כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום ראשון, 21 ביוני 2015

מדבר

כשנרגיש שאין בנו דבר יותר
לא חי ולא מת
נצא מהבית עם תיק קטן
נסע למדבר

בין ההרים, נמצא את עצמנו יורדים בכביש בלי שוליים
מדי פעם נעצור
להביט על הצוקים הרחוקים וביניהם נגלה את עצמנו בתמונת מראה
ככה זה שאין בנו דבר אמיתי, רק דמויות מסרט ישן

קראנו את כל הספרים על הבריחות
ראינו את הסרטים, משפחות מתפרקות
גם אנחנו נשלים את החסר
כנראה רק בפעם הבאה כשנחזור מהמדבר

בעיירה הקטנות, נמצא את עצמנו משוטטים
בין דמויות לא מוכרות
זו השלווה שחיפשנו
זרות שאי אפשר לכסות במילים

ואת תאמרי לי, תביט מהחלון
כאן לא צריכים מילים
מספיק יד אחת שתחזיק
ויד שנייה שתלטף את הפנים

רחוק מכאן, נראה את ההרים הרחוקים
זו ארץ קרובה רק אנחנו מתרחקים
זה מה שקורה אני אגיד לך
כשלא חיים ולא מתים

נוסעים למדבר לראות
את הצוקים הגבוהים, עיירות קטנות
אולי נשתקע שם, בין חבלי הכביסה
ועל הקירות, גם אנחנו נכתוב את שמנו 


שיר בזכות ובעקבות אלבום של שירי מדבר

יום ראשון, 7 ביוני 2015

כמוך

ואני חוזר אליך
נזכר בספסלים הישנים
בגינה הריקה
אז לא השארנו בדלים שיעזרו למצוא אותנו

ניסיתי לקפוץ גבוה כמוך
ניסיתי לדבר בדיוק כמוך
המילים לא יצאו
רק המספרים המשיכו לטפס ואתה נעלמת

לפעמים בדמיוני
אני עוד חוזר אל הקלטות הישנות עם החוברות
מהן למדנו הכל
היום אנחנו מבינים שלא זכרנו דבר

זוכר אותנו בהודו
מדמיינים שהחיים נגמרים כאן
כמה רחוקים היינו אז
כמה רחוקים אנחנו משם עכשיו

בינתיים במקום אחר
אתה המצאת משפחה
אני לקחתי את שלי
מדי פעם נפגשים בין המילים

אין כאן מקום למשפטים קצובים
אנחנו לא מכירים יותר בפנים
זמן ארוך, חדרים קצרים
אני הלכתי משם ואתה?



ילדים ואנשים שהכרתי, חוזר אליהם, מעת לעת, אולי הם עדיין שם 

פנטזיות

ושוב חוזרות הפנטזיות
שיחות אל תוך עצמי
מעמדים והתרגשויות
שוב אני יוצא מהדלת רק בשביל להיכנס אל תוך מעגל בלתי נראה

אולי חסרו לי חיים
איבדתי את עצמי
עוד מעט בן ארבעים
והחלומות עם של ילדים קטנים נטולי דאגות

לא מכיר אותם
לא מכיר גם את עצמי
שוב חוזרות הפנטזיות
נטולות פנים מלאות בקול

אני בורח
לא מבין לאן
אין שום שד שרודף אחרי
אז למה אני נשבה בפנטזיה שאין לה קיום ממשי

רוצה להיות זה שמצליח
לא יודע איך ובמה
לא מבין לא לדעת בשביל מה
אני הרי קיים, יש לי חיים, כאן או במקום אחר

לא מכיר את הפנטזיות
גם לא את הפנים שמלוות אותי
כל הדרך לתחתית
עוטף את עצמי בסיפורים, שיהיה לי מה לחשב, מילים או עלילות  


מאז ומתמיד אהבתי לספר לעצמי סיפורים, עכשיו זה חוזר אלי

יום ראשון, 31 במאי 2015

בין הטיפות

הלכנו בין הטיפות
אחרי שהרגנו את מי שאהבנו
בינתיים השלטים התחלפו
לא מוכרים כאן יותר חיים טובים
רק הבטחות לספק רצונות שעדיין מפעמים בתוכנו  

הלכנו בין הטיפות
דלתות נטרקו
אין יותר אנשים בחדר
כל הזיכרונות עפו עם הזמן
אנחנו כבר לא בני 16, עדיין לא יודעים יותר מאז

כלבים רצים במרחב, מישהו מיילל באופק
לאן נעלם הגעגוע אם הזיכרון לא מת
מבט אחד במראה, מתגלים כל הקמטים
הרגנו את מי שאהבנו
וקמנו במקומם לתחייה

