כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שני, 5 בינואר 2015

צדים דרקונים

מתחת לגשרים, אין יותר חיים
שנינו הולכים לאט בלי לעצור
על הקירות סיסמאות גדולות
מישהו צד דרקונים ואנחנו ממשיכים בחלומות שלנו

פועלים עם תלושים ובלי פנים
מתפרקים לרסיסים מול נהרות זורמים
קצף על הפנים, עטופים במעיל
מתחת לגשרים, אין יותר חיים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
אחר כך באה שתיקה גדולה
המגירה נפתחת והכל מתפוצץ בפנים

מתחת לגשרים אין יותר חיים
לובשים מעילים כבדים בשביל לא להרגיש
עוזבים מהר בשביל שלא נישאר תקועים
יש לנו מחשבות של נוודים וחיים של מפסידנים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
אחר כך באה שתיקה גדולה
המגירה נפתחת , הכל מתפוצץ בפנים

משאיות גדולות חולפות לידנו
הקטנות נעלמות
אנחנו פועלים עם תלושים ובלי פנים
מספרים יורדים, מדדים עולים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
הרבה לפני שמשהו מבשיל

הארוחה נגמרת ליד 


הליכה או ריצה מתחת לגשרים, הרבה סיסמאות, מעט חיים, ואנחנו רוצים את החלום אבל נשארים עם חיים של מפסידנים 

שום דבר חדש עדיין לא נולד

כשהאורות כבים
אנחנו חוזרים הביתה
אל הספה הנוחה
מול מסך הטלוויזיה המהבהב
שדר אחר שדר

עוד גלגול של השעון
עוד מעט היום נגמר
בחוץ עדיין לא מאוחר
אבל אצלנו אין משהו שיחליף את תחושת ההחמצה
הזמן מת ושום דבר לא נולד במקומו  

כל יום מחדש
אותו סיבוב על אותו מעגל
נעים באיטיות , מכאן לשם
רכבת אחת
בדרך חזרה

סופרים את השעות, ימים ודקות
מביטים במראה
שערות לבנות, עיניים עצובות
ושוב איתנו באותו מעגל
כמה אפשר לנסוע בלי הפסקה

לא מצליחים לתרגל שום דבר
אימונים על רטוב, משחק בזמן אמת
שום דבר לא מאורגן
ושוב באותו מעגל
מכאן לשם, משם לכאן

מתעוררים, שותים קפה
זה אף פעם לא נגמר
הכותרות של היום, הדיבורים של מחר
מישהו אחד מת

שום דבר חדש עדיין לא נולד 


השיר מדבר על תחושה יומיומית של החמצה, שום דבר חדש לא נולד, רק גלגול של הזמן 

יום שבת, 8 בנובמבר 2014

לירון תמם - מי אני, מה אני...

אחרי למעלה משנה בה אני מפרסם בבלוג הזה שירים וסיפורים דרכם אני מספר על עצמי, אני רוצה לספר לכם מעט על עצמי, דברים חשובים יותר וחשובים פחות שאולי תרצו, ויש מצב שגם לא, לדעת עלי.  אני רוצה לקוות שאין ברעיון הזה שיגעון גדלות או משהו כזה.

אז הנה מי שאני, מה שאני. בקצרה. 

נולדתי בחולון בשנת 1979, הבן הקטן במשפחת תמם, יש לי שתי אחיות, אחת וטרינרית , השנייה דוקטור לפיזיקה. אבי היה חשמלאי ואמי עקרת בית שעובדת כיום בעיתון. מגיל צעיר אהבתי והתעניינתי במוזיקה, ספרים, קולנוע , ספורט ואקטואליה. מצד אחד הייתי ילד רחוב ,רוכב על אופניים ומשחק כדורגל וכדורסל, מצד שני הייתי קורא ספרים בלי הפסקה, ולא הפסקתי להאזין למוסיקה. מגיל צעיר אהבתי רוק על כל גווניו ובשלב מאוחר יותר התחברתי גם לסגנונות נוספים כמו ג'אז, בלוז ואחרים.

