בדירה השכורה שלנו

בדירה השכורה שלנו

למדנו הכל מהתחלה

מילים ראשונות, מבטים מתחלפים

והפחד שידענו לקמט למשפט סתום

את יודעת , אנחנו כבר לא בנויים מערימה של קוביות

שבכל רגע אפשר במגע להפיל

אנחנו כבר לא מחפשים גשרים וגדרות

בדירה השכורה שלנו, למדנו הכל

צבענו את הקירות, הנחנו עציצים

לרגע נדמה שכל מה שיכולנו לעשות עשינו

ומה שלא, העדפנו לשמור לסוף

אנחנו לא בנויים יותר מערימה של קוביות

חולות נודדים, רוחות קיציות

עמדנו במרפסת ראינו את העקבות שלנו על הבוץ בשביל  

מישהו שכח לסגור את הדלתות בדירה ממול

ולנו לא היתה ברירה, להרגיש הכל ומקרוב

זמן של אהבה , זמן של שתיקה

משחקים קבועים , הימורים על סכום אפס

בדירה השכורה שלנו

הרגשנו חזקים אם רק היינו מבקשים

עכשיו תורנו להרגיש טוב עם עצמנו

תורנו להרגיש בודדים , לא עצובים יותר

בדירה השכורה שלנו

שלחו לנו מכתבים, זה כמעט אמיתי  

השיר נכתב על זוגיות שמתחילה בדירה שכורה, שלב א' במערכת של קוביות שנבנית בשביל לא ליפול

רוץ ילד

היי ילד

אל תיתן להם לקחת ממך את הנשמה

אל תיתן להם להילחם בך

היי ילד

אל תיתן למדים שלהם לגרום לך לבכות

אל תיתן לחיה שבך לצאת בשבילם

זו רק אשליה

אל תאמין ילד שזה אפשרי

אם תביט החוצה תראה

יש שם משהו בשבילך

היי ילד

אל תקשיב לקולות שצועקים בתוך הראש

היי ילד

זה לא שייך לך, אתה צריך להיות עכשיו רחוק מכאן

הם מביטים בך

נועצים עיניים

שיניים בגוף שלך

אתה מרגיש הכול

ובסוף אתה נלחץ לקיר

היי ילד תיזהר יש שם קיר

הם דוחפים אותך

אם תיפול, הם יאשימו אותך

אתה סיבכת את כולם

ילד, אל תלך לשם

הקווים לא ברורים

אתה עלול למצוא את עצמך מחוץ לתחום

היי ילד

אל תסתתר מאחורי הפנים העצובות

יש שם אש בוערת, אל תנסה לכבות

זה הלהבות שלך

הם יעמדו בפנייך

ויאסרו עלייך לשחק בחוץ

יגידו לך שזה לא בשבילך

ילד אל תהיה המכונה שלהם

יש בחוץ שמש, תרוץ אחריה

היי ילד

אל תסכים להכתים את המציאות בשמם

היי ילד

אל תפחד להיות אתה, הם בכול מקרה ישפטו אותך

תביט על עצמך

היי ילד

יש שם מישהו, הוא מחכה לך

תספר לו את האמת

תיתן לו להביט לך בעיניים, תן לו לגעת בידך

אתה תראה את הדרך, הם יראו את המחסומים

זה כמו סיוט לילה

היי ילד

אל תוותר על החלום

היי ילד

הם רק הכתם שבשמו הם מדברים

אתה הוא המציאות

שלא יספרו לך שהיא חלפה.

היי ילד

תרוץ, רוץ ילד

אל תאמין לכול הסיפורים

בדרך כלל הגיבור מנצח

הקורבן חוזר הביתה לבד

היי ילד

בעולם שהמציאו בשבילך

אין מקום לכול אחד

הם יגידו לך שאתה מחוץ לתחום

רוץ ילד

תברח מהכול

העיניים עייפות

הגוף רעב

היי ילד

אל תתפתה

בסופו של דבר זה יגיע.

שיר משנת 2002, מתאים גם היום, לא? 

תצילי אותי

תצילי אותי

כמו שאת הצלת את עצמך

כמה גברים יכולים לבקש ממך את זה?

הקסם מתהלך בינינו עירום

הקוסם הרי מת

תצילי אותי לפני שניגמר

כרזות של סרטים ישנים מתנפנפים מול העיניים שלנו

מבקשות להוכיח אותנו על כל הטעויות שעשינו

בחלומות ובמציאות

מבקש להיכנס לתוכך

להיאחז בבטנך

כמה גברים היו יכולים לרצות ממך את זה?