השלטים התחלפו
כאן לא מוכרים יותר אהבה
אזיקים בוערים, עיניים גדולות
כל מה שרצינו נגמר
אנחנו צריכים רק להגיש את החשבון

הלכנו בין הטיפות עד שנגמר היום
במפעלים אין יותר עובדים
בגבולות אין מי שמברך אותנו לשלום
עכשיו זו רק כותרת בעיתון
עכשיו זה המוות שמבקש שנשמור לו מקום

הרגנו את מי שאהבנו
וקמנו במקומם לתחייה
שלים גדולים מבשרים על סוף קרוב
הלכנו בין הטיפות
עכשיו תורנו להישאר בחוץ


כולנו הורגים את מי שאנחנו אוהבים בדרכים שונות, ואז הולכים בין הטיפות מרוב בושה

יום שישי, 29 במאי 2015

בתוך חלון חלון פנורמי

בתוך חדר קטן
אי אפשר להדליק פנסים עכשיו
שום יד לא מונחת בשום מקום
בתוך חדר קטן, סימנים מתערבבים עם כוונות

אם לא נחצה את הגבול עכשיו
יהיה לנו חלון פנורמי להביט דרכו
אל מה שמצאנו ואיבדנו
אל אורות גדולים שמהבהבים בפתאומיות

אנחנו יכולים לחפש את התשובות בשביל להבין את השאלות
לפני שנתחיל למחוק סימנים
הם מתערבבים עם כוונות
אבל הפנים הם לוח, אי אפשר למחוק את הכתמים

בתוך חדר קטן
לפעמים אני הגבר
לפעמים אני, מה שאני יכול להיות בשבילך
אנחנו רק מנסים לשרוד עד הזריחה הבאה

תקוות גדולות מתנפצות
על חופים ריקים
יום אחד נבנה שם ארמונות
נתפלל שהים לא יגיח פתאום בסערה

בינתיים בתוך החדר הקטן
אי אפשר להדליק פנסים
אז על הקירות הכל מהבהב בחזרה
לא ברור אם זה סימן או כוונה 



חלון פנורמי הוא ספר שעשו על פיו גם סרט. גם לנו יהיה חלון כזה אם לא ניזהר

הבלוז שלנו עכשיו

על אדמה קרה
מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה
אנחנו שוכבים
מחפשים כוכבים, מחילה קטנה

גם בנו יש חטאים, גם לנו יש חרטות
מבקשים לאחוז ידיים
לעבור את קו האמצע או את קו הסיום
אם אפשר בלי ליפול

קורסים אל תוך עצמנו, כמו מגדל קלפים
מטוס מתמוטט מבעד לתריסים
תביטי איך אנחנו נוזלים מהקירות
לא נשאר מהתמונה שלנו כלום

פיסות של זיכרונות ואלף חלומות
הכל מתמזג אל תוך ציור מופשט
מלא קווים, בלי סימנים
מי צייר אותנו חלק כל כך

איך, איך כל ההסברים נופלים עכשיו
נופלים חיים בין הכיסאות
אני יכול לבקש ממך להתאהב שוב מחדש
אבל זה יהיה חסר אחריות

על אדמה קרה
מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה
מחכים שמים קרים ילטפו את פנינו
זה הבלוז שלנו עכשיו 



זה הבלוז, זה השיר, זו אדמה קרה נטולת כיוון 

יום רביעי, 27 במאי 2015

כדורים פורחים

אין יותר סוסים בקצה הרחוב
והילדים לא בונים יותר ארמונות בחול
כדורים פורחים מתפוצצים בשמיים
זה משפט טוב להכניס לשיר
אם הייתי רק כותב שירים

יושב בקצה של המיטה
מחכה שמשהו יגיע
אולי ינחת כאן במקרה
לא מכה, לא תקלה
משהו מהעבר כבר מבקש עתיד חדש

אין יותר סוסים בקצה של הרחוב
הנחמות הגדולות מתפשטות
אני בוחר לעצמי את הכיוון
עכשיו תורי להדליק אורות בחשכה
לגלות את מה שהפסדתי מזמן

נוסע בלי כוונה
שנים של מטרה עומדות עכשיו למכירה
ילדים יפים, נשים זרות
אני מתבלבל לפעמים, איפה אני ומה זה המקום
נקודת ציון כבר לא נשארת בזמן

על המפה כל הסימנים מציגים מלחמה
ישנתי עד מאוחר בשביל לקום מוקדם
החיילים נטשו
ילדים לא בונים ארמונות סתם
וכדורים פורחים מתפוצצים באוויר 


מביט על כדור פורח באמצע הפארק, הוא יתפוצץ יום אחד