בין לבין כפי שאולי למדתם להכיר משיריי וסיפוריי עברתי שורה ארוכה של ניתוחים וטיפולים שונים כתוצאה מתסמונת איתה נולדתי, תסמונת קרוזון (מוזמנים לחפש עליה בגוגל). אני לא יכול לומר שהיתה לי ילדות מיוחדת יותר מדי, לא מהסוג שכותבים עליה בעיתונים, מלבד הניתוחים וכן הלאה, אני מניח שהילדות שהיתה דומה לזו של רוב הילדים , לימודים, משחקים בחוץ, משחקים בפנים, שוטטות, יציאות בשישי ועם הזמן התחלנו ללכת להופעות , פאבים, בנות, סיגריות, כל מה שעושים בגיל הנעורים.

אם הייתי צריך לבחור אירועים שהשפיעו על חיי אז אין ספק, ששניהם קרו בזמן התיכון.  הראשון בשנת 94, ניתוח  שעברתי בגיל 15 הסתבך ומשפיע עלי ברבדים שונים עד היום. האירוע השני היה רצח רבין.  אז הבנתי שכל מה שחשבתי והאמנתי בו, פשוט לא נכון. מאז שהכרתי את עצמי וזה לא השתנה עד היום, הייתי בעל דעות שמאלניות, ליברל, אתאיסט ומאמין גדול בדמוקרטיה וחופש. לצערי, חלק גדול מהערכים האלה נעלמים או נמצאים בתהליך התפוגגות מהציבוריות הישראלית. 

את שירותי הצבאי העברתי בחיל החימוש בתור גדרן, לאחר מכן נסעתי להודו, עוד אירוע ששינה במובנים רבים את המחשבה שלי על החיים, בעיקר על הפנטזיה הגדולה של מסעות ובריחה. לאחר נסיעתי השנייה למזרח , התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון מדעי המדינה, לאחר מכן התחלתי תואר שני דיפלומטיה אך עזבתי כעבור שנה. לימים חזרתי להשלים תואר שני בפתרון סכסוכים וגישור וכיום אני לומד תואר שני נוסף במדיניות ומיניהל ציבורי. יש לי עדיין לחלום לשנות משהו איפשהו. בין לבין עבדתי והייתי כותב במסגרות של עיתונות אזרחית.

במהלך תקופה זו עבדתי ואני עובד כעורך תוכן באינטרנט, ובנוסף יש לי אתר משלי בו אני מפרסם שירים חדשים ושירים ישנים שכתבתי במשך השנים. מאחר וכבר כתבתי על זה בעבר רק אומר שאני כותב מגיל 10, בתחילה הייתי כותב שירים, לימים התחלתי גם לכתוב סיפורים. התחלתי לפרסם את שיריי באינטרנט בשנת 2000, ובשנת 2013 החלטתי להקים אתר משלי, לשמחתי האתר תופס תאוצה ולאט לאט צובר קהל.
לשמחתי שיריי מתגלגלים בין מספר אמנים כרגע, בתקווה שיצא מזה משהו בעתיד. אני מאמין גדול בתהליך, ואין לי ספק שהתהליך הזה הוא רק בתחילתו. 

לפני מספר חודשים, בחג שבועות האחרון, התחתנתי עם אהבת חיי חגית, אותה הכרתי לפני שלוש שנים, אנחנו מתגוררים בכפר סבא ביחד עם הכלבה שלנו אמה ומאמינים שיום אחד יבוא השינוי הגדול ואנחנו נהיה חלק ממנו.

