כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שבת, 28 בפברואר 2015

רגעים הקטנים

ולנו חשובים הרגעים הקטנים
לשבת זו לצד זה בספה
להניח את הרגליים על השולחן
לשתות מהקפה, חתיכת עוגה

אנחנו לא מבקשים שום דבר, לא מהתחלה לא מהסוף
אין כאן אורות נוצצים ולא שטיחים אדומים
מקשיבים למוזיקה מתנגנת כמעט בלי הפסקה
לנו חשובים רק הרגעים הקטנים

כבר יצאנו לטיולים, שטפנו את עצמנו בים מול חופים ריקים
אחר כך כשהחשיך שכבנו לאט, כן עשינו אהבה
בבוקר הכל נשאר אותו דבר
עכשיו חשובים לנו הרגעים קטנים

מביטה עלי מהצד, אולי אשאר כאן תמיד
מביט בך ממרחק, מזהה אותך לאט
על השטיח אבק, על הכיסא בגדים זרוקים
הדברים הקטנים שעושים את הכל יחסי

עישנו את הסיגריה האחרונה
אכלנו כל מה שיכולנו  
עכשיו צוחקים בקול רם כשהשחקן מדבר
לפעמים חוזרים מילה אחר מילה, בלי להסביר

אנחנו לא צריכים שטיחים אדומים ואורות נוצצים
יש לנו קירות מתקלפים, אנחנו לא מודאגים
יושבים זו לצד זה  
יש לנו רגעים הקטנים 


בסוף זה מה שנשאר לכל אחד, רגעים קטנים, לא פילוסופיה גדולה 

מספרים והודעות

אספתי אותך אחרי העבודה
הוצאת את הפלאפון מהתיק  
מספרים והודעות
הבטתי על הכביש וחיכיתי
ברקע שירים ישנים, עדכוני תנועה וחדשות

יש אורות מהבהבים וחלונות ראווה גדולים
אני לא מצליח לזכור מה בא קודם ומה נעלם ראשון  
ממציא לעצמי סיפורים גדולים
ואת נשארת עם מספרים והודעות
את מעדיפה את הסיפורים הקטנים

פעם אמרתי לך, כשאני כותב זה כמעט אמיתי
אבל אז אני נזכר במילים ושוכח את הכוונה  
משאיר את השירים עמוק במגירות  
יום אחד תוכלי לגלות את כולם
אולי אז תלמדי להכיר אותי

עוצרים בבית קפה, את מדברת עם המלצרית
אני לא מצליח להסביר את עצמי
מביט על האנשים עם השקיות המלאות
תחנת האוטובוס, אנשים בהמתנה
מישהו חוזר הביתה לישון ומישהו אחר מתחיל עכשיו לעבוד

לא כותב שום דבר חדש כבר הרבה זמן
כל הזמן מנסח את הכללים, בסוף תצא לי שורה
המשחק הזה גדול עלי בכמה מידות
גם את יותר מדי טובה לפעמים
כשתסיימי עם המספרים וההודעות, אספר לך איך זה מרגיש  


הכל מתמצא במספרים והודעות היום, ככה נדמה לי, לא?

יום שבת, 21 בפברואר 2015

אורז

עכשיו אני אורז
סוגר את החלון, לא מדליק רדיו
על הקירות נשארו כמה תמונות
לא מפחד לראות , לא מתכוון להסיר
מה שאת תראי בבוקר
זה רק אבק דרכים דועך

עכשיו אני אורז
משאיר לך מילים לא ברורות
זו שגרה של כאב
סכינים קלים חותכים, מישהו מדמם
לא נעלם בפתאומיות , רק לומד את הזמן
עכשיו תורי לעבור דף משום מקום לשום דבר

מכניס את הדברים לרכב
ומתחיל לנסוע
מושך אל הימין, פונה שמאלה ברחוב הראשי
אל תחפשי אותי כאן
בין חנויות יד שנייה לפאבים עלובים
אנחנו הרי יודעים איפה להיבלע בלי להרגיש זרים  

את לא נעלמת מהזיכרון
רק ארזתי את הדברים
זו את שעזבת מזמן
תורי עכשיו לבקש את החרטה
לצאת החוצה אל העולם הקר  
להשתחרר מכל זה בשביל לחזור מוכן 


