שחררו אותי לחופשי

\עומד ליד החלון, מחכה לבשורות

גשם מטפטף לאט

מדי פעם אפשר לראות ילד חוצה את הרחבה בריצה

במקום אחר הזמן תקוע בלי סיכוי להשתחרר

שחררו אותי לחופשי,

תנו למחשבות שלי להניח לי

מביט מהצד

הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה

עומד ליד החלון

אימא ובן הולכים צעד ועוד צעד

אולי הם קרובים, אולי זה מקרה

מי זה הכלב שנובח  עכשיו

אני צוחק ואז לא מבין למה

שחררו אותי לחופשי

מישהו יודע את התשובה

היא באה בלי תגובה

אני לוגם מהכוס

מחזיר אותה לאט

אל השולחן, אל האבק

משהו משתחרר בלי כוונה

שחררו אותי לחופשי,

תנו למחשבות שלי להניח לי

מביט מהצד

הסוסים עדיין כאו אבל דלת האורווה פתוחה

יותר מדי מחשבות, זו האמת, שחררו אותי לחופשי מהן 

חיילם בצד הכביש

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי לידם, לא התכופפתי

מבט אחד אל השמיים

כתמים שחורים , אני לא פחדתי

רק הסטתי מבט אל הצד השני של הכביש

נסעתי לאט, לא לפספס את התנועה

ניסיתי לזכור את מה ששכחתי

כשקראתי בשלטי החוצות

ככל שהתקדמתי, זה נראה לי רחוק

ובין לבין היה קסם שלא הצלחתי להסביר לעצמי

שוב המילים תקפו אותי חזק

שוב נמנעתי ממגע

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי, לא התכופפתי

כתמים שחורים, לא פחדתי

מהמקום בו עמדתי יכולתי לראות את האורות

מסנוורים תנועה זוחלת

ומהקצה השני מישהו חיכה לגזור את הסרט

אולי טעיתי בכיוון, משאיות המשיכו לבוא

חיילים הלכו בצד הכביש, לא פחדתי מהם 

לא יודע על מה חשבתי, עליהם או על מי שאני, ואולי על החיילים 

כל שירי האהבה מכוסים בשלג

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

אם ניגע בו לאט

הוא יתפורר מעצמו

גם המילים לא יחזיקו מעמד

אם נצעד בזהירות לא נטעה

גם הקירות החזקים ביותר בעולם

יכולים ליפול אם אנחנו נישאר מספיק זמן בחדר

בסוף המוזיקה עוד תנגן בשבילנו

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

מהחלונות של הבתים, לא שומעים יותר זעקה

סרטי האימה נגמרו, ספרי המתח אופסנו

אם נדע לאן לברוח אולי נגיע בסוף

עוד מעט תצא השמש

אנחנו נעמוד קרובים

נחזיק ידיים אולי נתפשר

ובינתיים כל שירי האהבה יימסו

מבט אחד מהחלון

לא רואים בחוץ אנשים

עברנו את כל הדרך

עכשיו אנחנו יכולים לעמוד בצד

כל שירי האהבה נמסים בשלג

אורות חזקים בעיניים

אותות וברזלים

אהבנו פעם, נאהב שוב, אין כאן מחיר להפסדים 

וכל השירים מכוסים בשלג, אפשר לרסק או לפורר אותו והם יישארו שלמים 

את יודעת שהובסתי

את יודעת שאני הובסתי

אין טעם יותר בכבישים מהירים

מהקומות הגבוהות

לא רואים את החיים

מביט על עצמי במראה

שום דבר לא באמת השתנה

סימנים על הידיים

מחזקים את תחושת ההשפלה

אולי המלאכים הטובים

ידליקו את האור

לא יתנו לי לצאת