הגיבורים מתו, והעלילה התפוררה

אין בינינו עוד טיפה של נחמה

רק כוסות שתייה שזרים לגמו מהן לפנינו

ראינו את גושי השלג האחרונים שנשארו על קצה ההר

כמו יהלומים בשמש , מסנוורים בלי הפסקה

ובדרכים אף אחד לא עצר

תצילי אותי,תצילי אותי עכשיו

כמו שהצלת את עצמך, כמו שאת מצילה כל יום מחדש

כמה גברים היו יכולים לומר לך את זה בלי לבקש סליחה

ולפעמים כל מה שנאי רוצה זה שתצילי אותי מעצמי , מאחרים, ממך 

דהרת סוסים

דהרת סוסים במרכז החדר

אני נשאר לראות עד לאן זה מוביל

הקירות מסתחררים סביבי

בסוף אצטרך להחליט

לעלות אל קצה ההר או ליפול לתהום

אני תמיד עוזב בנקודה מסוימת

כשהפחד כבר איננו

כשהצער לא מורגש

עומד בצד ומחכה שזה יתחיל

מילים כפותות ומשפטים עלובים

דהרת סוסים במרכז החדר

דמויות שחור לבן נעות באיטיות

אני אוהב לפחד

ואז מתגבר על הפחד באמצעות השכחה

מדחיק נקודות שאני קולע לסל

כל כך הרבה זמן חולף

אין לי סיכוי להינצל

אז מציל את עצמי באיטיות

ואז חותך הכל ברגע אחד

לא יכול יותר לשאת את הבושה

את הזמן המופסד

השירים נכתבים במקרה

כמו בצלילה אינסופית אל המילים

טובע וטובע

המילים מחזיקות אותי

דהרת סוסים ואלומת אור אחת

עדיין מאירה אותי 

עדיין עוזב, בלי פחד, בדיוק כשהוא נגמר, אני יודע לעזוב כמעט בזמן 

מבט

מכל מבט את נראית שונה

מכל מגע את מרגישה  קרובה

המילים מסתדרות בשורה

השורות מובילות אותי לכאן

נוסע רחוק בשביל להרגיש

את הסכנה שבגעגוע

כן, גם אצלי לעיתים עולים ספקות

כשהחופש מבקש אותי קרוב

בשבילך קלינט איסטווד הפסיק להתבודד

נכנסתי בדלת כמו שאני

עמדתי אולי ישבתי לידך

מבט, את נראית שונה בכל אחד מהם

כל כך יפה שאני רוצה להישבר

לאסוף את החלקים ולהדביק אותם שוב

בסוף היום ממריאים מחדש

אחרי השקיעות המפוזרות בזמן

נוסע רחוק

מוכן להרגיש את הסכנה שבגעגוע

כן ,גם אצלי עולים ספקות

כשהרחוק קורא אלי והקרוב פתאום מתרחק

בשבילך קלינט איסטווד הפסיק להתבודד

באתי אלייך

עמדתי אולי ישבתי קרוב

מבט אחד כמו אלפי אחרים, ואת נראית שונה בכל אחד מהם 

פעם רציתי להיות כמו קלינט איסטווד , עד שבאת, ומאז אני כבר לא מתבודד

שלטים מתדנדים ברוח

פתאום התחילה סערה

שלטים התנדנדו ברוח

עמדנו בפינה , לתת לרוח לעשות כבשלה

פעם זה היה שלנו, עכשיו זה מרגיש איטי וחלש  

אנשים קנו מוצרים לימים קשים

ראינו איך הגברים מכסים את הסירות

הנשים הדליקו סיגריות במרפסות עם דלתות הזכוכית

הקשיבו לרדיו , פתאום התחילה סערה

אנחנו אוהבים את הימים האלה

ימים ספרותיים שמזכירים לנו עלילות ישנות

מי הגיבור ומי דמויות המשנה

אנחנו ממשיכים ללכת בעקבות אותו קו שמוביל הסופר לכל מקום

והסערה הזאת, אי אפשר לחמוק ממנה

היא נמצאת בכל פינה

מישהו מדבר עליה , ואנחנו במרחק נגיעה

עוד מעט יתחיל הגשם וישטוף אותנו

את לובשת מעיל דק , לא מסגירה פרטים או חששות

מניח צעיף סביב צווארי , כובע גרב שקנית לי

השלטים מתנדנדים ברוח 

אם נצליח, נתחבא במקום הנכון , והסערה תחלוף

לפני שהסערה הגדולה התחילה, ככה תיארתי אותה לעצמי, כמו תמונה מסרט או ספר 

על כיסא נוח

על כיסא נוח

מול התמונות שלנו

כשהקירות מגנים עלינו

מפני גשם וקולות

אי אפשר להפיל עלינו חומות

רק מה שכאן עדיין בא לאט

על כיסא נוח

כשברקע צלילים שקטים

תפילות בלי קול , קירות דקים

אהבנו את המגע

זה שלוקח ממך ובא אלי, חזר אלייך שוב

לא מפחדים יותר , לא מתבוססים בשתיקות עלובות

רכבות באות ויוצאות, ילדים רצים בקו האור

אנחנו נאסוף אותם אלינו

עוד נחזיק להם את היד

נחצה איתם את הכביש בדרך אל הבית שלנו

אל תבקשי מאיתנו שום דבר אחר

עכשיו תורנו לטעום מהין

לשים על השולחן צלחות מלאות בכל טוב

על כיסא הנוח , לבד בחדר הגדול

בלי הפרדה של אור וחושך

הסיפור נכתב מעצמו 

בטיפות קטנות 

על כיסא נדנדה אני מביט על החדר שלנו , העולם הקטן שלנו, כאן אנחנו כותבים את הסיפור שלנו בטיפות קטנות