כוכבים

וכשנסענו משם לכאן

בתחתיות של העיר הכי גדולה

יכולנו לשמוע את הנגנים

מחפשים את הכוכבים

גם אנחנו חיפשנו את שלנו

רקדנו כמו שני ילדים מאוהבים

בלי סודות, בלי פחדים

לא הסתכלנו במבטים של אחרים

והם ניגנו, ניגנו חזק

בכל פעם זה היה שיר אחר

ובכל פעם הלב רצה יותר

אולי הכוכב ממתין להם

אחזתי בידך

ודיברתי קרוב לאוזנך

לא ידעתי איך לרקוד

לא מלמדים את זה בשום מקום

אז עמדתי קרוב

ואת ידעת איך לאהוב

אז דיברת אלי מילים יפות

הנגנים המשיכו לנגן ולחפש את הכוכבים

הם לא ידעו שזה אבוד

הם הרי ראו בסרטים

שלעיתים אפשר לגעת באלוהים

אך הם שכחו, שגם בעיר הכי גדולה, אפשר להישכח בלי כוונה 

בתחתיות יש אנשים שמנגנים, מחפשים את הכוכבים, הם לא יודעים שזה בלתי אפשרי

הולכים הביתה

ראינו אנשים הולכים הביתה

חליפות מעונבות, נעליים מצוחצחות

אין להם סימנים על הידיים

גם לא כתמים שחורים על הפנים

ראינו אותם הולכים הביתה

רצינו לדמיין את עצמנו כמוהם

טובים כמוהם או מהם, יותר או פחות

אך שום דבר לא נותר לנו להאמין בו

רק הזמו נותר מתעתע

מבקש להחליף משמורת

בשביל שהוא יוכל ללכת לישון מוקדם

ואנחנו ראינו אנשים הולכים הביתה

בשדרות רחבות

מול חלונות ראווה גדולים

כמה סוערים יכולנו להיות

בזמן שאחרים המציאו הכל לפנינו

ראינו אנשים הולכים הביתה

חוזרים עם התיקים על הגב

כמוהם, גם אנחנו איבדנו אחיזה

לא הצלחנו לחזור אל המסלול לפני שהיה מאוחר

רק הזמן נותר מתעתע

מבקש תחליף, מבקש קיום

אנשים חוזרים הביתה

יש להם לאן לחזור 

אנשים אחרים, במקום אחר, קרוב או רחוק יותר, הם הלכו הביתה, ואנחנו? 