גם לפני החלון יש עוד מקום ליפול

את יודעת שהובסתי

אין טעם יותר בכבישים מהירים

מהקומות הגבוהות

לא, לא רואים את החיים

אנשים עם מסכות

מביטים עלי דרך עיניים קפואות

אני יושב בצד מכווץ

מחכה להוראות אחרונות

ילדים משוטטים חופשי

ואני עם פרטים אחרונים מנסה להשלים

אולי  מילים אחרונות לפני שנתחיל בבשורה

את יודעת שהובסתי, עכשיו אני רק חץ במטרה 

לקח לי זמן להבין שזה נכון, לא משנה כמה טוב יש מסביב 

קוף בקרקס שלהם

אובך מרוקן את השמיים

ומהמקום בו אני עומד

אין יותר לאן ללכת

רק אל אותו כיון, כך מראה השלט

שוב אני קוף בקרקס שלהם

שוב אני אמור לחייך במבוכה

לשתוק בלי בושה

ומישהו יחזיק בכובע, יעביר אותו מיד ליד

אובך מרוקן את השמיים

אורות חזקים לא יאירו דבר

אי אפשר ללכת לשום מקום בינתיים

השלטים מכוונים, כאן זה בחזרה

לא שתיתי מכוס היין

ולא טעמתי את הלחם הקדוש

את רשימת החטאים שלי

אי אפשר להמיר בסיפור אחר

חלונות הבניינים מתמלאים אבק

מישהו מדליק סיגריה שהרוח לא תכבה

אני עומד ומבקש לתפוס צד

אבל אין לי עץ לטפס או לרדת ממנו כעת

שוב אני קוף בקרקס שלהם

שוב אני אמור ללמד אותם דברים שאינני יודע

לשתוק בלי בושה

ולצאת החוצה בהקלה 

יושב על ספה נוחה וכולם מסביב, מביטים, מתעניינים, קוף בקרקס 

סימנים על הקיר

תביטי עלי עכשיו

איך אני הורס הכל

ברגע של אשליה

מנפץ את המציאות, יוצא מן החלום

יש סימנים על הקיר, דם או כתוביות

אצלנו משהו נמחק בטעות

אני לא זוכר את המילים שכתבתי לך אתמול

ואת זוכרת כל דבר, שומרת קרוב

תביטי עלי, מזדקן בהליכה

כמו ילד קטן שמבקש עוד פעם

ואז שוכח מה באמת קרה

לאן כל זה ברח

אש בוערת בשוליים

אין בתחנות אף אחד

אני הורס הכל וחוזר אלייך

לא מבקש להשאיר שום דבר למקרה

כתבתי לך שיר

את יכולה לפרוק את המילים

לקחת את מה שנשאר ולהיעלם

אני הרסתי הכל בטעות

כל כך הרבה שירים נכתבו בלעדיי

אין לי מושג מה עוד אפשר למכור

אין לי רצון להגיע קרוב

בינינו זה עדיין עובר

עוד שלב שלא מתאים לשום רגע, לשום מקום ובכל זאת מתרחש 

בוקר ראשון

מול בוקר ראשון של עיר רופסת

הכל נראה מת

אי אפשר לגעת באוויר

החלון עומד שביר

ובפנים משהו צורח

מבקש לחיות או למות

להיתלות על קיר ענק

שם פעם היו כתובות מחאה והיום אין דבר

מול בוקר ראשון של עיר עלובה

אי אפשר להתנתק

מן הצער והשמחה שרצים במעגל

כבר הייתי שם פעם, במקום הזה

רוצה לצרוח

אולי אמצא מקום אחר

רוצה ללכת רחוק, אולי אצליח להגיע כמו במקרה

אי אפשר להיתלות בתג מחיר לא קיים

מול בוקר ראשון

רוצה לברוח מתוך עצמי

אל צללים ואורות

חסר חיים ברחמים

אני כבר לא יכול להאמין שזה ישתנה

הבכי הראשון הוא תמיד המיוחד

אחר כך הכל נשמע אותו דבר

מול עיר עלובה שכזאת 

קומה 12, מביט מהחלון, בוקר יום ראשון מול עיר שנראית יפה אבל רופסת ועלובה