כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שבת, 17 בינואר 2015

לעבור את המינוס

במועדון לילה
עומדת ליד הבר
משקה אחד
ועוד אחד
מחייכת לעצמה

היא יודעת
גם היום הזה יעבור לה בלי שתרגיש
כן
היא כותבת לעצמה ביומן
מה היא מרגישה

לוקחת כדור
נגמר הערב
היא זוכרת אורות
רקדנים
שמרצדים מולה
מסכים

ואת עצמה היא רוצה לשמור
בשקט
הכול יפה יותר
אין צורך לשמוע את קולות הכאב
זה מפחיד לדעת שככה הכול נגמר
באמצע השיר
היא קמה והולכת
מחייכת לכול עבר
כאילו מבטי האנשים
הם מצלמות בעצם

היא לא יכולה להבחין
שמשהו אחר קורה סביבה
יש שמיים שחורים בלילה שכזה
והיא שותה עד הסוף
הכול נראה ישן
בשביל לשרוד

כן, היא מרגישה איך מבטי האנשים עוקבים אחריה
מחכים שתיעלם
ילחשו מאחורי גבה
עצב ובדידות, אוסף כאבים
שהיא שומרת לעצמה את הזכות
להפעיל אותם

בכול רגע שיהיה לה
קשה להרגיש טוב
אנשים מביטים בה
תמונה מתוך עיתון
הם נזכרים איך פעם היו מביטים
על הילדים החלשים

ואז היו צוחקים
היום הם כבר לא צוחקים
אבל היא יודעת שבפנים
זה מחניק
עוד כוסית

ובדרך לשירותים יש מראה
היא יכולה להביט בעצמה
לגעת בפניה ולחייך
העצב הזה עולה לה הרבה
עוד כדור אחד

והיא תעבור את המינוס
בלי לראות את ההמשך
במועדון לילה
שכול החנויות סגורות בחוץ
וכולם ישנים

היא עם עצמה
נוגעת
ונשברת
חלקיקים קטנים על הבר
מועדון לילה
אם יש לבד, למה זה כול כך נורא?


שיר משנת 2002, על הרייקנות של מועדוני הלילה והבדידות הגדולה 

באמצע ריצה

באמצע הריצה
פתאום בלי ששמתי לב
התחלתי לבכות, עלייך, עליי
על קיר שלא הצלחתי לשבור

השעון תקתק, דקות מתות
ידעתי שאין לי מה לעשות
הכישלון כבר נכתב כאן ושם
גם במקומות אחרים סוגרים את האור, נועלים דלתות

את תחכי איפה שאהיה
מגע אחד בלתי נתפס
מבט אחד משום דבר
וכל מה שהבטחנו עדיין מחפש מקום להישמר

באמצע הריצה
פתאום בלי ששמתי לב
התחלתי לבכות, עלייך, עליי
על הקיר שלא הצלחתי לשבור

עוד טיפה, עוד קצת
ובסוף אני נתפס במקום
כמה קרוב אפשר להגיע רחוק
והמים זורמים בלי קול

חציתי את הכביש
עמדתי מול הגדר
איפה שכל הילדים פעם היו משחקים
פתאום מצאתי את עצמי רץ



אני רץ כמעט מדי יום , ומעת לעת מוצא את עצמי כמעט בוכה באמצע הריצה כמעט בלי סיבה

יום שלישי, 13 בינואר 2015

כותב לך

יושב כותב לך
אחרת לא היית יודעת
אחרת היית הולכת
יושב וכותב לך
ומדמיין שאת קוראת כול מילה

מדמיין את שנינו באמצע הסתיו יושבים בפריז
בית קפה עמוס אנשים
לרגע נדמה שהחיים נעצרים פעם ביום
מסמרים כואבים, וסימני איפור כבדים
הפצצה תתפוצץ, לך אני כותב
שהפצצה תתפוצץ תתחבאי
אחרת אין לי מושג מה יהיה איתי

ועכשיו מה?
יושב וכותב
הפנים שלך מכתיבות לי את המילים
היד שלי כואבת, מנתק את הטלפון
אין לי צורך באנשים נוספים
ואחרי שאסיים לאהוב אותך, איך אוכל להתחיל לאהוב מישהי אחרת?

