כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות שירים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שירים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 1 באוגוסט 2014

מה יש לנו באתר?

במאי שנה שעברה הקמתי את האתר שלי , אתרשירים וסיפורים, במהלך החודשים הראשונים שיניתי את האתר מספר פעמים עד שמצאתי עבורו את המקום המתאים לו. עד להודעה חדשה.

במהלך השנה האחרונה שיניתי את העיצוב של האתר 3 או 4 פעמים, כולל את הרקע הכללי שלו (מרקע שחור לכחול) צבע וסוג פונטים (כתומים לאפורים, פונט אריאל לכל), את עיצוב עמוד הבית שלו (מתמונת רקע שלי, לתמונה לצד מלל, למלל עם גלריה של תמונות קטנות מתחלפות) ועוד.

מלבד העיצוב , שיניתי או יותר נכון הוספתי לו פונקציות רבות. בתחילה האתר כלל עמוד ביוגרפיה, עמודי יצירות, עמוד חדשות, עמוד בלוג , פורום , צור קשר ועמוד קישורים. מאחר והפורום לא היה פעיל הסרתי אותו מהאתר, לימים גם עמודי החדשות ירדו מאחר ומצאתי שזה המון זמן ועבודה לתפעל אותם כל שבוע (כל יום שבת הייתי מוסיף ידיעה והייתי צריך להעביר ידיעה מעמוד ראשי לעמוד אחר , זה לא פשוט כמו שזה נשמע), את הבלוג שיניתי במהלך השנה פעם אחת , בתחילה הוא עבד על אפליקציה של בלוגר מבית גוגל, לאחר מכן יצרתי בלוג עם אפליקציה של ויקס אבל היא היתה מסובכת והשימוש בה היה מועט אז החזרתי אותה לקדמותה. בין לבין הוספתי לאתר פונקציות של שיתוף ולייק של פייסבוק בכל עמוד, וכן כפתורים של גוגל פלוס,  טאמבליר, פיינטרסט, טוויטר ועוד.

עמודי היצירות עברו את השינוי הגדול ביותר. בתחילה היה מדובר בעמוד כללי עם רשימת יצירות והיצירות עצמן. לאחר מכן נוספו עמודים שאיפשרו למצוא יצירות על פי אותיות (במקרה של השירים הוספתי גם חיפוש על פי חודשים), ובמקום עמוד עם רשימה ארוכה של יצירות, יצרתי עמוד מרכזי עם יצירות מובחרות (שמתעדכן כל הזמן) שמפנה לעמוד עם הרשימה המלאה של היצירות. שוב במקרה של השירים, חילקתי את הרשימה המלאה למספר עמודים ובנוסף גם הוספתי עמוד עם רשימת שירים ישנים שנכתבו לפני שעלה האתר. כל זה בנוסף לכפתור חיפוש שנמצא באתר ומאפשר למצוא כל יצירה ולמעשה כל ביטוי שמופיע באתר בקלות. 

פרויקט הדגל של האתר , אותו עשיתי במשך חודשיים לערך היה, פרויקט מילות קישור, הרכבתי רשימה , בתחילה של 96 ביטויים (בשני חלקים) ולאחר מספר חודשים הסרתי 46 עמודים שלא היה בהם צורך, שחוזרות על עצמן ביצירות השונות או ביטויים משמעותיים שמופיעים באתר, בכל עמוד ביטוי יש קישור ליצירה ולביטויים אחרים שמופיעים באותן יצירות שהביטוי עצמו מופיע. בכל יצירה יש קישור לעמוד הביטוי עצמו, וכן לעמוד הכללי של הביטויים (כמו כן לעמוד האות והחודש של היצירה). כלומר יצרתי מערכת מסועפת שמאפשרת להגיע לכל יצירה מכל יצירה וביטוי. עוד על מערכת הקישורים תוכלו לקרוא בפוסט שפירסמתי כאן לפני מספר חודשים.

כל השינויים והפרויקטים הנ"ל, היו בד ובד עם עדכון האתר ביצירות חדשות וישנות ובהעלאת תמונות שצילמתי אך ורק באמצעות הפלאפון שלי עם פילטרים של מערכת העריכה של האתר. אני דואג שבכל עמוד יהיו מספר תמונות שיתנו לאתר גיוון ויזואלי ורקעים שונים.

