השיר שלא נכתב

ספרי לי על מה השיר

ספרי לי ואכתוב לך אותו

אהפוך כל תמונה למשפט

כשאסיים, אניח את הנייר בצד שלי של המיטה

את תתעוררי ותקראי אותו לאט

אתמול בלילה, עמדתי ליד השער

השומר לא ראה אותי מחכה לך

אם היית מופיעה פתאום

לא היה לי איפה להסתתר

לא ספרתי את הזמן, רק חיכיתי לאסוף את המילים לאט 

כל תמונה הופכת למשפט

כל מבט מוציא ממני שורה

ספרי לי על מה השיר

ואכתוב לך אותו לאט

את תוכלי להשתמש בו עד שארדם

במושב מולי, ישב בחור עם ספר תפילות

ואני קורא על קפיטליזם כושל

ברקע יש מלחמה

יפי הבלורית עדיין שם

גם הילדים הקטנים עם החלומות שלעולם לא יתגשמו

ספרי לי על מה השיר

אכתוב לך אותו לאט

לפני שאת מגיעה מהעבודה, אחרי שתעמדי מולי

 כשאסיים, אניח אותו לידך ואצא

אחזור מאוחר, את בטח כבר תישני 

גם לנו יש שיר אחד כזה, שלא נכתב עדיין , ספרי לי עליו

מביטים אל הים

ושנינו מביטים אל הים

שני ילדים בעולם של מבוגרים

שמגלים בפעם הראשונה

לאן גולשים הגלים

אין כאן משהו שלא נוכל לאהוב

הידיים הרכות

המגע השקט

מישהו בינינו כבר נשבה בתוך כל זה

והים עדיין שם

מחכה לזמנו

הרגע הנכון תמיד מגיע

אחרי שהמחוגים מסיימים את הסיבוב

את עומדת מולי

נקייה וטהורה

מלאכים משייטים מעל

זה לא זמן תפילות, לא זמן שקיעה

ושני רצים במעגלים

סביב אותם סלעים

הם מסרבים לזוז ממקומם

והתנועה נמשכת, בלי הפסקה

כותבים מילים

על החול

מחכים שהים יבוא וישטוף אותן

אבל הוא בשלו ואנחנו בשלנו

כמו שני ילדים קטנים

מתפוררים מול רמזים עבים

מתגלים מחדש כל בוקר

אל אותה תחושה

מתפללים בשקט

אחר כך בקול

מילים של חסד

מילים של זכות

עכשיו, נתחיל לרקוד

כי גם ילדים מכירים את הסחף שבתנועה

ואחר כך נחזור להביט אל הים

הוא יהיה שם

הוא בשלו ואנחנו בשלנו

ולים הרי סודות משלו לא? אז נגלה אותן לאט , במבט