אף פעם לא הבנתי איך מתגברים על סופים כאלה
פתאום אתה אוהב, פתאום כבר לא
אתה אוהב מישהי, יום אחרי אתה אוהב מישהי אחרת
פנים דומות, נפש שונה
כן, אני מכיר את עצמי

ואותך אני מדמיין ואותי גם בעצם באמצע פאריז
בין הרחובות לאנשים, מתיישבים על ספסל מביטים בציפורים
אם לא תהיי כאן, לאן אלך אחר כך?
יושב כותב לך
אחרת לא היית יודעת
והרכבת כבר מגיעה
אם נעלה לאן ניסע? לאן ניסע?

בכול העולם יש מחסומים, יש מקומות מסתור,
בכול העולם לא אמצא מישהי ללכת איתה
לאן נלך בעצם?
מתיישב מול המסך
פעם העולם נגמר שם, הים הוא רק מתחיל באותה נקודה
אז יושב וכותב לך

זה לא מכתב שתצטרכי לפתוח
כותב לך אחרת לא תביני במה מדובר
ואני בעצם לא מבין שום דבר
חולף לו היום ועכשיו כבר ערב
אז  כותב לך משהו שתזכירי
והפצצה נופלת הרחק מכאן

אל תלכי למקומות כאלה, לא יודע מה לעשות
תתחבאי, תסתתרי, תבואי אלי
יושב וכותב לך
אחרת לא הייתי יודע איך לומר לך את זה
ובינתיים רואה תמונות אנשים בפריז, אנשים בלחץ,
ציפורים עפות רחוק
אז כותב לך




שיר משנת 2001, מאז כתבתי לך מיליון שירים והפצצה התפוצצה דווקא השבוע

בדירה השכורה שלנו

בדירה השכורה שלנו
למדנו הכל מהתחלה
מילים ראשונות, מבטים מתחלפים
והפחד שידענו לקמט למשפט סתום

את יודעת , אנחנו כבר לא בנויים מערימה של קוביות
שבכל רגע אפשר במגע להפיל
אנחנו כבר לא מחפשים גשרים וגדרות
בדירה השכורה שלנו, למדנו הכל

צבענו את הקירות, הנחנו עציצים
לרגע נדמה שכל מה שיכולנו לעשות עשינו
ומה שלא, העדפנו לשמור לסוף
אנחנו לא בנויים יותר מערימה של קוביות

חולות נודדים, רוחות קיציות
עמדנו במרפסת ראינו את העקבות שלנו על הבוץ בשביל  
מישהו שכח לסגור את הדלתות בדירה ממול
ולנו לא היתה ברירה, להרגיש הכל ומקרוב

זמן של אהבה , זמן של שתיקה
משחקים קבועים , הימורים על סכום אפס
בדירה השכורה שלנו
הרגשנו חזקים אם רק היינו מבקשים

עכשיו תורנו להרגיש טוב עם עצמנו
תורנו להרגיש בודדים , לא עצובים יותר
בדירה השכורה שלנו
שלחו לנו מכתבים, זה כמעט אמיתי  


השיר נכתב על זוגיות שמתחילה בדירה שכורה, שלב א' במערכת של קוביות שנבנית בשביל לא ליפול

יום שני, 12 בינואר 2015

רוץ ילד

היי ילד
אל תיתן להם לקחת ממך את הנשמה
אל תיתן להם להילחם בך

היי ילד
אל תיתן למדים שלהם לגרום לך לבכות
אל תיתן לחיה שבך לצאת בשבילם
זו רק אשליה

אל תאמין ילד שזה אפשרי
אם תביט החוצה תראה
יש שם משהו בשבילך

היי ילד
אל תקשיב לקולות שצועקים בתוך הראש
היי ילד
זה לא שייך לך, אתה צריך להיות עכשיו רחוק מכאן
הם מביטים בך

נועצים עיניים
שיניים בגוף שלך
אתה מרגיש הכול
ובסוף אתה נלחץ לקיר

היי ילד תיזהר יש שם קיר
הם דוחפים אותך
אם תיפול, הם יאשימו אותך
אתה סיבכת את כולם

