התפוגגו

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו לנו עם הזמן

במקום לחכות להם

יצאנו החוצה והתחלנו לנדוד

אבודים בתוך המחשבות

חיפשנו תשובות לשאלות

שלא ידענו לשאול

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו, התפוגגו

מי יחזיק לנו את היד

הגשם  הרטיב את הקירות

הבטנו סביב, חיפשנו תכלית

גם אצל אחרים הזמנים משתנים

ולנו לא היה במי להאמין

התקפי חרדה קלים

כאבים בחזה

ההתרגשות בשיאה, זה כואב או חולף

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

עם הזמן גם אנחנו אבדנו

מצאנו את עצמנו בחוץ

עייפים בפנים ועייפים כלפי כל השאר

העיניים נכבו , ועוד לא ראינו כלום

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

על מי נסמוך עכשיו

אנחנו שוקעים במגבלות המותר

והאפשר נמצא על קרקע שונה 

אנשים נעלמים ואנחנו נשארים לבד, זה כל הסיפור 

לילה אחרון בעיר

זה לילה אחרון בעיר

בבוקר נתכנס בתוך הבית

נביט זה בעיניי זו

ומשהו יתגשם בנו

הכל תלוי בטעויות

עכשיו אנחנו הדבר הרציני

הדבר האמיתי שאנשים מדברים עליו

זה לילה אחרון בעיר

אחריו השער נסגר

ובחלומות יש סימן למשהו חדש

מביטה בי מרחוק

עוצמת עיניים בשביל לאהוב

מחשב מרחקים בשביל לקצר

חרטות וספקות הן לא חלק מהסיפור

זה לילה אחרון בעיר, אנחנו צריכים להחליט

כתובות של אש

לא הוספנו שום דבר רק את עצמנו

לילה אחרון בעיר, כל אחד עם עצמו

מחר בבוקר נתחבר בחזרה

מכאן הדרך אל האינסוף קצרה

יש רעשים בצד השני של הבניין

עושים את עצמנו לא שומעים

זה לילה אחרון בעיר ואנחנו צריכים להיות מרוכזים

מה שלא עשינו עד עכשיו כבר לא יהיה לו סיכוי

אין מקום לחרטות ,גם לא לוידוי

זה לילה אחרון בעיר יקירתי, אחריו נמצא את המקום שלנו 

לכתוב לך את המילים

לכתוב לך פעם אחרונה את המילים

להניח אותן לידך

ואז להתחיל לצעוד איתך לאט

מוסיפים עוד חלק לשלם

בסוף יהיה לנו בית או משהו כזה

זה לא רק עניין של אהבה

גם לא עניין של מקריות

הקיום הוא ממשי

עוד מעט ישתנה

יתגלה ויצא לאור אל חלל האוויר

לכתוב פעם אחרונה את המילים

בתחושה של מנצחים

בלי מסכה של מפסידים

לגלות איתך את האושר

ואחר כך להתגבר על העצבות

כותב לך את המילים בפעם האחרונה

את הדרך עשינו

עכשיו אנחנו לא זקוקים למקל הליכה

אין לנו צורך גם בחספוס שימנע ספק  

אם אפשר אז רק תנועה

לכתוב לך את המילים בפעם האחרונה

ואז להתעורר מוקדם

במכה אחת, בזמן אחד

לגלות אותך ואז במקרה להכיר אותי

המילים יהיו לנו עדות ביום כזה או ביום סגריר

לא להתחבא, לא לברוח

אנחנו זקוקים לקירות אבל יכולים לוותר על סימנים

לכתוב לך את המילים ולהניח אותן לידך

בתחושה של מנצחים

בהימור שיותר לא מפסידים   

לכתוב עוד פעם , לכתוב לך 

התמונות נעלמו מהקירות

התמונות נעלמו מהקירות

ועכשיו אנחנו כבר שניים

שוקעים בזמן שנע מצד לצד

התמונות נעלמו מהקירות

ומחוץ לחדר אי אפשר לשמוע את התקתוק

את זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים

ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור

עכשיו התרגיל כמו נפתר מעצמו

אין עוד צורך בנו

התמונות נעלמו מהקירות

מי מאיתנו יהיה מוכן ראשון

עכשיו אנחנו כבר שניים

