אהיה בן ארבעים

עוד מעט אהיה בן ארבעים

את יכולה להתרגל לזה?

מכבים את האור והולכים לישון

בלי לדבר, בלי להגזים

מתעורר באמצע הלילה

רואה אותך מתהפכת מצד לצד

נעמד ליד החלון

מחכה , אולי מחפש, בלי הסברים

עוד מעט אהיה בן ארבעים

את יכולה לקבל את זה?

הולכים לעבודה, חוזרים אחרי עשר שעות אל החיים

זה לא מנחם יותר

את יושבת מול המסכים

אני מול המילים

משהו בינינו עדיין מקביל

לעיתים אנחנו גם מדברים

אז עוד מעט אהיה בן ארבעים

לא יכול להסתיר יותר את הקצב

דברים מתרחשים, דברים קורים

אנחנו מביטים מהצד בשביל להרגיש מוגנים

שומעים את הזמר שר ועוצרים

גם אצלנו השעון מתקתק על אוטומט

הולכים לישון, קמים, זה לא מנחם, זה לא מייאש

עוד מעט אהיה בן ארבעים, אין לי מה לספור יותר

את יכולה להתרגל לזה?

מביטה מהצד, אחר כך מסיטה את המבט

אני לא יודע לקרוא אותך אבל אני נשאר

גם את עוד מעט בת 40, חולפת לאט ליד כמעט שוכחת לגעת

עוד מעט, אפשר כבר לראות את זה, זה ממש קרוב 

בצד השני של העולם

במשקפי שמש וחולצה לבנה

היא עומדת מולי

מבקשת להיוולד מחדש

אל סימנים קפואים שיפשירו עם הזמן

כתבתי לה שירים ארוכים

שיהיה לה מה לקרוא

כשהיא מביטה במראה

כל הסימנים מבקשים חיים

היא הפשירה את התחושה

לקחתי מרחק

כמו שהיא ביקשה

מצאתי גדרות וחציתי אותן

לרגע היה נדמה

שני ילדים נעלמו בצד השני של העולם

אז עכשיו מולי

עם משקפי שמש וחולצה לבנה

רוצה את הכל

והיד לא יכולה להחזיק דבר

רק שמש מפשירה סימנים

עדיין לפעמים יש סימנים 

תאהבי אותי יותר

מחכה שתשובי כבר

אולי תאהבי אותי יותר

מכל הטירוף מסביב

מנסה להיגמל

לא איכפת לי גם להיחלש

סימנו את הקווים, יש לנו טריטוריות משלנו

מי שרוצה להיכנס

יצטרך לעבור דרכנו

ואני מחכה שתשובי כבר

אולי תאהבי אותי יותר

בינינו רשימת המשאלות עומדת להיסגר

אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש

כמו אנשים שראו הכל, עכשיו נצטרך

לפתוח עיניים בשביל לגלות כמה זה קרוב 

אני עדיין מחכה שתשובי כבר

אולי תניחי את ידך

כמו במקרה, תמיד זה במקרה

תאמרי לי מילים יפות

אולי תאהבי אותי יותר

תאהבי אותי יותר

מכל הטירוף הזה מנסה להיגמל

בשביל רגע טוב אחד מוכן גם להיחלש

את מכירה אותי, יודעת מה אני עושה

מחכה שתשובי כבר
אולי תאהבי אותי יותר 

יש לנו טריטוריות, יש לנו קווים, רק תאהבי אותי יותר 

רוקדים ברציף

כשאף אחד לא ראה

רקדנו שנינו על הרציף

הרכבות היו רחוקות מאיתנו

גם הזיכרונות על מקומות שנטשנו

לחשנו לעצמנו מילים של שירים

שאף אחד מאיתנו לא כתב

המנגינה נוצרה מעצמה

שנינו רק רקדנו על הרציף

ברכבת הראשונה עלינו לאט

אנחנו ועשרות אנשים שלא הבנו

הבטנו דרך החלון בזמן הנסיעה

על אורות נוצצים ואיך הם זוהרים בעיניים

הם לא היו שלנו והרגשנו לבד

ביחד עם עוד עשרות אנשים שלא הכרנו

לא יכולנו לרקוד כמו שרצינו

הרכבת עצרה בתחנות לא מוכרות

אמרתי לך תביטי על הבתים הקטנים

אנשים גרים שם ומרגישים קרוב

אנחנו נוסעים כל כך רחוק