אחרי מספר חודשים בהם האתר התנהל בצורה שוטפת של עדכון יצירות, בחודש האחרון הוספתי פונקציה נוספת של תגובה על יצירה, , כרגע האפשרות הזאת קיימת רק בשירים מחודש יולי האחרון אך בהמשך אוסיף את זה לעוד עמודי יצירות. אתם מוזמנים להיכנס לשיר חדש, לקרוא ולהגיב עליו. אני אקבל את התגובה למייל שלי, ואוכל להגיב עליה ישירות לגולש. לא חייבים לציין שם או כל פרט מזהה אחר.

אני מזמין אתכם להשתמש באפשרות הזאת , כך אדע מה אתם חושבים על שיריי ואוכל להתרשם עד כמה נהניתם לקרוא אותם ולבקר באתר.

מקווה שתהנו

יום חמישי, 17 ביולי 2014

בצד השני של העולם

במשקפי שמש וחולצה לבנה
היא עומדת מולי
מבקשת להיוולד מחדש
אל סימנים קפואים שיפשירו עם הזמן

כתבתי לה שירים ארוכים
שיהיה לה מה לקרוא
כשהיא מביטה במראה
כל הסימנים מבקשים חיים
היא הפשירה את התחושה

לקחתי מרחק
כמו שהיא ביקשה
מצאתי גדרות וחציתי אותן
לרגע היה נדמה
שני ילדים נעלמו בצד השני של העולם

אז עכשיו מולי
עם משקפי שמש וחולצה לבנה
רוצה את הכל
והיד לא יכולה להחזיק דבר
רק שמש מפשירה סימנים


עדיין לפעמים יש סימנים 

יום שלישי, 8 ביולי 2014

רוקדים ברציף

כשאף אחד לא ראה
רקדנו שנינו על הרציף
הרכבות היו רחוקות מאיתנו
גם הזיכרונות על מקומות שנטשנו

לחשנו לעצמנו מילים של שירים
שאף אחד מאיתנו לא כתב
המנגינה נוצרה מעצמה
שנינו רק רקדנו על הרציף

ברכבת הראשונה עלינו לאט
אנחנו ועשרות אנשים שלא הבנו
הבטנו דרך החלון בזמן הנסיעה
על אורות נוצצים ואיך הם זוהרים בעיניים

הם לא היו שלנו והרגשנו לבד
ביחד עם עוד עשרות אנשים שלא הכרנו
לא יכולנו לרקוד כמו שרצינו
הרכבת עצרה בתחנות לא מוכרות

אמרתי לך תביטי על הבתים הקטנים
אנשים גרים שם ומרגישים קרוב
אנחנו נוסעים כל כך רחוק
חייכת כשאמרתי  שזה מזכיר לי את אירופה

בתחנה שלנו ירדנו ושוב היינו לבד
רצינו לרקוד , לא זכרנו יותר את המנגינה
את המילים לא הכרנו מעולם
הרכבת המשיכה בדרכה , שוב נשארנו לבד 


רוקדים על הרציף, מלאים בכוונות טובות, לא זוכרים דבר

יום רביעי, 2 ביולי 2014

חדר

עוד מעט הם יצאו מהחדר
אנחנו נישאר עם השירים
שלא הצלחנו לכתוב
ברקע יתנגנו מנגינות שלא הצלחנו לשמור

המשחקים לא נגמרו
וכבר הימרנו על הכל
מה שנשאר בינינו לא יידחה יותר
עוד מעט הם יצאו ואנחנו נישאר

כל השמועות שידענו לספוג
נשארו קרוב בשביל להתאמת
עוד מעט כולם יצאו מהחדר
ואנחנו נוכל לרקוד בלי קצב

כן כשכולם לידינו
אנחנו יודעים לפוצץ את הבלון
יורקים דם ומרגישים חזקים
עד שזה נספג

אנחנו לא שוכבים גם לא באהבה
המילים שלנו מתכלות לאט
תספרי לי איך זה מרגיש בחוץ
עוד מעט, ועוד קצת