לא באמת פרידה, רק רגע אחד של בריחה 

שחררו אותי לחופשי

\עומד ליד החלון, מחכה לבשורות
גשם מטפטף לאט
מדי פעם אפשר לראות ילד חוצה את הרחבה בריצה
במקום אחר הזמן תקוע בלי סיכוי להשתחרר

שחררו אותי לחופשי,
תנו למחשבות שלי להניח לי
מביט מהצד
הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה

עומד ליד החלון
אימא ובן הולכים צעד ועוד צעד
אולי הם קרובים, אולי זה מקרה
מי זה הכלב שנובח  עכשיו

אני צוחק ואז לא מבין למה
שחררו אותי לחופשי
מישהו יודע את התשובה
היא באה בלי תגובה

אני לוגם מהכוס
מחזיר אותה לאט
אל השולחן, אל האבק
משהו משתחרר בלי כוונה

שחררו אותי לחופשי,
תנו למחשבות שלי להניח לי
מביט מהצד
הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה



יותר מדי מחשבות, זו האמת, שחררו אותי לחופשי מהן 

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

חיילם בצד הכביש

חיילים הלכו בצד הכביש
לא עצרתי לידם, לא התכופפתי
מבט אחד אל השמיים
כתמים שחורים , אני לא פחדתי
רק הסטתי מבט אל הצד השני של הכביש

נסעתי לאט, לא לפספס את התנועה
ניסיתי לזכור את מה ששכחתי
כשקראתי בשלטי החוצות
ככל שהתקדמתי, זה נראה לי רחוק
ובין לבין היה קסם שלא הצלחתי להסביר לעצמי

שוב המילים תקפו אותי חזק
שוב נמנעתי ממגע
חיילים הלכו בצד הכביש
לא עצרתי, לא התכופפתי
כתמים שחורים, לא פחדתי

מהמקום בו עמדתי יכולתי לראות את האורות
מסנוורים תנועה זוחלת
ומהקצה השני מישהו חיכה לגזור את הסרט
אולי טעיתי בכיוון, משאיות המשיכו לבוא
חיילים הלכו בצד הכביש, לא פחדתי מהם 



לא יודע על מה חשבתי, עליהם או על מי שאני, ואולי על החיילים 

כל שירי האהבה מכוסים בשלג

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג
אם ניגע בו לאט
הוא יתפורר מעצמו
גם המילים לא יחזיקו מעמד

אם נצעד בזהירות לא נטעה
גם הקירות החזקים ביותר בעולם
יכולים ליפול אם אנחנו נישאר מספיק זמן בחדר
בסוף המוזיקה עוד תנגן בשבילנו

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג
מהחלונות של הבתים, לא שומעים יותר זעקה
סרטי האימה נגמרו, ספרי המתח אופסנו
אם נדע לאן לברוח אולי נגיע בסוף

עוד מעט תצא השמש
אנחנו נעמוד קרובים
נחזיק ידיים אולי נתפשר
ובינתיים כל שירי האהבה יימסו

מבט אחד מהחלון
לא רואים בחוץ אנשים
עברנו את כל הדרך
עכשיו אנחנו יכולים לעמוד בצד

כל שירי האהבה נמסים בשלג
אורות חזקים בעיניים
אותות וברזלים
אהבנו פעם, נאהב שוב, אין כאן מחיר להפסדים 


וכל השירים מכוסים בשלג, אפשר לרסק או לפורר אותו והם יישארו שלמים 

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

את יודעת שהובסתי

את יודעת שאני הובסתי
אין טעם יותר בכבישים מהירים
מהקומות הגבוהות
לא רואים את החיים

מביט על עצמי במראה
שום דבר לא באמת השתנה
סימנים על הידיים
מחזקים את תחושת ההשפלה

אולי המלאכים הטובים
ידליקו את האור
לא יתנו לי לצאת
גם לפני החלון יש עוד מקום ליפול

את יודעת שהובסתי
אין טעם יותר בכבישים מהירים
מהקומות הגבוהות
לא, לא רואים את החיים

אנשים עם מסכות
מביטים עלי דרך עיניים קפואות
אני יושב בצד מכווץ
מחכה להוראות אחרונות

ילדים משוטטים חופשי
ואני עם פרטים אחרונים מנסה להשלים
אולי  מילים אחרונות לפני שנתחיל בבשורה
את יודעת שהובסתי, עכשיו אני רק חץ במטרה 



לקח לי זמן להבין שזה נכון, לא משנה כמה טוב יש מסביב