טעויות

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו

אתה לא יכול לחזור אחורנית לתקן

אתה לא יכול להתקדם בלי ליפול

כל כך הרבה טעויות אתה עושה

אתה לא מבין איך זה לא נשאר שלם

כל מגע יכול להפיל את מה שאתה מנסה ליצור

עיניים עצובות מביטות בך

לא בחרת לעמוד מולן

אך הן לא יעזבו אותך

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו

מישהו אחר לקח הכל

אתה מפחד להפיל את מה שנשאר

כל כך הרבה טעיות במשפט אחד

אתה לא מבין איך הוא נשאר שלם

גם העננים מתרחקים מהשמיים בסערה

רוצה לצרוח, אולי מישהו יצליח לעצור

אתה יודע, כמה סימנים יש הרחק מפה

תאמר לי, אם כבר מצאת את הדרך

מבט אחד, מגע אחד

משהו מת, משהו נולד

ואתה עם הטעויות, משלים עוד פרק שלא נגמר

עוד טעות ועוד טעות, ואתה לא מבין איך כל זה נשבר

אני מבטיח לך

את יכולה לעזוב את ידיי

להניח אותי בצד וללכת לדרכך

את יכולה לכבות את האור

לסגור את החלון, אין צורך שתדליקי את הרדיו

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

אל זיכרון שלא מצליח למות

אל געגוע שחותך במה שנשאר מהבשר החי

את יכולה לקחת את הרכב ולנסוע

את לא חייבת להשאיר מכתב

את לא צריכה לכתוב לי הודעה

הכל ברור, הכל ידוע, אין כאן שום דבר חדש

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

לא אכתוב געגועים על החול

שיבוא הים וייקח אותם איתו

אין לי מושג איך נכתבים סיפורים

הרי בסוף כולם מתים, כל הגיבורים, כל הדמויות

אין כאן מלכים ולא ילדים יפים

את לא חייבת להשאיר בשבילי את הדלת פתוחה

אני לא אלך לאחור

לא אצא לשוטט בשבילים לא מוכרים יותר

לא אתחפר בתוך עצמי

אל תבקשי ממני להודיע לך איפה אני

אין בזה צורך יותר

אני לא זקוק לזמן שלך

לא מבקש ממך לעזור לי להימלט

אני לא אחזור יותר לאחור 

לא אחזור לאחור, לא אשקע, לא אתפתה לעצב

ראיתי אותך בימים הטובים

ראיתי אותך בימים הטובים

כשהאור הגדול ליווה אותך

את חצית את הנהר

חיכית לי בצד השני כל הלילה

ראיתי אותך בזמן שהלהקה ניגנה

ושנינו זזנו בעדינות

לא פחדנו להישבר

פשוט לא רצינו לאבד את הרגע

ראיתי אותך אז

אני מביט עלייך היום

המרחק מתעצם

זה הכביש שמוביל לשום מקום

ירייה בגב

זה כל מה שאני זוכר

זה כל מה שאני לוקח

שהכאב החד מפלח את האוויר

ראיתי אותך טורפת בעיניים

מלאת תשוקה כשאת בונה

מלאת זעם כשאת הורסת

עכשיו משהו נשאר בודד

על השולחן כבר אין יותר סימנים חדשים

מישהו לקח אותך לסיבוב

ואת נשארת רחוק מהעין

לא ידעת שהמרחק מהלב מתארך באותו זמן

ראיתי אותך בימים הטובים

עולה על הכביש ונוסעת

ראיתי אותך מחכה לי שאגיע

ואז הכל נשרף,  בבת אחת הכל עלה באש

הימים הטובים, הם עדיין כאן?