עוד מעט הם יצאו מהחדר
אנחנו נישאר עם השירים שלא הצלחנו לכתוב
המנגינות יישארו לבד
אנחנו נידחק אבל נישאר קרובים


עוד מעט כולם יצאו, אנחנו נישאר, עם כל מה שזה אומר 

יום ראשון, 1 ביוני 2014

התמונות נעלמו מהקירות

התמונות נעלמו מהקירות
ועכשיו אנחנו כבר שניים
שוקעים בזמן שנע מצד לצד
התמונות נעלמו מהקירות
ומחוץ לחדר אי אפשר לשמוע את התקתוק

את זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו התרגיל כמו נפתר מעצמו
אין עוד צורך בנו
התמונות נעלמו מהקירות

מי מאיתנו יהיה מוכן ראשון
עכשיו אנחנו כבר שניים
רחוקים מקו ההתחלה
רעש המכונה לא משנה את הכיוון
גם אחרי שהתמונות נעלמו מהקירות

זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו אנחנו חלשים שמתחזקים או חזקים שנחלשים
אין בנו עוד צורך
התמונות הרי נעלמו מהקירות

ומאחוריהן לא נשאר דבר
גם את הכתמים הספקנו לנקות
עכשיו אנחנו שניים, לא צריכים יותר להתאפק
אפשר להקשיב לשירים מבלי שנצטרך שום דבר
לא להדליק סיגריה, לא לכבות את האור, התמונות הרי נעלמו מהקירות


אם עכשיו התמונות נעלמו זה אומר שהכל אצלנו ריק? 

יום חמישי, 15 במאי 2014

לא יכול לכתוב לך שירים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם
אל תחפשי את המילים
הן כבר לא נעוצות בעץ
משהו שייף או שרף אותו

לא מפחד ממך או מעצמי יותר
רק משנינו כאן פתאום
נעולים בתוך תנועה שלא נגמרת
כשהשמיים מטילים רסיסים לכל פינה

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם
לא מצליח לקרוא אנשים, לשמוע סיפורים חדשים
העט לא מכתימה בדיו
הייתי רוצה לכתוב את זה בפשטות  

אבל המילים נעתקו
הן לא מצאו מקום אחר
רחוק כל כך מהשורות
ואת נשארת בלי מילים

בקרון הזה לא נשארו אנשים
זה מרגיש כמו בדידות אמיתית
מביט מהחלון ומחפש
לא מוצא מילים רק שדות פרועים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם
אני לא מפחד ממך או מעצמי
רק משנינו כאן, בלי מילים
מחפשים מה לומר, רוצים לדעת מה להרגיש


תכירי זה המחסום האמיתי 

יום רביעי, 14 במאי 2014

המולה זמנית

ראיתי אותה קוראת
בהמולה הזמנית גם אני חיפשתי מה לעשות
חשבונות ומילים הכל מתערבב
ומסביב אין מקום לתנועה

עם משקפי שמש אופנתיים
היא נתקעה באותו עמוד
ואני רציתי להמשיך
העבד שבי השתחרר לחופשי
רק כאן היה גבול
אני יודע היא לא תמשיך איתי מכאן

בבית השארתי אור דולק
שירים מסומנים
מפחד שיגלו
אבל נשאר קרוב בשביל להרגיש
מה מחכה לה בבית

שרשרת כחולה על הצוואר
מפריז או תל אביב אי אפשר למדוד
יכולתי לספר על  סיפור
אבל היא נשארה בצד
העבד שבי הלך לאיבוד

היא המשיכה לקרוא
גם אחרי שירדתי
אולי היה בזה משהו אמיתי
בהמולה הזמנית
הכל הרי מותר


שיר ישן נושן ועדיין הוא כאן 

יום רביעי, 7 במאי 2014

התקפות

אחרי שטרקת את דלת
הרגשתי קטן מול המילים שלך
תמיד אני חלש בהתקפות
נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק

אני זוכר מה הם אמרו
את גדולה עלי בכמה מספרים
ובזמן שאני מטייל בסיפורים ובאגדות
את הכי קרובה לאמת, קר שם נורא

לפעמים אני מבקש ממך
תפגשי אותי בערוצים ציבוריים
או בין הפרסומות בערוצים מסחריים
אבל את הולכת רחוק מדי בשביל לשמוע