את יודעת שאני הדבר האמיתי

את יודעת שאני הדבר האמיתי

לא מתקלף, לא דוהה

את יודעת שנשאר לנו עוד הרבה זמן

אנחנו יכולים למכור משהו ביחד לפני שנסגור

שנינו בורחים, שנינו נעלמים

העיר הזאת היא פיסה במפת הנדודים

אנחנו יכולים לעזוב

אנחנו יכולים להחליט שזה מספיק

אכזבתי אותך כל כך הרבה פעמים

ואת עדיין נשארת עם היד, קרוב

אני לא בטוח מה נכון

אולי שיקרתי לעצמי, אולי אנחנו לא יודעים אחרת

תישארי קרוב, תישארי רחוק

העיר הזאת סוגרת עלינו

מפות של דרכים ובניינים גבוהים

תאמרי לי שזה נכון שיש לנו אופציה אחרת

אהבה גדולה וזמן נטוע באבק

אין לנו באמת מה למכור עכשיו

את יודעת שאני הדבר האמיתי

לא עובד עד מאוחר, לא נשאר ער כשאת מבקשת חלום חדש

תישארי קרוב, תישארי רחוק

אני צולל ואחר כך עולה

אל תבקשי ממני יותר מזה

את יודעת שאני הדבר האמיתי 

אולי זה נכון,אולי מקרי, אני הדבר האמיתי 

תיק קטן

אורז תיק קטן

הכרטיסים בכיס המעיל

שום דבר יקר לא הולך איתי

שום דבר שאני לא יכול לשכוח

לא אמרתי לך לאן אני נוסע, מתי אני חוזר

הנהג מחכה שארד ואעלה על המונית

חצי שעה לפני שאהיה מספיק רחוק שתשכחי

מספיק קרוב בשביל שתוכלי להתחרט

כל אחד מגלגל את האבן שלו

עד שהוא מגיע לנקודה ממנה הוא יכול רק להשקיף

אל נופים משתנים בלי קרבות

כל מי שהיה נטש את העמדות, אני נשארתי לספור את הגופות

תיק קטן עם דרכון בכיס של המעיל

כל מה שמגיע עוד יחזור

כל מה שהיה לי, ייעלם מעצמו

הבטחתי לעצמי עבודה, מקום לישון עם בית קפה ליד

הם יבואו לאסוף אותי בבוקר, בערב אחזור

את תישארי בעיר

מתי פעם תצאי עם חברות

תקני שמלה חדשה, את תהיי יפה יותר מכל מה שזכרתי

כל אחד נושא בעול

הוא לא יודע שזה בעצם זכות

כל אחד מוותר על משהו בשביל לקיים משהו אחר

תמיד צריך לחתוך בשביל לחיות

כשאחזור, את לא תשאלי איך היה

אני לא אומר מילה גם אחרי שאעמוד איתך במרכז החדר

כשנרגיש את עצמנו מלאים, נשב לאכול

יהיה לך זמן לסלוח, יהיה לי להתחרט על הכל

לפני המסע שלנו, חושב על המסע שלי

גיטרות

הקשבנו לגיטרות כשהן התחילו לנגן

ישבנו על הספה ולא זזנו

אם היינו יכולים, לא היינו קמים מכאן לעולם  

את נשענת עלי, והגיטרות ניגנו בחוזקה

יכולתי לדמיין אותנו אורזים מזוודה ונוסעים

אחר כך הקשבנו למילים

פתאום הן נכנסו אל תוך השיר

הבטתי בך, את לא אמרת לי מילה

במקום אחר, מישהו לקח צעד לאחור

אחר כך נעמד בפינה וחיכה

אולי משהו חדש יבוא

אצלנו, לא ביקשנו שום דבר

ניסינו להבין את הקשר

בין המילים לצלילים

פתאום נזכרתי בתמונות

גם שם לא הצלחתי להבין מה דומה ומה לא

לא עזבנו את הספה

אם היינו יכולים היינו נשארים

יושבים בלי להרגיש

הרגשנו את הרוח נושבת בדמדומים

שמענו רעשים מבחוץ

כבר אי אפשר לעצור יותר

תנועות עלובות של זמן

עכשיו זה בא, אנחנו לא חשים בתחושה  

שיר בלי כוונה, שיר בלי מטרה

אנחנו כאן בשביל לשרוד

בתוך חדרים חשוכים בלי חלונות

כשהאור לא יכול להיכנס פנימה

אי אפשר לשמוע אפילו את נביחות הכלבים

אי אפשר לאסוף פירורים אחרונים בשביל לבנות איתם משהו

אנחנו נילחם בשביל לשרוד

יום ועוד יום, דקה ועוד דקות

מעצמות בודדות שנזרקות אלינו

עד רעיונות שעוזרים לנו לחלום

בתוך בתים עם קירות שבורים

כשהכל מתפורר ואי אפשר להיאחז בשום דבר

האמת הגדולה מסתתרת בתוכנו

אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל להוציא אותה לאור

נקשיב לתופים מכים

הגיטרות יניעו אותנו

אנחנו נלחם בשביל לשרוד כאן

אנחנו נעבוד יום אחרי יום

נאסוף בדרך את המילים

שיהפכו לתפילה ויהיו לשיר

נאסוף בדרך אבנים

הם יעזרו לנו לסלול את הדרכים

אנחנו כאן בשביל לשרוד

אנחנו אל צריכים שלטים שיאמרו לנו לאן ללכת

לא, אנחנו לא זקוקים למחילה

גם החטאים שלנו הם שלב בדרך

אנחנו כאן בשביל לשרוד

נעשה את זה בידיים שלנו

נעשה את זה שנוכל לעמוד על רגלינו

אנחנו לא ניפול מול המראות

כל מה שאנחנו רוצים זה לשרוד

כמה רעש

וכולם מדברים

כמה רעש, כמה צעקות

וכולם לא מסכימים על שום דבר

רק הים נשאר במקום וגולש אל החוף

עומד בצד ומתבונן

נזכר איך פעם הייתי אוהב לגעת באש

והיום כבר אין לי כוח למלחמות, לאדמה שצורחת מכאבים

עומד בצד ומחכה, מתי הרעש הזה ייפסק כבר

מקשיב לשירים, רואה רגעים ספורים

ובספרים אני לא מחפש היסטוריה שתכתוב את עצמה

כולם מדברים, כולם עושים רעש

איך אפשר להקשיב ככה לרגעים שבאים, רגעים שהולכים

לא, אני לא בורח, אני לא מתחמק

פשוט עומד בצד ומתבונן

כל מי שיורה, נפגע

כל מי שנפגע לא יודע איך לצאת מזה

שומע את הקולות, רואה את המבטים

זוכר שמות ופנים ומקווה שיום אחד הכל יהיה דמיוני

אנשים מדברים, אנשים צורחים

אני נשאר מאחור, להביט על הדברים כמו שהם

בזמן שהמכוניות דוהרות קדימה ואנשים נשענים לאחור

והים תמיד חוזר אל החוף

אני מבין ששום דבר לא באמת משתנה

גם הצרחה הזאת חסרת תוחלת אחרי ימים ספורים

מקשיב למוזיקה, קורא את הספרים

על השולחן אותה צלחת עם אותה מנה

ובכיס כרטיס טיסה, והיא מחכה לי

לא מקשיב יותר לצרחות, יום אחד היא תתפוגג ואז הם יגלו מה עומד מאחוריה

כולם מדברים, כולם עושים המון רעש, זה אף פעם לא נגמר