מעביר דף

שמענו את הכלבה נובחת, נשארנו במיטה

היא המשיכה בשלה ואנחנו ניסינו לחזור לחלומות

לא אמרתי לך מילה על אתמול וגם על כל מה שהיה לפניי

דמיינתי ארוחות בוקר גדולות, ואותנו חוצים ביחד את הכביש בריצה

כל כך הרבה תמונות ושום דבר באמצע

מעביר עוד דף ושוכח את עצמי פתאום

הכלבה נובחת, אנחנו לא אומרים לה להפסיק

בחוץ שני גננים עושים קצת רעש, כשנצא נגלה שיחים גזומים

דמיינתי ארוחות בוקר גדולות, ואותנו חוצים ביחד את הכביש בריצה

כל כך שירים לא הספקתי לכתוב

ואת לא אומרת לי מילה

כשאני חוזר הביתה מזיע מהריצה

הגיטרות הפסיקו לנגן פתאום

הזמר הפסיק לשיר

יכולתי לחזור על המילים

אבל שכחתי איך זה מרגיש

הכלבה הפסיקה לנבוח, אחרי שקמנו להכין קפה

כל כך הרבה דברים יש לי לספר לך

תביטי איך זה תמיד משתנה

כשאני לא יודע במה להתחיל

פתאום מצאתי אותך

דיברנו בלי הפסקה

דמיינתי ארוחות בוקר גדולות, ואותנו חוצים את הרחוב בריצה

כל כך הרבה תמונות, אני רק מעביר דף

כל כך הרבה דברים יש לנו ביד, ובסוף אנחנו רק מעבירים דף 

געגועים וזיכרונות

הם דיברו שעות על מה שהיה

אני הקשבתי לשיחה ואז נזכרתי בך

איך פעם ידענו להיפגש בזמן

היינו יושבים שם על החוף

אבטיח ובירה, הכל נראה נכון

החזרנו זיכרונות כמו ציוד ישן

עכשיו נשארנו ריקים

אתה יושב שם במשרד

כותב שמות על צ'קים, מדי פעם מביט, אולי מישהו נכנס במקרה

אני כותב שמות על מסך, מנסה לתפוס את כולם

פנים עצובות, ידיים זריזות

הם דיברו שעות על מה שהיה

אחד נזכר בהיא, והוא נזכר בכל מה שקרה איתה

ואני שחזרתי בראש שיחות

חלפו כבר עשרים שנה

מדי פעם נפגשים, מדברים וצוחקים

הדרכים הן אותן דרכים,

רק הלב מבקש לדעת לאן ליפול

לא נסע מכאן, לא נתרחק מהעיר

כן, נשמור לעצמנו מקום אולי עוד ניפגש

הם מדברים, אני מקשיב

מנסה להיזכר מה כל זה אומר

על השולחן בסלון, לא נשאר דבר

אי אפשר לקחת הכל לאחור

אין מספיק מקום לכל דבר

אתה אומר שעוד ניפגש

ובינתיים מספר כמה זה כואב

געגועים וזיכרונות מתערבבים בתוך מציאות בלי גבולות

אני חוזר ובורח, ושוב נשאר

מחכה אולי זה ישתנה יום אחד 

אנשים שלא נפגשים, פתאום נזכרים

דלת נטרקת

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

יוצאים מהחדר בלי לחפש

שלט שיוביל אותם אל חיים אחרים

החלום נגמר

החדר נשאר שלם, ככה מספרים

במסיבות הגדולות אנשים עדיין רוקדים

מישהו מסניף את עצמו , מישהו שותה בלי הפסקה

אז מה אנחנו עכשיו?