כמו בשירים הישנים
אני הולך אחרייך
דרך רחובות צרים
עם חלונות ראווה מלאים בקסמים

במגרש המכוניות הישן
חיפשנו פעם את מכונית המזל שלנו
את עמדת עם המוכר וחייכת אליו
חיוך של אלף דולר לפחות

אחר כך נסענו ברחבי העיר
רצית להרגיש משהו אמיתי
הייתי קטן מול התחושות שלך
תמיד אני חלש בהתקפות



חלש מול המילים שלך, חלש מול התחושות, תמיד חלש בהתקפות

יום שני, 5 במאי 2014

לאן שתרצי ללכת

לאן שתרצי ללכת
אחכה לך בפינה
אביט בך מתגוששת עם הרחוב
שלטים יקראו בשמך


את שומעת את השירים
מבקשים ממך ללוות אותם
עד המקצב האחרון
אחרי שכל הזוגות ירדו מהרחבה


אני אעמוד שם להביט בך
בוחרת את הקצב שלך
לאן שתרצי ללכת
אמצא בשבילך את המרחב


תאספי את הדברים ותמשיכי לאט
אני אעמוד שם
אחזיק בשבילך
במוטות הכסופים


אשמע את קולך
מהדהד בין העוברים והשבים
אני אעמוד בקצה של הכביש
אחכה לשמוע את ההד , לראות את הצל חולף דרכי


אעמוד בפינה
מכוניות יאירו את דרכך
היציאה פתוחה, המחסומים ירדו
אני אחכה לאן שתרצי ללכת


זו המהות האמיתית של כל הסיפור, לא?

יום שני, 3 במרץ 2014

איך היית מרגישה

אני לא כותב שירים בשתיקה
ולא כל מילה מכוונת למטרה
את יכולה לקחת את זה כמו שזה
את כבר יודעת את הכוונה

אז איך מרגיש ,
כשאני עומד בצד, מתאמן על כל מילה
ואת, פנייך מוגנות, לא מפחדות להישמט
איך זה מרגיש רגע לפני שאני אומר את הדברים

לוקח את זה לצד , את לוקחת את זה קרוב
איך זה מרגיש, כשאני נשחק
מול הזמן החולף בין השתיקות שלך
איך זה מרגיש, כשאת שומעת את מה שאת רוצה

ואני צריך להשלים את המשפט עד הסוף
אין לי דרך חזרה, אחרי שהן יוצאות, הכל אפשרי
יכול ליפול או להמשיך לרוץ
אני לוקח את זה לצד, את לוקחת את זה קרוב

אל תופתעי כשזה ייגמר
לא כל משפט נמשך בלי הפסקה
תקשיבי לשתיקה שבאה אחרי
היא דומה לשלך, רק חלשה יותר

לוקח אוויר, מבקש זמן
אחרי שהכל יקרה, הדלת לא תיטרק בכוונה
איך זה מרגיש, כשאת מקבלת את מה שאת רוצה
ואני נשחק מול המבט שלך, מול הזמן החולף בין השתיקות שלך

תדמייני את הסליל רץ לאט, זה כמעט זיוף
אבל זה לא קרוב למה שזה מרגיש
לוגם כוס מים קרים, והטיפות יורדות לאט
תספרי לי איך זה מרגיש, כשהכל יוצא ממני

ונשאר אצלך, בלי הלוואות, בלי ערבויות, בין השתיקות


השיר בנוי ממילים ומדבר על מילים, שיוצאות ממני ונשארות אצלך, איך היית מרגישה איתן 

יום חמישי, 27 בפברואר 2014

להתרסק אל שירים של מישהו אחר

אחזתי ביד שלך
בלי שהבטנו זה בזו
פחדתי כל כך
שנרגיש זרים

ידעתי שברגע אחד
הכל יכול להשתנות לתמיד
את תעצרי כאן
אראה בתנועות של הגוף שלך
שאין טעם להמשיך ללכת
אני אעצור מונית ואמשיך לבד

אבל לא אמרתי לך כלום
אנשים מתאהבים מהר מדי
אנשים מתרסקים אל תוך שירים של אחרים
אנחנו לא מחפשים מלאכים משלנו
לא רצינו לבנות חומות שיגנו עלינו

