מבט

מכל מבט את נראית שונה

מכל מגע את מרגישה  קרובה

המילים מסתדרות בשורה

השורות מובילות אותי לכאן

נוסע רחוק בשביל להרגיש

את הסכנה שבגעגוע

כן, גם אצלי לעיתים עולים ספקות

כשהחופש מבקש אותי קרוב

בשבילך קלינט איסטווד הפסיק להתבודד

נכנסתי בדלת כמו שאני

עמדתי אולי ישבתי לידך

מבט, את נראית שונה בכל אחד מהם

כל כך יפה שאני רוצה להישבר

לאסוף את החלקים ולהדביק אותם שוב

בסוף היום ממריאים מחדש

אחרי השקיעות המפוזרות בזמן

נוסע רחוק

מוכן להרגיש את הסכנה שבגעגוע

כן ,גם אצלי עולים ספקות

כשהרחוק קורא אלי והקרוב פתאום מתרחק

בשבילך קלינט איסטווד הפסיק להתבודד

באתי אלייך

עמדתי אולי ישבתי קרוב

מבט אחד כמו אלפי אחרים, ואת נראית שונה בכל אחד מהם 

פעם רציתי להיות כמו קלינט איסטווד , עד שבאת, ומאז אני כבר לא מתבודד

שלטים מתדנדים ברוח

פתאום התחילה סערה

שלטים התנדנדו ברוח

עמדנו בפינה , לתת לרוח לעשות כבשלה

פעם זה היה שלנו, עכשיו זה מרגיש איטי וחלש  

אנשים קנו מוצרים לימים קשים

ראינו איך הגברים מכסים את הסירות

הנשים הדליקו סיגריות במרפסות עם דלתות הזכוכית

הקשיבו לרדיו , פתאום התחילה סערה

אנחנו אוהבים את הימים האלה

ימים ספרותיים שמזכירים לנו עלילות ישנות

מי הגיבור ומי דמויות המשנה

אנחנו ממשיכים ללכת בעקבות אותו קו שמוביל הסופר לכל מקום

והסערה הזאת, אי אפשר לחמוק ממנה

היא נמצאת בכל פינה

מישהו מדבר עליה , ואנחנו במרחק נגיעה

עוד מעט יתחיל הגשם וישטוף אותנו

את לובשת מעיל דק , לא מסגירה פרטים או חששות

מניח צעיף סביב צווארי , כובע גרב שקנית לי

השלטים מתנדנדים ברוח 

אם נצליח, נתחבא במקום הנכון , והסערה תחלוף

לפני שהסערה הגדולה התחילה, ככה תיארתי אותה לעצמי, כמו תמונה מסרט או ספר 

על כיסא נוח

על כיסא נוח

מול התמונות שלנו

כשהקירות מגנים עלינו

מפני גשם וקולות

אי אפשר להפיל עלינו חומות

רק מה שכאן עדיין בא לאט

על כיסא נוח

כשברקע צלילים שקטים

תפילות בלי קול , קירות דקים

אהבנו את המגע

זה שלוקח ממך ובא אלי, חזר אלייך שוב

לא מפחדים יותר , לא מתבוססים בשתיקות עלובות

רכבות באות ויוצאות, ילדים רצים בקו האור

אנחנו נאסוף אותם אלינו

עוד נחזיק להם את היד

נחצה איתם את הכביש בדרך אל הבית שלנו

אל תבקשי מאיתנו שום דבר אחר

עכשיו תורנו לטעום מהין

לשים על השולחן צלחות מלאות בכל טוב

על כיסא הנוח , לבד בחדר הגדול

בלי הפרדה של אור וחושך

הסיפור נכתב מעצמו 

בטיפות קטנות 

על כיסא נדנדה אני מביט על החדר שלנו , העולם הקטן שלנו, כאן אנחנו כותבים את הסיפור שלנו בטיפות קטנות 

