אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

ראיתי את המכוניות עוברות בשיירה בדרך הראשית

חלונות סגורים,  רמזורים ירוקים

לא יכולתי לזהות את הפנים

המשכתי ללכת עד שהשיירה חלפה

אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

תביטי עלינו, ככה אנחנו נראים

אנחנו לא הטיפוסים שיודעים את כל התשובות

אנחנו לא שומרים מקום לשקרים

אם את רוצה שאעמוד לצידך

תאמרי לי איפה הצבת את הדגלים

אני אחכה לך עד שהערב ירד

ולא תישאר מאיתנו שום נחמה

ראיתי את המכוניות עוברות בשיירה בדרך הראשית

חלונות סגורים, רמזורים ירוקים

לא יכולתי לזהות את הפנים

המשכתי ללכת עד שהשיירה חלפה

אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

לא תולים מודעות בלוח הראשי

רק מביטים אל הגדר

ילדים משחקים שם, ואנחנו בחוץ משתדלים להישמר

אם את רוצה שאעמוד לצידך

תאמרי לי איפה התקנת את הדגלים שלך

אני אלך ואחפש אותם עד שהכל ייעלם

אל תדאגי, אשאר גם אחרי שהאור ייכבה 

הייתי שמח לדעת שזה לא נכון אבל זה היה משנה משהו? 

בינינו אין עוד מקום לטעויות

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

ראיתי שירים נחתכים באמצע השורות

בקצוות, אנשים עוד ירקדו כל הלילה

ובינינו, אין עוד מקום לטעויות

אין עוד מקום לטעויות

האבק יורד לאט

כל הזריחות נשכחו לפתע

עוד מעט חוזרים אל עיר הקודש

לראות מה נשאר מהגיהינום הגדול

אולי לא נשאר שום דבר בעצם

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תלויים זה לצד זה בהליכה איטית מדודה