ילד, אל תלך לשם
הקווים לא ברורים
אתה עלול למצוא את עצמך מחוץ לתחום

היי ילד
אל תסתתר מאחורי הפנים העצובות
יש שם אש בוערת, אל תנסה לכבות
זה הלהבות שלך

הם יעמדו בפנייך
ויאסרו עלייך לשחק בחוץ
יגידו לך שזה לא בשבילך

ילד אל תהיה המכונה שלהם
יש בחוץ שמש, תרוץ אחריה
היי ילד
אל תסכים להכתים את המציאות בשמם

היי ילד
אל תפחד להיות אתה, הם בכול מקרה ישפטו אותך
תביט על עצמך

היי ילד
יש שם מישהו, הוא מחכה לך
תספר לו את האמת

תיתן לו להביט לך בעיניים, תן לו לגעת בידך
אתה תראה את הדרך, הם יראו את המחסומים
זה כמו סיוט לילה

היי ילד
אל תוותר על החלום
היי ילד
הם רק הכתם שבשמו הם מדברים
אתה הוא המציאות
שלא יספרו לך שהיא חלפה.

היי ילד
תרוץ, רוץ ילד
אל תאמין לכול הסיפורים
בדרך כלל הגיבור מנצח
הקורבן חוזר הביתה לבד

היי ילד
בעולם שהמציאו בשבילך
אין מקום לכול אחד
הם יגידו לך שאתה מחוץ לתחום

רוץ ילד
תברח מהכול
העיניים עייפות
הגוף רעב

היי ילד
אל תתפתה
בסופו של דבר זה יגיע.



שיר משנת 2002, מתאים גם היום, לא? 

תצילי אותי

תצילי אותי
כמו שאת הצלת את עצמך
כמה גברים יכולים לבקש ממך את זה?

הקסם מתהלך בינינו עירום
הקוסם הרי מת
תצילי אותי לפני שניגמר

כרזות של סרטים ישנים מתנפנפים מול העיניים שלנו
מבקשות להוכיח אותנו על כל הטעויות שעשינו
בחלומות ובמציאות

מבקש להיכנס לתוכך
להיאחז בבטנך
כמה גברים היו יכולים לרצות ממך את זה?

הגיבורים מתו, והעלילה התפוררה
אין בינינו עוד טיפה של נחמה
רק כוסות שתייה שזרים לגמו מהן לפנינו

ראינו את גושי השלג האחרונים שנשארו על קצה ההר
כמו יהלומים בשמש , מסנוורים בלי הפסקה
ובדרכים אף אחד לא עצר

תצילי אותי,תצילי אותי עכשיו
כמו שהצלת את עצמך, כמו שאת מצילה כל יום מחדש
כמה גברים היו יכולים לומר לך את זה בלי לבקש סליחה


ולפעמים כל מה שנאי רוצה זה שתצילי אותי מעצמי , מאחרים, ממך 

יום שבת, 10 בינואר 2015

דהרת סוסים

דהרת סוסים במרכז החדר
אני נשאר לראות עד לאן זה מוביל
הקירות מסתחררים סביבי
בסוף אצטרך להחליט
לעלות אל קצה ההר או ליפול לתהום

אני תמיד עוזב בנקודה מסוימת
כשהפחד כבר איננו
כשהצער לא מורגש
עומד בצד ומחכה שזה יתחיל
מילים כפותות ומשפטים עלובים

דהרת סוסים במרכז החדר
דמויות שחור לבן נעות באיטיות
אני אוהב לפחד
ואז מתגבר על הפחד באמצעות השכחה
מדחיק נקודות שאני קולע לסל

כל כך הרבה זמן חולף
אין לי סיכוי להינצל
אז מציל את עצמי באיטיות
ואז חותך הכל ברגע אחד

לא יכול יותר לשאת את הבושה
את הזמן המופסד
השירים נכתבים במקרה
כמו בצלילה אינסופית אל המילים

טובע וטובע
המילים מחזיקות אותי
דהרת סוסים ואלומת אור אחת

עדיין מאירה אותי 


עדיין עוזב, בלי פחד, בדיוק כשהוא נגמר, אני יודע לעזוב כמעט בזמן