על כיסא נוח

על כיסא נוח

מול התמונות שלנו

כשהקירות מגנים עלינו

מפני גשם וקולות

אי אפשר להפיל עלינו חומות

רק מה שכאן עדיין בא לאט

על כיסא נוח

כשברקע צלילים שקטים

תפילות בלי קול , קירות דקים

אהבנו את המגע

זה שלוקח ממך ובא אלי, חזר אלייך שוב

לא מפחדים יותר , לא מתבוססים בשתיקות עלובות

רכבות באות ויוצאות, ילדים רצים בקו האור

אנחנו נאסוף אותם אלינו

עוד נחזיק להם את היד

נחצה איתם את הכביש בדרך אל הבית שלנו

אל תבקשי מאיתנו שום דבר אחר

עכשיו תורנו לטעום מהין

לשים על השולחן צלחות מלאות בכל טוב

על כיסא הנוח , לבד בחדר הגדול

בלי הפרדה של אור וחושך

הסיפור נכתב מעצמו 

בטיפות קטנות 

על כיסא נדנדה אני מביט על החדר שלנו , העולם הקטן שלנו, כאן אנחנו כותבים את הסיפור שלנו בטיפות קטנות 

שחררו אותנו

כשנהיה מספיק חזקים

נתקשר למספר הישן שלנו ונחכה עד שנשמע את קולנו  

נקשיב לעצמנו טרודים, קולות בין השתיקות

תיזהרו מהשריפה, תתקדמו לשטח הניטרלי , שם תהיו מוגנים

כן, לכל אחד יש אובדן

מישהו מחזיק דבר אמיתי, מישהו נקשר לדבר דמיוני

שחררו אותנו עכשיו

שחררו אותנו לפני שניעלם בלי סיבה

כשנהיה מספיק חזקים

נתקשר למספר הישן שלנו ונחכה עד שנענה  

מותר להיות חשופים, מרוכזים בתוך ערמה של מילים

רק אל תשאירו דבר אותו נוכל לזכור  

החומות סביב, המסכות על הפנים

אל תשרפו את עצמכם

משהו כאן בכל זאת נשאר קיים

כשמשהו אחר מתרוקן בזעם

שחררו אותנו, שחררו אותנו עכשיו

האהבה שלנו היא לא לבנה שאפשר לצבוע

בשביל לדמיין חיים מסיפורים של אחרים

שחררו אותנו , שחררו אותנו עכשיו

הדלתות נטרקות, ותמונות נשארות על הרצפה

מישהו כיבה את האור בחדר מדרגות בכוונה

אי אפשר לראות את העקבות בחשכה

שחררו, שחררו אותנו עכשיו 

מחשבה, מה יקרה אם נתקשר למספר הישן שלנו, את מי נשמע ומה נאמר לו 

סערה

בחוץ יורד גשם חזק

וכלבים נלחמים על כל פינה

אנחנו מביטים עליהם מובסים

אם היינו כמוהם, היינו חיים

החזאי מספר שהסערה תימשך כמה ימים

ואז הכל יירגע, נחזור אל האמת בשלווה

את מדליקה את הקומקום, מחממת לך תה

אני יושב בכורסא, קורא עיתון ונאנח

אם לא נהיה רעבים לא נחיה

בפנים הכפתור נכבה ונדלק

אי אפשר לעמוד בצד

לא מוכנים להוציא את הידיים ולהחזיק חזק

סימנים של סוף בכל פינה

אהבנו כבר כשהדלקנו את המדורה

תתפרקי, תתמסרי , הכלבים יחזרו הביתה

אם הם לא יהיו רעבים , הם ידממו לאט וימותו מהר

אני מוריד מהשולחן את הסיפורים האחרונים

השעון נשאר באותו זמן

זה תמיד נסגר במבט אחד

אוהב ומרחם, מלטף וקודר

תאמרי לי מה יהיה איתנו אחרי שהכל ייגמר

כשהגשם ייפסק ונצטרך לצאת החוצה

לגלות את הנזקים, ללכת בתוך הרוח  

אם לא נהיה רעבים אז איך נחיה

המדפים בבית מלאים באלבומי תמונות

הצבעים הפכו שחור לבן

הכלבים מזמן אינם

נשארנו לבד לעבור את הסערה

כמה ימים לפני הסערה הגדולה, תחושת רעב, אם רק רעבים אפשר לחיות, אחרת מדממים לאט  

תחנות מזדמנות

עיניים לא עוזבות את השמשה

מאזין למוזיקה , שירים שהכרתי לא משתנים

בין לבין חיילים עולים, אנשים יורדים

תחנות מזדמנות ככה מרגיש הלב עכשיו

זה סיפור שלא הושלם

עם עלילה מתפתלת

אני עוד מחפש איפה להתחבר

ברציף אנשים יורדים, אני נשאר בקרון

כמעט נוגע, כמעט קרוב

אבל בסוף מחפש את המטר האחרון

עיניים לא עוזבות את השמשה

השירים שהכרתי לא משתנים

כל החלומות פרוסים עכשיו

אני יודע שהם יחכו לי

כמעט נוגע, כמעט קרוב

עד המטר האחרון

