קוצים

ועכשיו, כשיש קוצים במקום נשמה

ובמקום שבו פעם היו מילים

נשארו רק כתמי דיו

אנחנו לא יכולים להתגבר על מחסומים

אל תרסקי הכל בבת אחת בשביל רגע של שקט

כמו שאני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

לפעמים ברחובות הומים אני מסתכל למעלה

מביט על הקומות העליונות ועל הגגות

אוהב לראות מה יש שם

אני יודע שגם את מחפשת את אלוהים בדרכך

רוצה שתבטיחי לי שההבטחות נשארו במקומן

לא הפרנו דבר, גם לא לעצמנו

במקום נשמה יש קוצים

זה מקרי אבל לפעמים זה מרגיש אמיתי

מדמיין שאחרייך יש רכבת ואז תחנה

אני יוצא עם כולם ואיפה את?

תגידי לי מה עכשיו

לאן כולם הולכים מכאן

אל תרסקי הכל ברגע אחד בשביל שקט

אני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

בשביל רגע של שקט לא עוזבים גם אם בנשמה יש לעיתים קוצים 

הכי טוב שאפשר

את עוצמת עיניים באמצע הנסיעה

מביט על הנוף של הדרך המשתקף  בפס של הנעליים

אנשים באים והולכים

מתיישבים וקמים

בספרים שקראנו לא דיברו הרבה

ואני הבטחתי לך שאם תרצי

נעשה את זה הכי טוב שיש

ואז נחזור להתחלה, אני זוכר כל מלחמה

צחקת עלי כשאמרתי לך , גם אנחנו יכולים להיות גיבורים

את אמרת שיש להם פנים אחרות,

ולמאמינים יש כבר דגלים עם מוטות

לא צריכים אותנו בשביל להחזיק

את המשכת לישון

ואני המשכתי להביט בפס של הנעליים

לא זכרתי את השמות שלהם

אבל פנים עלו בעיניים, רציתי לבכות

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

בספרים היה כתוב שאסור לבכות

ובספר החוקים שלנו לא היה כתוב דבר

אמרת, שלגיבורים יש פנים אחרות

הבטתי על ההשתקפות שלנו בחלון

רציתי לשאול למה אנחנו הולכים, למה אנחנו נשארים

אבל עצמת עיניים עד סוף הנסיעה

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

לראות את הנוף דרך הפס של הנעליים 

מי רוצה להיות במקומנו עכשיו

עוד פעם עמדנו שבורים מול המילים

ניסינו לכסות את הפה עם הידיים

גילינו שאנחנו לא אילמים

המילים שייטו באוויר

כמו טיפות של מים על שברי זכוכית

מול חלונות מכוסים

דמיינו את עצמנו מפליגים

על כבישים מהירים

יוצאים מהסבך

בורחים מהמעגל ונשארים בחיים

המבט בעיניים סיפר את מה שלא יכולנו לפרש

גם לנו יש חלומות בקצה

וריח שריפה באוויר

רק שלא יעיר אותנו עכשיו

לא ישאיר אותנו ריקים

מבט אחד בעיניים, מספר הכל

איך השמחה שלנו נראית נואשת

גם כשאנחנו מתעוררים משינה

עדיין מתקשים לשרוד

גם בתוכנו, יש משהו שמבקש למות

לבד או ביחד

מול חלונות מכוסים

דמיינו את עצמנו רצים

מגיעים אל הפסגה

המלאכים התעוררו,

מי רוצה להיות במקומנו עכשיו

על מילים ועלינו 

התקפות

אחרי שטרקת את דלת

הרגשתי קטן מול המילים שלך

תמיד אני חלש בהתקפות

נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק

אני זוכר מה הם אמרו

את גדולה עלי בכמה מספרים

ובזמן שאני מטייל בסיפורים ובאגדות

את הכי קרובה לאמת, קר שם נורא

לפעמים אני מבקש ממך

תפגשי אותי בערוצים ציבוריים

או בין הפרסומות בערוצים מסחריים

אבל את הולכת רחוק מדי בשביל לשמוע

כמו בשירים הישנים

אני הולך אחרייך

