רוקדים ברציף

כשאף אחד לא ראה

רקדנו שנינו על הרציף

הרכבות היו רחוקות מאיתנו

גם הזיכרונות על מקומות שנטשנו

לחשנו לעצמנו מילים של שירים

שאף אחד מאיתנו לא כתב

המנגינה נוצרה מעצמה

שנינו רק רקדנו על הרציף

ברכבת הראשונה עלינו לאט

אנחנו ועשרות אנשים שלא הבנו

הבטנו דרך החלון בזמן הנסיעה

על אורות נוצצים ואיך הם זוהרים בעיניים

הם לא היו שלנו והרגשנו לבד

ביחד עם עוד עשרות אנשים שלא הכרנו

לא יכולנו לרקוד כמו שרצינו

הרכבת עצרה בתחנות לא מוכרות

אמרתי לך תביטי על הבתים הקטנים

אנשים גרים שם ומרגישים קרוב

אנחנו נוסעים כל כך רחוק

חייכת כשאמרתי  שזה מזכיר לי את אירופה

בתחנה שלנו ירדנו ושוב היינו לבד

רצינו לרקוד , לא זכרנו יותר את המנגינה

את המילים לא הכרנו מעולם
הרכבת המשיכה בדרכה , שוב נשארנו לבד 

רוקדים על הרציף, מלאים בכוונות טובות, לא זוכרים דבר

הולך אחרייך

הולך אחרייך

אל הקצה של הזמן

הולך איתך

בין המרחבים

שאיש לא מיהר לגלות

צועד אחרייך בשקט

שלא תקשיבי לנשימותיי הפרועות

לא תדעי את תפילותיי הכנות

אל קצה הזמן הולך איתך

במעלה ההרים השקופים

לא עושה ספירת מלאי, לא סופר את הפצעים

את לא תמצאי אצלי פיסת קו מחברת ביניהם

בצמרת ההרים השקופים

מתבונן בך מתבוננת בערים הנשחקות

ואחרייך אני צועד לכל פינה

גם כשהעולם סוגר את חומותיו ונועל שעריו

לא איכפת דם או זמן, משהו יתממש מעצמו

מוכן להשאיר שאריות , מוכן לקחת

אחרייך אני צועד

לכל פינה, לכל תשוקה נבערת

ואת מכירה את הילדים שיצאו מתוכנו

את מכירה את הפנים שיצאנו לנו 

לא מתחבאת ולא מסתתרת

מקיצה מהחלום, אני אחרייך בצעדייך

אל הקצה של הזמן

מהיכן שאת מופיעה, אל המקום בו תימצאי בזמן עתיד ביום הווה

הולך איתך, בצעדייך, הולך אחרייך

אחרייך כל הזמן  , גם כשאני מתעכב או מאחר 

חדר

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים

שלא הצלחנו לכתוב

ברקע יתנגנו מנגינות שלא הצלחנו לשמור

המשחקים לא נגמרו

וכבר הימרנו על הכל

מה שנשאר בינינו לא יידחה יותר

עוד מעט הם יצאו ואנחנו נישאר

כל השמועות שידענו לספוג

נשארו קרוב בשביל להתאמת

עוד מעט כולם יצאו מהחדר

ואנחנו נוכל לרקוד בלי קצב

כן כשכולם לידינו

אנחנו יודעים לפוצץ את הבלון

יורקים דם ומרגישים חזקים

עד שזה נספג

אנחנו לא שוכבים גם לא באהבה

המילים שלנו מתכלות לאט

תספרי לי איך זה מרגיש בחוץ

עוד מעט, ועוד קצת

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים שלא הצלחנו לכתוב

המנגינות יישארו לבד

אנחנו נידחק אבל נישאר קרובים

עוד מעט כולם יצאו, אנחנו נישאר, עם כל מה שזה אומר 

דרך האימה

דרך האימה נגיע אל התחושה

אצלה נוכל לבנות בית חדש

עשוי פלדה וקירות ברזל

דרך האימה לא ניכנע לאש

נוכל לרקוד בלי להתכסות במסכה

אם רק נדע מה הצליל הבא

נעריך את אורך המילים

נחזיק מקל שיעמיד אותנו זקופים

דרך האימה נגיע אל התחושה

כמו שני תופרים מנוסים

נדע לשים את המחט בנקודה הנכונה