שחררו אותנו

כשנהיה מספיק חזקים

נתקשר למספר הישן שלנו ונחכה עד שנשמע את קולנו  

נקשיב לעצמנו טרודים, קולות בין השתיקות

תיזהרו מהשריפה, תתקדמו לשטח הניטרלי , שם תהיו מוגנים

כן, לכל אחד יש אובדן

מישהו מחזיק דבר אמיתי, מישהו נקשר לדבר דמיוני

שחררו אותנו עכשיו

שחררו אותנו לפני שניעלם בלי סיבה

כשנהיה מספיק חזקים

נתקשר למספר הישן שלנו ונחכה עד שנענה  

מותר להיות חשופים, מרוכזים בתוך ערמה של מילים

רק אל תשאירו דבר אותו נוכל לזכור  

החומות סביב, המסכות על הפנים

אל תשרפו את עצמכם

משהו כאן בכל זאת נשאר קיים

כשמשהו אחר מתרוקן בזעם

שחררו אותנו, שחררו אותנו עכשיו

האהבה שלנו היא לא לבנה שאפשר לצבוע

בשביל לדמיין חיים מסיפורים של אחרים

שחררו אותנו , שחררו אותנו עכשיו

הדלתות נטרקות, ותמונות נשארות על הרצפה

מישהו כיבה את האור בחדר מדרגות בכוונה

אי אפשר לראות את העקבות בחשכה

שחררו, שחררו אותנו עכשיו 

מחשבה, מה יקרה אם נתקשר למספר הישן שלנו, את מי נשמע ומה נאמר לו 

סערה

בחוץ יורד גשם חזק

וכלבים נלחמים על כל פינה

אנחנו מביטים עליהם מובסים

אם היינו כמוהם, היינו חיים

החזאי מספר שהסערה תימשך כמה ימים

ואז הכל יירגע, נחזור אל האמת בשלווה

את מדליקה את הקומקום, מחממת לך תה

אני יושב בכורסא, קורא עיתון ונאנח

אם לא נהיה רעבים לא נחיה

בפנים הכפתור נכבה ונדלק

אי אפשר לעמוד בצד

לא מוכנים להוציא את הידיים ולהחזיק חזק

סימנים של סוף בכל פינה

אהבנו כבר כשהדלקנו את המדורה

תתפרקי, תתמסרי , הכלבים יחזרו הביתה

אם הם לא יהיו רעבים , הם ידממו לאט וימותו מהר

אני מוריד מהשולחן את הסיפורים האחרונים

השעון נשאר באותו זמן

זה תמיד נסגר במבט אחד

אוהב ומרחם, מלטף וקודר

תאמרי לי מה יהיה איתנו אחרי שהכל ייגמר

כשהגשם ייפסק ונצטרך לצאת החוצה

לגלות את הנזקים, ללכת בתוך הרוח  

אם לא נהיה רעבים אז איך נחיה

המדפים בבית מלאים באלבומי תמונות

הצבעים הפכו שחור לבן

הכלבים מזמן אינם

נשארנו לבד לעבור את הסערה

כמה ימים לפני הסערה הגדולה, תחושת רעב, אם רק רעבים אפשר לחיות, אחרת מדממים לאט  

תחנות מזדמנות

עיניים לא עוזבות את השמשה

מאזין למוזיקה , שירים שהכרתי לא משתנים

בין לבין חיילים עולים, אנשים יורדים

תחנות מזדמנות ככה מרגיש הלב עכשיו

זה סיפור שלא הושלם

עם עלילה מתפתלת

אני עוד מחפש איפה להתחבר

ברציף אנשים יורדים, אני נשאר בקרון

כמעט נוגע, כמעט קרוב

אבל בסוף מחפש את המטר האחרון

עיניים לא עוזבות את השמשה

השירים שהכרתי לא משתנים

כל החלומות פרוסים עכשיו

אני יודע שהם יחכו לי

כמעט נוגע, כמעט קרוב

עד המטר האחרון

שאריות של משפטים , כותב אותם בלי להפסיק

ככה אני לומד על עצמי יותר

תחנות מזדמנות, ככה הלב מרגיש עכשיו

כמעט נוגע, כמעט קרוב

כל מה שהבטחתי, עכשיו כבר מאוחר

המילים כתבו את עצמם, אני לא זוכר מה נאמר

ואם היתה לי תחושה אחרת, גם היא נעלמה

בתחנות מזדמנות, לעיתים אני נחלש 

זה שיר על נסיעה אחת מיני רבות, רכבת , מוזיקה ואנשים עולים ויורדים, רק אני המשכתי 

אותו שיר

ותמיד אני מקשיב לאותו שיר

כשאני כותב את המילים ומשאיר לך אותם מסודרים על הקיר

את אומרת שזה מוגזם

לא מבינה את הזמר, אני מקשיב לו ונרגע

אוהב לראות אותך ישנה

כמו שאת אוהבת לראות אותי נשאר

באמצע הלילה רוצה לקום וללכת , אחר כך לחזור

אבל תמיד אני נשאר קרוב

תמיד אני מקשיב לאותו שיר

הגיטרות נכנסות בזמן, המילים ברורות

גם באהבה שלנו יש סדקים קטנים

דרכם נכנס אוויר ויוצאים מילים

ראינו משאיות גדולות פורקות חפצים

אחר כך שמענו את השכנים מדברים

אולי אנחנו לא עצובים רק חיים

אוהבים את הסבל הפשוט

אני אוהב לראות אותך ישנה

כמו שאת אוהבת לראות אותי נשאר

באמצע הלילה רוצה לקום וללכת , אחר כך לחזור

אבל תמיד , אני נשאר קרוב

תמיד אני מקשיב לאותו שיר

הגיטרות נכנסות בזמן , המילים ברורות

אני כבר לא זוכר מה את אומרת לי

מביט בך, והכל אמיתי, פשוט כל כך

זה שיר על השירים שאני כותב לך, מקשיב תמיד למנגינה של עמיר לב וכותב , את לא מבינה אותו