לא מצליחים לסיים את המשפט

אז לא אמרנו את המילה האחרונה

עד שהזמן התערב והכריח אותנו להחליט

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

פעם נוסעים במוניות ליליות

פעם רצים זו אחר זה

תאמרי לי, מה עושים

כשהחלום נגמר והחיים לא מוכנים לחזור

אנחנו עדיין מתבלבלים בין הקרבות

את מה ניצחנו, מה הפסדנו

תביטי מה נשאר על השולחן

אנחנו הרי כאן לבד

מי ששיחק אותנו עזב מזמן

עכשיו תורנו להרים את הקלף הנכון

נוטשים באמצע

דירות עלובות

ארונות ריקים

אנחנו עוד נלמד לחזור למקומות הנכונים 

זה מי שאנחנו כנראה, קרוב או פחות 

בחור עירוני

כן, אני אוהב את הספסלים שליד הכביש

אוהב את השדרה שמפרידה בין צד לצד

את התעלות שנכנסים לתוכן ויוצאים בצד שני של הרחוב

אני אוהב את המנהרות הארוכות, שאפשר לדמיין בהן תאונות שרשרת

אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

אורות נוצצים על מדרכות כבדות

חלונות ראווה גדולים עם פוסטרים מסנוורים

אני אוהב את בתי הקפה הישנים

המון אדם יושב וקם, ואני ביניהם, כמעט מוכר

אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

גם כשאניח את הכרטיס על הדלפק

שורה עשירית במטוס

מעל הים

מביט על האיים המפוזרים

תקוות ישנות התפוגגו מהר

זה לא סיפור של מנצחים

רק חסרי בושה

ואני כאן בשביל לחצות את הרחוב הזה

בתחושה של הישג

כשבמרפסות, כרזות מזמן אחר

אני אוהב לוחות המודעות, אחת תלויה על השנייה

את החתולים שמתחבאים בין פחי האשפה

כן, אוהב לצאת בריצה מהירה לשום מקום ובחזרה

הכל מוכן, שום דבר לא אמיתי

זה כמעט מרגיש, אבל אני בחור עירוני 

אני אוהב את העיר, כאילו היא שלי

דברים נשארים סגורים על השולחן

אני מקשיב למילים ומשתתק

כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן

כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו

אני שותק בשביל לא לוותר

שום דבר לא בוער ברחובות

השמיים לא התרסקו בבת אחת

מהחלון אי אפשר לראות

משהו נחרב, משהו מתחיל מהתחלה

אין מזוודות ארוזות

אין פקקים בתנועה

אני מקשיב למילים ומשתתק

זאת לא פעם ראשונה, גם לא האחרונה

הבגדים לא נקרעו, הפנים לא נצבעו

האדמה לא רועדת

גם הקלישאה לא נשארה שלמה

שום דבר לא מתרוקן

אפשר לקרוא את זה מצד לצד

כמו מהתחלה אל הסוף

רק בקצב אחיד

אין לזה שום מטרה

הכרזות לא ירדו מהפעם האחרונה

הן גם לא עלו בחזרה

הרי העצים כבר נעלמו מהמרחב

והפנסים נשרפו בחשכה

אני מקשיב למילים ומשתתק

כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן

כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו

אני שותק בשביל לא לוותר

על מה שיכול להשתנות ומה שצריך להשתנות 

תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

ראיתי את הפנסים מהבהבים

שני חתולים ברחו אל תוך השיחים

ואנחנו נצרבנו לאט בחשכה הגדולה

יכולנו לשמוע את הזמר מדבר במקום לשיר

והשיר המשיך, בלי שידענו מה הולך לקרות

את אמרת הרבה דברים, לא התכוונת להכל

הבטתי לשמיים, החשכה הגדולה וכמה כוכבים בודדים

תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

פנסים מהבהבים, חנויות נסגרות

ואותנו קופאים במקום

כל מה שלימדו אותנו נעלם

האמת הגדולה או המשחק המכור

ואני עומד בקצה, סופר את השעות

בלי זמן אי אפשר לעשות דבר

מבט אחד ושוב הכל נרגע

יכולנו להחזיק ידיים

להרגיש חזקים במרחב

ובינתיים הפנסים מהבהבים, כמה אפשר עוד להרגיש

הפסקת לשאול אותי שאלות קשות

ידעת שאני נלחץ מטעויות

כשחזרנו לחדר, שום דבר לא היה שם

הכל כמו זז, אבל אנחנו קפאנו במקום 

הטוב הזה עדיין כאן, לעולם לא עזב

עלים נושרים בדרך

האור צולל בין הענפים

עלים נושרים על שביל עפר

אלה לא רגליי שרצות כאן

רק סימנים של שיגעון מוכן

אני כותב את המילים ולא מבין מאיפה הן באות

עלים נושרים, אני עומד בצד ומתבונן

בזמן שהשעון סופר עוד מטר, עוד קילומטר

 כל כך הרבה דם לא שפכתי

כל כך הרבה יין לא שתיתי

רק מים וזיעה, הכל כאן מותר

עלים נושרים על הדרך

אולי אפשר לראות, אולי לא

זה התקף לב מוכן

היישר מהאריזה

אני כותב ולא מאמין לשום מילה

שומע ברקע את המנחה מדבר

זה לא אני בקהל, אלה רק ילדים שמחר יהיו חיילים

וזה רק אני, רק אני, רק אני כאן

בחדר הקטן

מול עלים מוכתמים בדם

כל כך קל לאהוב, כל כך לשנוא

עכשיו שום דבר לא נסלח

השטן מת, האל עדיין מנסה

אולי בסוף נצליח לעצור את הזמן

ואולי לא, שום דבר לא יהיה כאן באמת 

עוד יום ריצה בפארק ירקון