נחבר אשליה ומציאות לגוף אחד

נוכל לרקוד בלי להרגיש זקנים

האושר הוא לא רק מתנת אלים למדוכאים

יש בנו משהו אמיתי עד כדי גיחוך

לעיתים אנחנו לומדים גם לעוף בטעות

באור שמש חזקה מתחת לעצים שלווים

עליהם נשארו עלים שלמים

עמדנו שנינו מול עיניי העולם

דרך האימה הגענו לתחושה

לא נתכסה יותר שמיכות עבות

לא נהיה יותר ילדים עשויים מנוצות

לכל אחד מאיתנו יש שעון וזמן משלו

דרך האימה נדע לבעוט כדי לשרוד

אז בואי נרקוד עוד פעם אחת

כמו אז כשהגן התכסה ירוק

אנחנו לא צריכים את המבטים ולא את השתיקות

דרך האימה נמצא את הדרך אל התחושות

לא סרט אימה, רק מה שאנחנו עוברים עם עצמנו 

שפל המילים

שפל המילים

עולה על גדותיו

מגיע עד החוף

ומאבד את סירותיו

מסע בין הנקודות

אל משפטים חסרי משקל

מהצד אפשר לחשוב

שהעולם שייך למילה

שפל המילים

כותב את עצמו לדעת

עוד ועוד משפטים חוברים ביחד

להגיע אל קצה הדף 

לא ממתינים לכוחות ההצלה

כשהחוף בוער

אי אפשר להגיע בחזרה הביתה

אז נשארים עם המילה

משפטים שלמים

כמו מיטות לבנות

מתמלאות בניצולים

ומתפוגגות בחשכה

שפל המילים

כותב את עצמו לדעת

על דף לבן, נייר מקומט

זה הזמן להשליך לפח 

מתקרבים לסוף ואין לנו משפטים או מילים לכתוב 

חלומות

אני משאיר את האור דולק במרפסת

ויוצא מהבית עוד לפני שאת מגיעה

אנשים מביטים עלי במקרה

ואז הם מפנים מבט חזרה אל חלונות הראווה

את יפה כשאת עולה בדמיוני

נזכר איך אנחנו רוקדים בחדר לבד

אף אחד לא מבקש מאיתנו סיבוב נוסף

אני תמיד נופל לפנייך

תרשמי את כל החלומות שלך

אני אומר לך מדי פעם

המציאות תקשה עלייך לקחת את כולם איתך

את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה

יושב על ספסל , מביט על הזקנים

פעם נהיה כמוהם , היום אנחנו משחקים

אוהבים לחשוב בגדול

וחוזרים  למטבח אל כוס הקפה והעוגה

את יפה כשאת עולה בדמיוני

נזכר איך אנחנו רוקדים לבד

אלוהים לא קרוב

אז אנחנו מרשים לנו הכל

תרשמי את החלומות שלך

אני אומר לך מדי פעם

המציאות לא תרשה לך לקחת את כולם

את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה שלי

חוזר הביתה , השעות כבר מתות

את עדיין לא הגעת

מכבה את האור במרפסת

אנחנו אוהבים לחשוב בגדול

כן גם אנחנו אוהבים לחשוב בגדול ולהתעורר בלי כלום 

תביטי עליהם

את יכולה להביט עליהם

ואחר כך עלינו

מבט אחד מבפנים

ושניים מבחוץ

איך אנחנו נראים

מול הסיפורים והאגדות

את יודעת

הם הגיעו לכאן מאותו מקום כמונו

נועצים מבט בעיניים

ואז מדברים

שוכבים על הצד

ואז מתפרקים בחלומות

לאט לאט בלי מגע

הכל מתחבר בצד אחד

את יכולה להביט עליהם

ולשקוע בעיניים שלנו

תביטי עלינו

אנחנו נראים קצת יותר גדולים

לא מאוהבים יותר בפרטים הקטנים

תביטי עליהם, אנחנו לא שונים

ועם התיאבון באות המנות הגדולות

שם אנחנו יודעים יותר טוב

איך זה נראה ואיך זה מרגיש

את יכולה להביט עליהם איך הם רואים אותנו 

אם תביטי עליהם תראי אותנו