רחוקים מקו ההתחלה

רעש המכונה לא משנה את הכיוון

גם אחרי שהתמונות נעלמו מהקירות

זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים

ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור

עכשיו אנחנו חלשים שמתחזקים או חזקים שנחלשים

אין בנו עוד צורך

התמונות הרי נעלמו מהקירות

ומאחוריהן לא נשאר דבר

גם את הכתמים הספקנו לנקות

עכשיו אנחנו שניים, לא צריכים יותר להתאפק

אפשר להקשיב לשירים מבלי שנצטרך שום דבר

לא להדליק סיגריה, לא לכבות את האור, התמונות הרי נעלמו מהקירות

אם עכשיו התמונות נעלמו זה אומר שהכל אצלנו ריק? 

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

 זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 

לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס

משקפי שמש תלויים על החולצה

אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי

בסוף אני אגיע

שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית

זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי

שתיקות והליכות ארוכות

את שומרת לעצמך טעויות נאמנות

עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים

הסוף הטוב כבר קרוב

את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי

תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה

בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 

בחדר קטן הכל נסגר

כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע  

את יודעת , בסוף אני אבוא 

שיר של עגנון

ראיתי אותך ישנה

בזמן שהתעוררתי מחלום על סיפור של עגנון

הבטת עלי מתוך שינה

לא יכולתי לנחש

חשבת שיש כאן משהו שונה

פעם הייתי כותב את המילים

אחר כך מחפש משמעויות

היום החלומות לא אומרים לי דבר

אז יוצא מהבית ונוסע רחוק

למצוא לעצמי מקום

ראיתי אותך ישנה

ובחלום היה שם משהו אחר

בתיכון הקשבתי לכל מילה

קראתי את הסיפורים של עגנון וחשבתי

איך נראה העולם נוכח מבעד למילים

גם אנחנו נוסעים ושותקים

בכבישים לא מסומנים

בין הבתים שלנו לאלה של אחרים

ואת כל כך יפה ולא ברורה

נשאר לחכות לך

רעש גדול מתחיל מלמטה

ועולה ועולה ,עד שאי אפשר לפשט אותו יותר

הזמן, התקופה, היופי שבכל זה

את נשארת לישון מאוחר

בזמן שאני שוקע בעצבות כמו בסיפור ההוא של עגנון  

מהתיכון ועד היום, עגנון

לא מקום ללוזרים

אנשים חלפו מול העיניים שלנו

לא יכולנו לגשת

הידיים התארכו

אבל לא הגיעו מספיק קרוב למה שרצינו

התיישבנו על ספסל בקצה

אמרת לי שזה לא מקום ללוזרים

אז נשארנו שם כמה שעות

רצינו להבין איך זה קורה

המוזיקה ניגנה חזק

בינתיים נותרו לנו שאריות של געגוע

לדבר שלא הבשיל עדיין

משהו שלנו חמק מאיתנו

אמרת שזה לא מקום ללוזרים

וביקשת ממני לא לספר לך

על המצב כאן, על מה שקורה שם

כשאת מפחדת, את רצה רחוק מכל דבר

אנשים באו והלכו

תיקים נזרקו בכל מקום

מסתכל על עצמי קרוב ורחוק

בינתיים תראי, אני כותב לך שאריות

אמרת שזה לא מקום ללוזרים

תביטי עלינו ותראי כמה אנחנו דומים

גם אצלנו יש סימנים על הידיים,

הן לא מגיעות מספיק קרוב למה שאנחנו רוצים 

זה לא מקום למפסידנים כאן אלא רק לחזקים ומנצחים, לצערנו