חייכת כשאמרתי  שזה מזכיר לי את אירופה

בתחנה שלנו ירדנו ושוב היינו לבד

רצינו לרקוד , לא זכרנו יותר את המנגינה

את המילים לא הכרנו מעולם
הרכבת המשיכה בדרכה , שוב נשארנו לבד 

רוקדים על הרציף, מלאים בכוונות טובות, לא זוכרים דבר

הולך אחרייך

הולך אחרייך

אל הקצה של הזמן

הולך איתך

בין המרחבים

שאיש לא מיהר לגלות

צועד אחרייך בשקט

שלא תקשיבי לנשימותיי הפרועות

לא תדעי את תפילותיי הכנות

אל קצה הזמן הולך איתך

במעלה ההרים השקופים

לא עושה ספירת מלאי, לא סופר את הפצעים

את לא תמצאי אצלי פיסת קו מחברת ביניהם

בצמרת ההרים השקופים

מתבונן בך מתבוננת בערים הנשחקות

ואחרייך אני צועד לכל פינה

גם כשהעולם סוגר את חומותיו ונועל שעריו

לא איכפת דם או זמן, משהו יתממש מעצמו

מוכן להשאיר שאריות , מוכן לקחת

אחרייך אני צועד

לכל פינה, לכל תשוקה נבערת

ואת מכירה את הילדים שיצאו מתוכנו

את מכירה את הפנים שיצאנו לנו 

לא מתחבאת ולא מסתתרת

מקיצה מהחלום, אני אחרייך בצעדייך

אל הקצה של הזמן

מהיכן שאת מופיעה, אל המקום בו תימצאי בזמן עתיד ביום הווה

הולך איתך, בצעדייך, הולך אחרייך

אחרייך כל הזמן  , גם כשאני מתעכב או מאחר 

חדר

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים

שלא הצלחנו לכתוב

ברקע יתנגנו מנגינות שלא הצלחנו לשמור

המשחקים לא נגמרו

וכבר הימרנו על הכל

מה שנשאר בינינו לא יידחה יותר

עוד מעט הם יצאו ואנחנו נישאר

כל השמועות שידענו לספוג

נשארו קרוב בשביל להתאמת

עוד מעט כולם יצאו מהחדר

ואנחנו נוכל לרקוד בלי קצב

כן כשכולם לידינו

אנחנו יודעים לפוצץ את הבלון

יורקים דם ומרגישים חזקים

עד שזה נספג

אנחנו לא שוכבים גם לא באהבה

המילים שלנו מתכלות לאט

תספרי לי איך זה מרגיש בחוץ

עוד מעט, ועוד קצת

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים שלא הצלחנו לכתוב

המנגינות יישארו לבד

אנחנו נידחק אבל נישאר קרובים

עוד מעט כולם יצאו, אנחנו נישאר, עם כל מה שזה אומר 

דרך האימה

דרך האימה נגיע אל התחושה

אצלה נוכל לבנות בית חדש

עשוי פלדה וקירות ברזל

דרך האימה לא ניכנע לאש

נוכל לרקוד בלי להתכסות במסכה

אם רק נדע מה הצליל הבא

נעריך את אורך המילים

נחזיק מקל שיעמיד אותנו זקופים

דרך האימה נגיע אל התחושה

כמו שני תופרים מנוסים

נדע לשים את המחט בנקודה הנכונה

נחבר אשליה ומציאות לגוף אחד

נוכל לרקוד בלי להרגיש זקנים

האושר הוא לא רק מתנת אלים למדוכאים

יש בנו משהו אמיתי עד כדי גיחוך

לעיתים אנחנו לומדים גם לעוף בטעות

באור שמש חזקה מתחת לעצים שלווים

עליהם נשארו עלים שלמים

עמדנו שנינו מול עיניי העולם

דרך האימה הגענו לתחושה

לא נתכסה יותר שמיכות עבות

לא נהיה יותר ילדים עשויים מנוצות

לכל אחד מאיתנו יש שעון וזמן משלו

דרך האימה נדע לבעוט כדי לשרוד

אז בואי נרקוד עוד פעם אחת

כמו אז כשהגן התכסה ירוק

אנחנו לא צריכים את המבטים ולא את השתיקות

דרך האימה נמצא את הדרך אל התחושות

לא סרט אימה, רק מה שאנחנו עוברים עם עצמנו