מחלונות הראווה, ראינו
איך החיים נראים בצד השני של האור
את לא דיברת איתי
לא על כיכרות מלאות אדם
ולא על בתי קפה, שם מצאת את עצמך
שוב ושוב באותה התנועה

אני לא ביקשתי לספר לך
על לילות אבודים בחדר קטן
ואיך הבטתי בגברים ההם
רציתי להיות כמוהם
לקחת אותך בידיים
ולרקוד איתך כל הלילה

עד שיעלה האור הראשון
עד שיצאו האוטובוסים שוב מהתחנה
אבל לא חשבתי על זה, לא אמרתי לך כלום
רק אחזתי ביד שלך
פחדתי שנרגיש זרים פתאום
פחדתי שזה ייגמר, ולא תהיה לי סיבה

אני מוכן להישבע
אם תרצי לעולם לא אלך
אם תבקשי, לעולם לא אתן לך ללכת

רק נתהלך ברחוב
נביט על אנשים אחרים
ונשאל את עצמנו
מה הפריד בינינו לבינם
הרי כמו שאנחנו זרים עכשיו
יכולנו להיות שייכים להם

אחזתי ביד שלך
ופחדתי שתשאלי אותי, מה קרה
בשנייה אחת

יכולנו להיות זרים
יכולנו להתרסק
אל תוך שירים של מישהו אחר



שיר ישן על זרות , בדידות, ופחד בלתי נגמר 

יום שני, 24 בפברואר 2014

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
בסוף הכל נגמר במשפט בודד
אותו אפשר לשמוע אחרי שמנקים את הדם והלכלוך

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
מרמים בכל הדברים הלא נכונים
ממשיכים עד שמגלים את הדבר הנכון

על השולחן, בקבוק של וויסקי
את לא שותה , ואני מזמן הזדקנתי
זה בא במהירות, או אולי לאט
אני לא זוכר, אם זו התוכנית השלמה

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
נאמנות מילה ועוד מילה
יש לנו דרך ארוכה, כולם אשמים באותה מידה

מתבגרים לאט, היית מאמינה
בין אתמול להיום כבר שכחנו את המילים
אז לא דיברנו מאז
כל מה שאת רוצה ממני, כל מה שאני צריך עכשיו

בחדר לא השארנו דבר
האור נכבה מעצמו, ורק אנחנו מחפשים את האגם
כמו בספר ההוא, אולי משהו קרה

מרמים בכל הדברים הלא נכונים


בשורה התחתונה, זה מה שנחשב, מה שאת רוצה ממני , מה שאני רוצה ממך 

יום שבת, 22 בפברואר 2014

למה את לא מדברת איתי


יש גם ימים כאלה
כשאני מביט מהחלון ואת לא מדברת איתי
חושב מה היה יכול לקרות, אם היינו נוסעים בשבת אל מחוץ לעיר
אולי היינו עוצרים קרוב למגע,
חמקמק , אבל הוא לא היה מונע מאיתנו להרגיש

תביטי על אורות העיר ואספר לך איך זה מרגיש
להתמכר בעיניים עצומות, להתאהב בטיפות של חיבה
מוגשות לנו עטופות בשתיקה
יש גם ימים כאלה
למה את לא מדברת איתי עכשיו

רוצה להתקרב אלייך, קחי את זה קרוב
בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר
בסוף שבוע או ביום רגיל
שם נוכל ללכת לאיבוד, שם האורות יתחלפו מהר
יש גם ימים כאלה, למה את לא מדברת איתי על זה

אני כותב את המילים עכשיו ומדמיין אורות צהובים על כביש חשוך
יש אפלה על ההר, וגם בפנים במקומות ההם
משם לא נוכל לזוז
את הלב השארנו על המגרש
וחזרנו הביתה מובסים

תביטי עכשיו על הרחוב
אף אחד לא נותר שם, רק שניים עצובים
אין להם שיר פרידה, רק מילים ושתיקה
יש גם ימים כאלה את יודעת
למה את לא מדברת איתי עכשיו

נושמים בכבדות, מביטים לצדדים
מול משקפי השמש, כולם נעלמים
הכל דומה, הכל שונה
אני לא מצליח להבחין בפרטים
יש גם ימים כאלה

