מאותה דלת

מוריד את הציורים משמשת החלון

מביט על התנועה המתנקזת מצפון

אורז, נוסע וחוזר

תמיד באותה דרך, תמיד יוצא מאותה דלת

הכי קרוב לכניסה

רחוק מכל השאר

אני מסביר , צריך להספיק הכל ומהר

את לא מבינה את הכוונה

יש מספר שעות קצובות

יום ומטרה

נכנס לרכב ונוסע

עוד מעט אחזור באותה דרך, אכנס מאותה דלת

מנסה לשכוח דברים ישנים

בשביל לשמור דברים חדשים

לא זוכר כבר למי אני כותב

את לא מבינה את הכוונה

מביט במראה

ומתכנס בתוך עצמי

הייתי שם פעם, כל יום אני חוזר

הציורים ירדו משמשת החלון, אפשר לראות את התנועה

צריך להספיק הכל ומהר

אין זמן אני אומר

את הולכת לישון

לא לוקחת את זה קשה

מתחרט עכשיו על הכל

על הטוב ועל הרע

כותב לך עוד שיר

וחוזר לשם

זה אותו מקום אליו אני חוזר, כמעט בלי כוונה 

ארבעים ושמונה שעות

יש לי 48 שעות

סופר אותן בעגולות של עשרים דקות

אחר כך בשעות בודדות

ככל שחולף הזמן, אני מתקצר

את שוכבת במיטה

לא אומרת מילה

לא מבינה

איך זה מרגיש כשיש 48 שעות ואחר כך ריק

כותב אותן, כותב אותך

ואז מקנא בשתיקות שלך

יש בך רכות של מחשבה

מבקש לא לפספס אותה במקרה

לא אומר מילה

כן , המילים לוקחות זמן

מנסה לא להפריע, מבקש לא להתבזבז

זה בסך הכל יום ועוד יום אחד , 48 שעות זה כל מה שיש

סופר את השעות

כמו אצן שסופר מטרים אחרונים

קו הסיום נראה קרוב

אז איך זה שאני מאחר

שוכבת במיטה

לא מבינה איך זה מרגיש

כשיש 48 שעות

בינינו חולפת שעה, ואחר כך ריק

זה כל מה שנתנו לי 48 שעות, אחר כך ריק

ספרנו מילים

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא

כשהלכנו לישון

ידענו מה מותר ומה אסור לנו לומר

זה היה רגע יפה

לא יכולנו להרוס אותו

עבור שום דבר

כל כך קל להישרף, כל כך קשה להירגע

ערב שלם העברנו עם החטאים שלנו ביד

שילמנו עליהם, אז מה נותר לנו עכשיו?