בפוסטים הבאים אספר יותר על עצמי, על אהבותיי ועל כתיבתי


יהיו שלום 

יום שבת, 23 באוגוסט 2014

על שירים ישנים שמתפרסמים באתר

כאשר הקמתי את האתר, אחת השאלות שהתעסקתי בהן רבות היא כיצד אעלה את השירים שכתבתי לפני הקמתו של האתר. היה ברור לי כמה נקודות, נקודה ראשונה, שלא אוכל לעלות את כל השירים של שצברתי במהלך השנים לאתר, מאחר ומדובר בכמות של אלפי שירים (6,000 לערך), נקודה שנייה, שלא תהיה לי בעיה לעלות שירים חדשים מדי שבוע ולכן גם אין צורך שאעלה את כל השירים הישנים, נקודה שלישית, בצער רב ידעתי, לא כל השירים הישנים באמת טובים מספיק לאתר.

לכן כשהתחלתי לעלות שירים לאתר, החלטתי ליצור הפרדה מסוימת בין שירים ישנים שנכתבו לפני עידן האתר לבין שירים חדשים שנכתבו באותם ימים. ההבדל היה טמון בכך שבשירים הישנים ציינתי במפורש את השנה בה נכתב השיר. אחרי סידור קל של כל השירים שנמצאו אצלי במחשב על פי שנים היה לי מאוד קל לומר מאיזו שנה השירים. בכך הבדלתי אותו משירים חדשים.  בהמשך יצרתי גם עמוד ייחודי בשבילו, עמוד שמכיל רק שירים ישנים משנת 2002 עד 2013, העמוד מחולק על פי שנים, ומתחת לכל שנה יש את השירים שפרסמתי באתר מאותה שנה. כמו כל עמוד אחר באתר, גם העמוד הזה קיבל תמונות והסבר נרחב על העמוד. עד כה עלו למעלה מ-80 שירים ישנים, אני מניח שעם הזמן המספר יעלה אך לא יחצה את – 200 שירים.

בעיה אחת שנתקלתי בה כאשר התחלתי לפרסם את השירים הישנים היא בעיה קצת יותר מהותית, האם עלי לתקן אותם. שיר חדש עובר עריכה והגהה, בעוד שיר ישן לא תמיד עבר אותה בזמן אמת. הנחתי שאם אתחיל לערוך את השיר הוא יאבד מהאותנטיות שלו. החלטתי לוותר על העריכה של השירים, כן לעשות הגהה במקרים שיש צורך, וכן לחתוך אותו לבתים על מנת שיהיה יותר נגיש לקורא. לשמחתי בהרבה מאוד מהמקרים אני זכור באיזו סיטואציה נכתב השיר אז גם קל להסביר אותו כמו היה שיר חדש. גם שירים ישנים קיבלו קישור למילות חיפוש שמצויות אצלי באתר.

כאן אנחנו נכנסים לנקודה האחרונה והיא קידום השירים הישנים בפרט ועמוד השירים הישנים בכלל. ובכן, מאוד חשוב לי לקדם את העמוד הזה וכן את השירים הישנים מאחר ואני מניח שזו דרך טובה להכיר את יצירותיי טוב יותר, ברור לי שזה מאוד קשה לקדם שירים ישנים על פני חדשים, למרות שעבור הגולש הממוצע מדובר באותו דבר בעצם (בפרט אם הוא לא מכיר את יצירותיי), חלק גדול מהיצירות ההן נמצאות באתרים שונים ולכן הם נגישים יותר אם זאת, בעייתי מאוד לקדם שירים שכבר נמצאים בזירות אחרות ברשת. לשמחתי יש מספיק רשתות חברתיות בהן אני חבר ויכול לקדם את שיריי כולל את הישנים שבהם.


אני מזמין גם אתכם ליהנות מהשירים הישנים , לחוות את דעתכם כאן או באתר , ולספר האם אתם חושבים שיש הבדל מהותי בין שירים ישנים בעברית שלי לבין השירים החדשים. 

