יושב כותב לך
אחרת לא היית יודעת
אחרת היית הולכת
יושב וכותב לך
ומדמיין שאת קוראת כול מילה
מדמיין את שנינו באמצע הסתיו יושבים בפריז
בית קפה עמוס אנשים
לרגע נדמה שהחיים נעצרים פעם ביום
מסמרים כואבים, וסימני איפור כבדים
הפצצה תתפוצץ, לך אני כותב
שהפצצה תתפוצץ תתחבאי
אחרת אין לי מושג מה יהיה איתי
ועכשיו מה?
יושב וכותב
הפנים שלך מכתיבות לי את המילים
היד שלי כואבת, מנתק את הטלפון
אין לי צורך באנשים נוספים
ואחרי שאסיים לאהוב אותך, איך אוכל להתחיל לאהוב מישהי אחרת?
אף פעם לא הבנתי איך מתגברים על סופים כאלה
פתאום אתה אוהב, פתאום כבר לא
אתה אוהב מישהי, יום אחרי אתה אוהב מישהי אחרת
פנים דומות, נפש שונה
כן, אני מכיר את עצמי
ואותך אני מדמיין ואותי גם בעצם באמצע פאריז
בין הרחובות לאנשים, מתיישבים על ספסל מביטים בציפורים
אם לא תהיי כאן, לאן אלך אחר כך?
יושב כותב לך
אחרת לא היית יודעת
והרכבת כבר מגיעה
אם נעלה לאן ניסע? לאן ניסע?
בכול העולם יש מחסומים, יש מקומות מסתור,
בכול העולם לא אמצא מישהי ללכת איתה
לאן נלך בעצם?
מתיישב מול המסך
פעם העולם נגמר שם, הים הוא רק מתחיל באותה נקודה
אז יושב וכותב לך
זה לא מכתב שתצטרכי לפתוח
כותב לך אחרת לא תביני במה מדובר
ואני בעצם לא מבין שום דבר
חולף לו היום ועכשיו כבר ערב
אז כותב לך משהו שתזכירי
והפצצה נופלת הרחק מכאן
אל תלכי למקומות כאלה, לא יודע מה לעשות
תתחבאי, תסתתרי, תבואי אלי
יושב וכותב לך
אחרת לא הייתי יודע איך לומר לך את זה
ובינתיים רואה תמונות אנשים בפריז, אנשים בלחץ,
ציפורים עפות רחוק
אז כותב לך
שיר משנת 2001, מאז כתבתי לך מיליון שירים והפצצה התפוצצה דווקא השבוע