שאריות של משפטים , כותב אותם בלי להפסיק

ככה אני לומד על עצמי יותר

תחנות מזדמנות, ככה הלב מרגיש עכשיו

כמעט נוגע, כמעט קרוב

כל מה שהבטחתי, עכשיו כבר מאוחר

המילים כתבו את עצמם, אני לא זוכר מה נאמר

ואם היתה לי תחושה אחרת, גם היא נעלמה

בתחנות מזדמנות, לעיתים אני נחלש 

זה שיר על נסיעה אחת מיני רבות, רכבת , מוזיקה ואנשים עולים ויורדים, רק אני המשכתי 

אותו שיר

ותמיד אני מקשיב לאותו שיר

כשאני כותב את המילים ומשאיר לך אותם מסודרים על הקיר

את אומרת שזה מוגזם

לא מבינה את הזמר, אני מקשיב לו ונרגע

אוהב לראות אותך ישנה

כמו שאת אוהבת לראות אותי נשאר

באמצע הלילה רוצה לקום וללכת , אחר כך לחזור

אבל תמיד אני נשאר קרוב

תמיד אני מקשיב לאותו שיר

הגיטרות נכנסות בזמן, המילים ברורות

גם באהבה שלנו יש סדקים קטנים

דרכם נכנס אוויר ויוצאים מילים

ראינו משאיות גדולות פורקות חפצים

אחר כך שמענו את השכנים מדברים

אולי אנחנו לא עצובים רק חיים

אוהבים את הסבל הפשוט

אני אוהב לראות אותך ישנה

כמו שאת אוהבת לראות אותי נשאר

באמצע הלילה רוצה לקום וללכת , אחר כך לחזור

אבל תמיד , אני נשאר קרוב

תמיד אני מקשיב לאותו שיר

הגיטרות נכנסות בזמן , המילים ברורות

אני כבר לא זוכר מה את אומרת לי

מביט בך, והכל אמיתי, פשוט כל כך

זה שיר על השירים שאני כותב לך, מקשיב תמיד למנגינה של עמיר לב וכותב , את לא מבינה אותו

צדים דרקונים

מתחת לגשרים, אין יותר חיים

שנינו הולכים לאט בלי לעצור

על הקירות סיסמאות גדולות

מישהו צד דרקונים ואנחנו ממשיכים בחלומות שלנו

פועלים עם תלושים ובלי פנים

מתפרקים לרסיסים מול נהרות זורמים

קצף על הפנים, עטופים במעיל

מתחת לגשרים, אין יותר חיים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד

כל השירים נגמרים באותה נקודה

אחר כך באה שתיקה גדולה

המגירה נפתחת והכל מתפוצץ בפנים

מתחת לגשרים אין יותר חיים

לובשים מעילים כבדים בשביל לא להרגיש

עוזבים מהר בשביל שלא נישאר תקועים

יש לנו מחשבות של נוודים וחיים של מפסידנים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד

כל השירים נגמרים באותה נקודה

אחר כך באה שתיקה גדולה

המגירה נפתחת , הכל מתפוצץ בפנים

משאיות גדולות חולפות לידנו

הקטנות נעלמות

אנחנו פועלים עם תלושים ובלי פנים

מספרים יורדים, מדדים עולים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד

כל השירים נגמרים באותה נקודה

הרבה לפני שמשהו מבשיל

הארוחה נגמרת ליד 

הליכה או ריצה מתחת לגשרים, הרבה סיסמאות, מעט חיים, ואנחנו רוצים את החלום אבל נשארים עם חיים של מפסידנים 

שום דבר חדש עדיין לא נולד

כשהאורות כבים

אנחנו חוזרים הביתה

אל הספה הנוחה

מול מסך הטלוויזיה המהבהב

שדר אחר שדר

עוד גלגול של השעון

עוד מעט היום נגמר

בחוץ עדיין לא מאוחר

אבל אצלנו אין משהו שיחליף את תחושת ההחמצה

הזמן מת ושום דבר לא נולד במקומו  

כל יום מחדש

אותו סיבוב על אותו מעגל

נעים באיטיות , מכאן לשם

רכבת אחת

בדרך חזרה

סופרים את השעות, ימים ודקות

מביטים במראה

שערות לבנות, עיניים עצובות

ושוב איתנו באותו מעגל

כמה אפשר לנסוע בלי הפסקה

לא מצליחים לתרגל שום דבר

אימונים על רטוב, משחק בזמן אמת

שום דבר לא מאורגן

ושוב באותו מעגל

מכאן לשם, משם לכאן

מתעוררים, שותים קפה

זה אף פעם לא נגמר

הכותרות של היום, הדיבורים של מחר

מישהו אחד מת

שום דבר חדש עדיין לא נולד 

השיר מדבר על תחושה יומיומית של החמצה, שום דבר חדש לא נולד, רק גלגול של הזמן