יום שבת, 9 באוגוסט 2014

פועלים בחליפות

לאן שלא ניסע תמיד נהיה פועלים בחליפות
במדים בלויים, ג'ינסים משופשפים
עם מבט עצוב בעיניים,
מהתחושה שאף פעם לא נספיק , אין לנו זמן עכשיו לסגת

את כל מה שחטאנו, נהרות לא ינקו
אין סירה שתאסוף אותנו אל חוף מבטחים
את יודעת, לפני שנישרף
נרגיש את זה בעצמות , זה יזרום לנו בורידים

החטאים הם רשימה שלא נגמרת
דרך לא סלולה שלא עוברת בשום מקום
ואנחנו בסך הכל פועלים בלי ידיים
פועלים בלי עיניים, חסרי גוף ונשמה  

הולכים לישון בתחילת הלילה
נרדמים באמצע בלי כלום
כמו שורה בסרט שמגיעה לפני הכתוביות  
אין לנו סיכוי לדעת מה באמת עשה שם הגיבור

אנחנו פועלים בחליפות
פועלים במדים, בג'ינסים משופשפים  
את כל מה שחטאנו
נהרות לא ינקו

אין לנו חוף מבטחים
גם לא סלעים אליהם נוכל לשחות  
אנחנו רק פועלים בחליפות
מבקשים לחצות עוד היום בדרך אל הלילה 


גם כשאנחנו יושבים במשרד, אנחנו בסך הכל פועלים בחליפה 

ברגע המכריע

תמיד ברגע המכריע את עוצרת
מנסה לעמוד לבד בלי להחזיק דבר ביד
עוצמת עיניים, מתערפלת
החלום והמציאות מתערבבים בלי מגע  

מביט בך מהצד , לא לוקח אלי דבר
הסיגריות נגמרו ואין שום דבר בבית
תמיד ברגע המכריע, אני מפחד מהעונש
מנסה להירגע , מבקש להגיע

יש סימנים של קרב , לא נוטשים עדיין
באמצע המלחמה מישהו בכל זאת מרים ידיים
אני לא שוכח את השמלה הכחולה
ואיך את מורידה אותה בעדינות
מתפשטת בלי לעצום עיניים

אל תפחדי עכשיו ממה שנגיד
אל תפחדי מהסיפור שיום אחד נספר
בסוף נלמד לעמוד מול הרגע
נכריע את מה שאפשר
גם אם נצטרך להתלכלך

יושב בצד ומחכה לך
על הקיר מישהו כתב את מה שהוא מאמין
יום אחד עוד נוסיף למילים קווים  
אחר כך נקרא  
בסוף אולי גם אנחנו נאמין

אל תפחדי מהדיבורים שלנו  
אל תפחדי מהסיפור שיום אחד נספר 
בסוף נלמד איך מתגוננים  
נכריע את מה שאפשר
גם אם בסוף יהיה מאוחר


ברגעים המכריעים את נעצרת, לא נודע מה זה אומר

השיר שלא נכתב

ספרי לי על מה השיר
ספרי לי ואכתוב לך אותו
אהפוך כל תמונה למשפט
כשאסיים, אניח את הנייר בצד שלי של המיטה
את תתעוררי ותקראי אותו לאט

אתמול בלילה, עמדתי ליד השער
השומר לא ראה אותי מחכה לך
אם היית מופיעה פתאום
לא היה לי איפה להסתתר
לא ספרתי את הזמן, רק חיכיתי לאסוף את המילים לאט 

כל תמונה הופכת למשפט
כל מבט מוציא ממני שורה
ספרי לי על מה השיר
ואכתוב לך אותו לאט
את תוכלי להשתמש בו עד שארדם

במושב מולי, ישב בחור עם ספר תפילות
ואני קורא על קפיטליזם כושל
ברקע יש מלחמה
יפי הבלורית עדיין שם
גם הילדים הקטנים עם החלומות שלעולם לא יתגשמו

ספרי לי על מה השיר
אכתוב לך אותו לאט
לפני שאת מגיעה מהעבודה, אחרי שתעמדי מולי
 כשאסיים, אניח אותו לידך ואצא
אחזור מאוחר, את בטח כבר תישני 


גם לנו יש שיר אחד כזה, שלא נכתב עדיין , ספרי לי עליו