בדידות גדולה מרגעים שלא באו

אחרים שלא ידענו להיכנס אליהם

את אומרת, אנחנו יפים וזהירים

עם משפטים מספרים גדולים

שכחנו את הסופרים

מה יהיה איתנו כשהכל יעבור

אני לא רוצה שתיסחפי בלי לדעת לאן

אנחנו נגיע כשכל זה ייגמר

מלבדך אין לי אף אחד להאמין בו

לאן את ממשיכה מכאן

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא,

עם כמה נשארנו בסוף

אני לא עונה, את לא מגיבה לשתיקות

שומע את עמיר וממשיך

מילה אחר מילה אני קולט

הזרם מתגבר

נזכר בחופים, איך המים היו מגיעים אלינו קרוב

לקחנו את הדברים שלנו והלכנו

עוד מעט, כמו אז

לא יראו אותנו יותר

ואת מתארת במילים קצרות עולם שלם שנעלם

ערב שלם ספרנו מילים בכוונה

לא לבזבז אותן לשווא

כשסיימנו לדבר

נשארו לנו רק משפטים לתת

אל תיסחפי אם את לא יודעת לאן אנחנו ממשיכים מכאן

הרופא הצעיר

הרופא הצעיר ניגש ובדק

סיפר לי איך אני מרגיש

אחר כך הוא הלך , אתן חייכתן ביניכן

נשארתי עם הכאב בפנים, תחושת ההשפלה

זוכר את השמות, פחות את הפנים

אבל מכיר כל אחד שבא

והידיים עדינות, בזמן שהבשורה קשה

הרופא נתן לי עוד כמה ימים, כדורים ותקוות

עוד מעט אנחנו נעמוד מתחת לחופה

עד אז קלישאות מוכרות

מדי פעם את צוחקת

ואני בורח לעולם חדש

הרופא הצעיר לא שוכח להזכיר דבר

תמיד צריך להיות מוכנים לדבר הרע ביותר

אי אפשר לדעת איפה זה יתפוס אותנו

בינתיים אנחנו מאחרים בכמה ימים

את מסתכלת עלי, מפחדת איתי, מגוננת עלי

זה תפס אותי אזתי בילדות שחזרה על עצמה

או רגע אחרי שאנחנו מסיימים לעשות אהבה

זה לא תסכול זו השלמה

מול השמש החזקה, שם מתחת לבניין

כשלידינו עוד כמה כמונו

אני מספר לך על השפלה

ואת מחזיקה לי את היד

לפני שאנחנו חוזרים למחלקה

הרופא הצעיר, שואל אותי מה נשמע

את הולכת לחדר

ראיתי אתכן מחייכות במבוכה

באמצע הלילה פתאום אני מתעורר

מדמיין ים גדול , אני נכנס אליו עם בגדים

מהמקום בו אני עומד, לא רואה את הספינות

גם החוף הבוער, דועך לאט

הרופא הצעיר יחכה שם בבוקר

ואת תבואי להחזיק לי את היד

עוד מעט תקבלי אותי, תקבלי אותי כמו שאני

זה לא תסכול, זו השלמה

שבועיים בבית חולים, זה מה שנשאר בסוף, השלמה 

שלוש בלילה

שלוש בלילה בתוך חדר קטן

לא מצליח לישון

הייתי פעם כאן אולי בגלגול אחר

אני תמיד חוזר למצוא את עצמי

בחוץ אנשי הלילה מרגישים שזה יום

בפנים הכל מתכנס למסדרון ארוך

הלבן מתערברב עם הירוק

ומדי פעם צרחה חותכת את הקול

שלוש בלילה לא נרדם

מחפש את התנוחה הנכונה

ומחשבות כמו מלבישות אותי

עכשיו זה תורי להתפשט

לא זוכר סיפורים

לא מעלה זיכרונות

הכל צף מעצמו בלי שיש לי שליטה

בסוף אני זז בלי תנועה

שלוש בלילה , לא נרדם

מנהל שיחות עם אבא שלך

שנינו משחררים את המפלצות

אני רוצה להגיע לבוקר לראות מי נשאר חי

את בטח ישנה

בחלום הרביעי או החמישי

שוקעת לעצמך בתוך דמיונך

אל תיתני לי להפיל בך חללים

שלוש בלילה, מה כבר יש לעשות

הולך מקיר לקיר

כל מה שעשיתי עד היום משתנה

אני תמיד חוזר אל נקודת הבסיס

ועדיין תוהה, כמו אז, כמו עכשיו

אם הם רואים את מי שנמצא מתחת למדים

אם הם יודעים שהידיים הם כמו שלהם

והפנים לא שונות, גם בשלוש בלילה

  שלוש בלילה, בתוך חדר קטן, זו אותה תחושה כל הזמן 

מדברים

אתה ואני כבר לא מדברים

נשארו בינינו רק סיפורים ישנים

מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב

שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

בין לבין טלפונים כשעוד אפשר

כשעוד כואב, שיהיה משהו להחזיק

הפרטים הקטנים נעלמים , אנחנו מסתפקים בכותרות הגדולות

פעם הכותרות היו הפרטים

מה אספר לך, כשאתה לא מכיר אותי

אחי, ידידי, אויבי

אני שומע עדיין את אותם שירים

ואתה מאחורי השולחן הגדול במחסן הישן

כולם מכירים, כולם באים

ואני מהסס אם הדלת עוד פתוחה

כמו אז כשנכנסתי , אמרתי שלום

וישבנו על כוסיות של ויסקי בלי הגדרות

אין לנו חבורה, אנחנו לא נושאים עלינו סיפורי גבורה

אין לנו גולגלות בחגורה ולא ספרי טלפונים

מלאים ברשימות של נשים יפות שפעם עוד למדנו להבין

אנחנו לא מלאים בחוויות מארצות זרות

יש לנו רק כותרות גדולות

כשהפרטים הקטנים נמחקים מאיתנו לאט

לא מספר לך על מגדל האשפוז ועל האחות היפה

אתה התקדמת מאז

כמו נגן שעובר מהרביעית לחמישית

אני עוד זוכר אותנו מביטים על הכבישים

מחכים שהתנועה תירגע ואנחנו נוכל לחצות

מאז , אין לנו על מה לדבר

השחקנים עזבו את המגרש

והותירו אחריהם קהל דומם

אנחנו זוכרים את הזריקה האחרונה, זה מה שנשאר לנו

אין לנו על מה לדבר יותר

אתה ואני כבר לא מדברים

נשארו בינינו רק סיפורים ישנים

מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב

שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

אחרי שנים, אנחנו כבר לא מדברים, כל מה שנשאר לנו אלו כותרות גדולות 

סוף העולם קרב

סוף העולם קרב

אפשר להתנתק מן המכשירים

סוף העולם קרב

אפשר להפסיק לכתוב שירים

מביט מן החלון

בנייני ענק ואור שמש על חלונות זכוכיות כבדות

מי שחולף שם ברחוב

לא יכול לדעת שזה יום אחרון

סוף העולם קרב

לא צריך להכין שיעורים

סוף העולם קרב

לא צריך לשלוח הזמנות לחיים חדשים

צולל אל תוך הזיכרון

כל הבטחה לטוב נמחקה בבת אחת

השאירה אחריה רק כתמי דיו

כל נבואה להרס וחורבן, זוכה עכשיו לעדנה

סוף העולם קרב

לא חייבים לשמור מקום

סוף העולם קרב

לא חייבים לפתוח חלון

זה אותו סיפור ישן

ילד מובל מחייו

אל עלילה לא ברורה, מפותלת, לא גמורה

להיות גיבור בלי סיבה

סוף העולם קרב

אני מוכן עכשיו להישרף

סוף העולם קרב

הייתי בו פעם, בשביל אחר הוא לא קורה באמת

סוף העולם זו תחושה ובשבילי זה קרה כבר כמה פעמים