רוצה להתקרב אלייך
קחי את זה קרוב
בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר
איפה שמותר לנו ללכת לאיבוד
אם רק ניסע בסוף שבוע או בכל יום אחר

יש ימים כאלה,
אנחנו מתקרבים אליהם בסערה או בעדינות
אני מביט מהחלון, חושב לאן אנחנו יכולים לצאת
יש גם ימים כאלה את יודעת
למה את לא מדברת איתי על זה


יש ימים כאלה, אני מניח שאנחנו צריכים להתרגל או להסתדר 

רחוקים מהים

הוא החזיק לה את היד
ושניהם הלכו על השביל ליד הכביש
פרדסים ארוכים, עצים נמוכים
גרוטאות ישנות חסרת צבע ומלאות כתמים
ושני כלבים שוכבים על החול החם

מכוניות נסעו מהר
איש לא הבחין בתנועה
אני הבטתי בחלון
השתקפות שלי השתלבה במבט שלה
היא מזגה לעצמה יין, הקשבתי לשיר ישן


הוא החזיק לה את היד
ולקח אותה לצד
לחש לה כמה מילים , אי אפשר לשמוע
אי אפשר לראות, אם היא כבר בוכה
הטלפון מנותק, ובחדשות לא מדווחים דבר


עוד מעט יתחיל גשם כבד, ככה זה עובד
כל השכנים יילכו לישון באותה שעה
הם ייכנסו עמוק אל תוך הפרדס
מכונית סובארו ישנה חונה באופק
היא לקחה איתה מעיל, הוא לקח איתו שמיכה


אני חוצה את החדר בעדינות
היא מביטה עלי מהמיטה, שואלת למה אני לא בא
קוראים כתבות ישנות, היא מספרת על מחקר שקראה
מביט מהחלון ולא רואה אותה
הוא מניח את ידו על כתפייה, רועדת עייפה


חלף כל כך הרבה זמן
אי אפשר לספור שום דבר
אני כותב את המילים ואז אני נרגע
היא לא יודעת שזה קרה, תוך שנייה זה נעלם
עכשיו אנחנו רחוקים מהים





זה היה אמור להיות סרט מתח... 


יום רביעי, 19 בפברואר 2014

מזל

כשכל האורות ייכבו
אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים
בחדר נטול דלתות , בעולם נטול אמונות
שיר השירים יתנגן ברקע
ואנחנו נזוז לצליליו כמו פסלים

יקירתי, אל תחתכי את הכנפיים של המלאכים
אנחנו עוד נזדקק למזל הזה
גם כשהאורות ייכבו
ואנחנו נשאר בחדר נטול דלתות, בעולם נטול אמונות
את יודעת שבסוף זה יקרה

כמו שני נשמות מעונות
בעולם בו לא מתים מאהבה יותר
עומדים על חוט זעיר
יקירתי, אל תחכי למזל הזה יותר
אין כאן יותר נסיכים ונסיכות , אמונות טפלות

כשכל האורות ייכבו
אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים
במציאות חסרת ביסוס
מישהו כבר המציא את הכללים
לנו רק נותר להיכנס למגרש ולהפסיד

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים
אנחנו נזדקק למזל הזה
זרוק שם בין המסילות לבתים הישנים
יש שם כמה ילדים שעוד מנסים
יום אחד הם יעקפו אותנו ויגנבו לנו את החיים

סיגריות ועיתונים, אנחנו כבר לא מבחינים
על מה מהמרים ומה אמיתי
נשמות מעונות בעולם בלי נסיכים ונסיכות
אהבה לא משלמת יותר את המחיר
אל תתפתי לחשוב שבעצם הכל דמיוני

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים
המזל הזה ילווה אותנו באובדננו, בקיומנו
בסוף הלילה הרי עוד נשתעבד
למילים, לשיגעון, ונתעורר בחדר נטול דלתות
שחור לבן, שם אנחנו נראים נהדר


הכי קרובים , אולי בעצם רחוקים מהמזל  


תשאירי למלאכים את הכנפיים, אנחנו נזדקק למזל שהם נותנים ואולי רק בשביל געגוע