כמה אפשר לחזור לשם

זוכר את התחושה הזאת

כשהעיניים מחפשות מה לראות

ואין באמת מקום להיות בו מרצון

הכל חי אבל מת מבפנים

אני לומד את הזמן, תקתוק אחר תקתוק

עוצם עיניים

אולי לא אצטרך לראות

זוכר תמונות לא ברור של קיום חד כיווני

כמה אפשר לחזור לשם

אל אותה תחושה, אל אותו מבט

כתבתי שירים יפים

עכשיו בא העצב, לקח אותי מכאן, החזיר אותי משם

נוגע במים, השתקפות מלאה

כמה אפשר לחזור אל אותה תחושה

נלחם בה כמו איש מבוגר

ומת כמו חייל

עוצם עיניים ואז שוב פוקח

בחדר מסתתרים שדים

אני יודע מה זה אומר ומבין מה זה מרגיש

איך בינינו אין שום דבר באמצע

נלך, נחזור

באמצע אין שום מרווח

אני מת לאט

ולא מבין שזה מה שנותר 

חוזר אל אותה תחושה, עצבות בלתי פוסקת

בדרך הביתה

בדרך הביתה

ראינו את הכבשים תועות בדרך

ראינו שני בתים מעץ

ואיש זקן הולך על שביל של אבנים

לא יכולנו להרגיש קרובים אז ניסינו לשתוק

בשולי הדרך עמדה מכונית שעצרה בגלל תקלה

והתנועה המשיכה

השמש ירדה לאט, לא הסתכלתי על השעון

אולי לא ידענו איך להרגיש

הכי קרוב למועד המדויק, אנחנו תמיד הולכים לאיבוד

את נהגת ואני שתקתי

לא התחלפנו כל הנסיעה

סיפרתי לך מדי פעם איך היה לי

ואת חייכת לי

חיוך של פעם בשנה

אני זוכר איך חיכיתי לראות מה יהיה

מה יגידו האנשים

מה אכתוב

בתחנת רכבת לא היו אנשים

הרכבת עמדה בתחנה

כל הדרך לא אמרנו מילה

לא שרפנו את מה שהיה לנו ביד

עכשיו העיניים כבר לא רואות

והגיל הופך מכשול 

נסיעה מהצפון חזרה הביתה, ככה זה הרגיש ונראה

אני לא הבחור לו את מחכה

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי כובע ומעיל אותם אני בכניסה

אני לא מקשיב לכל הרעש הזה

ומחפש בתוכו במחשבה

אני גם לא בוחר מילים מתוך מילון

בשביל ליצור שיחה

יש זמן שנע בין אמת לשקר

שם לעיתים מופיע הקסם

אל תבקשי ממני להתחרט עליו

אני לא צריך להרגיש חזק בשבילך

אין לי כוונה להיות מישהו אחר

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי דרכון ואקדח בתיק

אני לא מכיר מלונות בפריז ולא ברמנים בניו יורק

אל תבקשי ממני לרוץ מגג אל גג

מספיק לי מסלול ישר

בין האמת לשקר יש תחושה של קירבה

אני בוחר את המילים בקפידה

מי יודע מה יישאר מאיתנו מחר

אולי זיכרון, אולי בדיה

אל תיעלמי לי לפני שאדע

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי את התשובות למבחן

ואני לא מסוגל לצייר פנים בלי הבחנה

אהבתי, שנאתי, הכל אותו דבר רק מהצד 

אני לא הבחור הזה, עם כובע ומעיל, לא הקוסם לו את מחכה בימים

חלונות ראווה

אורות נוצצים מאירים על השדרה

בחלונות הראווה אי אפשר לראות שום דבר חדש

אין כאן גיטרה שתיילל בחזרה אל השתיקה

והתנועה מסביב כבר לא זורמת כמו פעם

עומד בקצה של רחוב

זוכר פוסטרים גדולים שמבשרים על משהו טוב מתקרב

עכשיו מתבונן על דלת הבניין

לא נכנס ולא יוצא, בינתיים נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

סימנים חדשים לא מעירים עכשיו את הדממה

משהו קורה כאן אבל בעצם במקום אחר

אני מעביר מסכים ומנסה לגלות

מי היה כאן לפניי, מי יבוא אחריי

כל כך הרבה שתיקות יכולתי לפרק

במשפט אחד שמסכם את הכל

אך תמיד ברגע המכריע

הוא משאיר אותי משותק

אורות זוהרים מאירים את השדרה

אף אחד לא חולף

אין תנועה בבתים

לא שומעים טיפות של מים או מכונות עובדות

עומד בכניסה לבניין, לא נכנס לא יוצא

נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

ובינתיים משהו אמור להתחיל

בחלונות הראווה שום דבר חדש 

כשאין כלום בחלונות הראווה, מה נותר לנו?