דרך רחובות צרים

עם חלונות ראווה מלאים בקסמים

במגרש המכוניות הישן

חיפשנו פעם את מכונית המזל שלנו

את עמדת עם המוכר וחייכת אליו

חיוך של אלף דולר לפחות

אחר כך נסענו ברחבי העיר

רצית להרגיש משהו אמיתי

הייתי קטן מול התחושות שלך

תמיד אני חלש בהתקפות

חלש מול המילים שלך, חלש מול התחושות, תמיד חלש בהתקפות

לאן שתרצי ללכת

לאן שתרצי ללכת
אחכה לך בפינה
אביט בך מתגוששת עם הרחוב
שלטים יקראו בשמך


את שומעת את השירים
מבקשים ממך ללוות אותם
עד המקצב האחרון
אחרי שכל הזוגות ירדו מהרחבה


אני אעמוד שם להביט בך
בוחרת את הקצב שלך
לאן שתרצי ללכת
אמצא בשבילך את המרחב


תאספי את הדברים ותמשיכי לאט
אני אעמוד שם
אחזיק בשבילך
במוטות הכסופים


אשמע את קולך
מהדהד בין העוברים והשבים
אני אעמוד בקצה של הכביש
אחכה לשמוע את ההד , לראות את הצל חולף דרכי


אעמוד בפינה
מכוניות יאירו את דרכך
היציאה פתוחה, המחסומים ירדו
אני אחכה לאן שתרצי ללכת


זו המהות האמיתית של כל הסיפור, לא?

מה היא עושה שם

את הסתכלת עליה

בזמן שהסתכלתי עליו

לא הבנתי מה היא עושה שם

לא שאלת מה אנחנו עושים כאן

את קמת והלכת בתנועה אחת

אני נשארתי עם שניהם

הוא לא ראה איך אני מביט

היא ידעה על מה אני חושב

עברנו דרך , פתאום התחלפנו

היא המשיכה משם

אני נשארתי במקום

חיכיתי שזה יחלוף

את תחכי לי בבית

עם אותו מבט ואותן מילים

אחר כך תכיני לעצמך קפה ותצפי בטלוויזיה

תביני מה אני מרגיש

קבענו איתם לארוחה

מסעדה פינתית

את לא הבנת למה אני מתרגש

הוא לבש בגדים חדשים, שלא יהיו לי מעולם

לא ידע שום דבר

חי בעולם משלו

שיחות בפלאפון בלי הפסקה, ומספרים שנזרקים בכוונה לפגוע

את מכירה את הטיפוס, לא הבנתי מה היא עושה שם

כשחזרנו, קצת אחרי הקפה

כיבית את האור , לא קראת מהספר שלך

אני יצאתי למרפסת

נזכרתי בפנים, לא הצלחתי להיזכר במגע

הסתכלת עליה

אני הבטתי בו

מה אני עושה שם

מה היא עושה כאן

שניים מביטים על אחת, כל אחד מהסיבה שלו

השמלה הכחולה

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו בחדר הפסיק לנגן

נכנסת עם שמלה כחולה

לא חיכית שאהיה מוכן, מבט אחד אמר הכל

חברים באו ועזבו

האוכל שבישלת נגמר

שאלתי את עצמי מיליון שאלות בלי קול

פחדתי שתעני לי על כל אחת מהן

בספרים שקראתי אין כבר גיבורים

אף פעם לא אמרתי לך איך זה נגמר

עכשיו עם השמלה הכחולה יצאת החוצה

הגשם התחזק, הלכנו מהר ונרטבנו

נזכרתי בפטפון הישן עם התקליטים השרוטים

נברשות גדולות למנורות קטנות וטפטים ישנים

זוכרת איך היינו יושבים בסלון, מחכים לשמונה

רואים חדשות וממשיכים משם לבד 

עכשיו, מבט אחד אומר הכל

ואת שותקת ממילא

לא מדברים יותר , לא מרגישים דבר

ואם פעם דיברנו, תגידי לי איך זה הרגיש

לא היינו קורבנות, לא הסכמנו לתוויות

כל אחד אמר משהו, בסוף החלטנו לבד

זוכרת איך רקדנו באמצע הסלון

החברים באו והלכו, נשארנו עד הסוף

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו ניגן שיר ישן

יצאת מהחדר עם השמלה הכחולה, כמו אז

נשארתי רק עם התחושה 

על בית שלא היה ואת עם שמלה שאין לך