צחוק גדול הוא צחוק הגורל

ואנחנו לא נרקוד כל הלילה

בינינו, אין עוד מקום לטעויות

בקצה של הרחוב עדיין עומד אותו בית ישן

עברנו לידו מיליון פעמים, עדיין לא למדנו מי גר שם היום

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תגידי לי שזה לא נכון

בינינו אין עוד מקום לטעויות

בפורים הבנתי את זה פתאום 

רגעים הקטנים

ולנו חשובים הרגעים הקטנים

לשבת זו לצד זה בספה

להניח את הרגליים על השולחן

לשתות מהקפה, חתיכת עוגה

אנחנו לא מבקשים שום דבר, לא מהתחלה לא מהסוף

אין כאן אורות נוצצים ולא שטיחים אדומים

מקשיבים למוזיקה מתנגנת כמעט בלי הפסקה

לנו חשובים רק הרגעים הקטנים

כבר יצאנו לטיולים, שטפנו את עצמנו בים מול חופים ריקים

אחר כך כשהחשיך שכבנו לאט, כן עשינו אהבה

בבוקר הכל נשאר אותו דבר

עכשיו חשובים לנו הרגעים קטנים

מביטה עלי מהצד, אולי אשאר כאן תמיד

מביט בך ממרחק, מזהה אותך לאט

על השטיח אבק, על הכיסא בגדים זרוקים

הדברים הקטנים שעושים את הכל יחסי

עישנו את הסיגריה האחרונה

אכלנו כל מה שיכולנו  

עכשיו צוחקים בקול רם כשהשחקן מדבר

לפעמים חוזרים מילה אחר מילה, בלי להסביר

אנחנו לא צריכים שטיחים אדומים ואורות נוצצים

יש לנו קירות מתקלפים, אנחנו לא מודאגים

יושבים זו לצד זה  

יש לנו רגעים הקטנים 

בסוף זה מה שנשאר לכל אחד, רגעים קטנים, לא פילוסופיה גדולה 

מספרים והודעות

אספתי אותך אחרי העבודה

הוצאת את הפלאפון מהתיק  

מספרים והודעות

הבטתי על הכביש וחיכיתי

ברקע שירים ישנים, עדכוני תנועה וחדשות

יש אורות מהבהבים וחלונות ראווה גדולים

אני לא מצליח לזכור מה בא קודם ומה נעלם ראשון  

ממציא לעצמי סיפורים גדולים

ואת נשארת עם מספרים והודעות

את מעדיפה את הסיפורים הקטנים

פעם אמרתי לך, כשאני כותב זה כמעט אמיתי

אבל אז אני נזכר במילים ושוכח את הכוונה  

משאיר את השירים עמוק במגירות  

יום אחד תוכלי לגלות את כולם

אולי אז תלמדי להכיר אותי

עוצרים בבית קפה, את מדברת עם המלצרית

אני לא מצליח להסביר את עצמי

מביט על האנשים עם השקיות המלאות

תחנת האוטובוס, אנשים בהמתנה

מישהו חוזר הביתה לישון ומישהו אחר מתחיל עכשיו לעבוד

לא כותב שום דבר חדש כבר הרבה זמן

כל הזמן מנסח את הכללים, בסוף תצא לי שורה

המשחק הזה גדול עלי בכמה מידות

גם את יותר מדי טובה לפעמים

כשתסיימי עם המספרים וההודעות, אספר לך איך זה מרגיש  

הכל מתמצא במספרים והודעות היום, ככה נדמה לי, לא?

אורז

עכשיו אני אורז

סוגר את החלון, לא מדליק רדיו

על הקירות נשארו כמה תמונות

לא מפחד לראות , לא מתכוון להסיר

מה שאת תראי בבוקר

זה רק אבק דרכים דועך

עכשיו אני אורז

משאיר לך מילים לא ברורות

זו שגרה של כאב

סכינים קלים חותכים, מישהו מדמם

לא נעלם בפתאומיות , רק לומד את הזמן

עכשיו תורי לעבור דף משום מקום לשום דבר

מכניס את הדברים לרכב

ומתחיל לנסוע

מושך אל הימין, פונה שמאלה ברחוב הראשי

אל תחפשי אותי כאן

בין חנויות יד שנייה לפאבים עלובים

אנחנו הרי יודעים איפה להיבלע בלי להרגיש זרים  

את לא נעלמת מהזיכרון

רק ארזתי את הדברים

זו את שעזבת מזמן

תורי עכשיו לבקש את החרטה

לצאת החוצה אל העולם הקר  

להשתחרר מכל זה בשביל לחזור מוכן 

לא באמת פרידה, רק רגע אחד של בריחה 

שחררו אותי לחופשי

\עומד ליד החלון, מחכה לבשורות

גשם מטפטף לאט

מדי פעם אפשר לראות ילד חוצה את הרחבה בריצה

במקום אחר הזמן תקוע בלי סיכוי להשתחרר

שחררו אותי לחופשי,

תנו למחשבות שלי להניח לי

מביט מהצד

הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה

עומד ליד החלון

אימא ובן הולכים צעד ועוד צעד

אולי הם קרובים, אולי זה מקרה

מי זה הכלב שנובח  עכשיו

אני צוחק ואז לא מבין למה

שחררו אותי לחופשי

מישהו יודע את התשובה

היא באה בלי תגובה

אני לוגם מהכוס

מחזיר אותה לאט

אל השולחן, אל האבק

משהו משתחרר בלי כוונה

שחררו אותי לחופשי,

תנו למחשבות שלי להניח לי

מביט מהצד

הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה

יותר מדי מחשבות, זו האמת, שחררו אותי לחופשי מהן 

חיילם בצד הכביש

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי לידם, לא התכופפתי

מבט אחד אל השמיים

כתמים שחורים , אני לא פחדתי

רק הסטתי מבט אל הצד השני של הכביש

נסעתי לאט, לא לפספס את התנועה

ניסיתי לזכור את מה ששכחתי

כשקראתי בשלטי החוצות

ככל שהתקדמתי, זה נראה לי רחוק

ובין לבין היה קסם שלא הצלחתי להסביר לעצמי

שוב המילים תקפו אותי חזק

שוב נמנעתי ממגע

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי, לא התכופפתי

כתמים שחורים, לא פחדתי

מהמקום בו עמדתי יכולתי לראות את האורות

מסנוורים תנועה זוחלת

ומהקצה השני מישהו חיכה לגזור את הסרט

אולי טעיתי בכיוון, משאיות המשיכו לבוא

חיילים הלכו בצד הכביש, לא פחדתי מהם 

לא יודע על מה חשבתי, עליהם או על מי שאני, ואולי על החיילים