אל תוך הנשמה

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית ממהרת לחפש דלת יציאה

בטח היית פורטת הכל למילים ומספרים

היית מגלה , אם אני רוצח , סופר או אדם תמים

גם כשאת כאן מולי, עדיין מתחבא

בין שירים של אחרים לדמויות שנצרבות באש

מדמיין את עצמי הולך עם כובע ותיק ברחובות סואנים

חולף על פני מבטים לא מכוסים עם מחשבות לא מוגנות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

היית מצליחה לראות מקרוב

מה מסמנים השלטים

לאן נוסעים מכאן

כותב את המילים ומדמם מתשוקה

אם היית נכנסת, איך את היית משתקפת בחזרה

מה היה נשאר שלנו

מה נשמר מכל זה

אף פעם לא יספרו לנו כמה רחוק אפשר להגיד שהגענו

תמיד חשבתי שאהיה מישהו אחר

אבל אין כבר הפתעות, רק שריפות ובערות

במקומות חשוכים, אי אפשר לדעת מה אומרים המזלות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית מחפשת לעצמך דלת יציאה

לא הכל נפרט למילים ומספרים

אני לא רוצח, לא סופר, גם לא אדם תמים

אחרי שנכנסים אל תוך הנשמה, מה קורה אז?

לא יכול לכתוב לך שירים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

אל תחפשי את המילים

הן כבר לא נעוצות בעץ

משהו שייף או שרף אותו

לא מפחד ממך או מעצמי יותר

רק משנינו כאן פתאום

נעולים בתוך תנועה שלא נגמרת

כשהשמיים מטילים רסיסים לכל פינה

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

לא מצליח לקרוא אנשים, לשמוע סיפורים חדשים

העט לא מכתימה בדיו

הייתי רוצה לכתוב את זה בפשטות  

אבל המילים נעתקו

הן לא מצאו מקום אחר

רחוק כל כך מהשורות

ואת נשארת בלי מילים

בקרון הזה לא נשארו אנשים

זה מרגיש כמו בדידות אמיתית

מביט מהחלון ומחפש

לא מוצא מילים רק שדות פרועים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

אני לא מפחד ממך או מעצמי

רק משנינו כאן, בלי מילים

מחפשים מה לומר, רוצים לדעת מה להרגיש

תכירי זה המחסום האמיתי 

המולה זמנית

ראיתי אותה קוראת

בהמולה הזמנית גם אני חיפשתי מה לעשות

חשבונות ומילים הכל מתערבב

ומסביב אין מקום לתנועה

עם משקפי שמש אופנתיים

היא נתקעה באותו עמוד

ואני רציתי להמשיך

העבד שבי השתחרר לחופשי

רק כאן היה גבול

אני יודע היא לא תמשיך איתי מכאן

בבית השארתי אור דולק

שירים מסומנים

מפחד שיגלו

אבל נשאר קרוב בשביל להרגיש

מה מחכה לה בבית

שרשרת כחולה על הצוואר

מפריז או תל אביב אי אפשר למדוד

יכולתי לספר על  סיפור

אבל היא נשארה בצד

העבד שבי הלך לאיבוד

היא המשיכה לקרוא

גם אחרי שירדתי

אולי היה בזה משהו אמיתי

בהמולה הזמנית

הכל הרי מותר

שיר ישן נושן ועדיין הוא כאן 

זיקוקים

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

השמיים שלנו יתקפלו לשניים

פיסות ייפלו , עשן מכל עבר

אנחנו אוהבים את העשן ברקע

דם על הרצפה

קירות מרוסקים

בסוף אנחנו נולדים מחדש

אל תוך השריפות שהדלקנו

אף אחד לא יעצור אותנו

לא כשהשמיים ייפלו למים

בניינים יקרסו, כבישים ייחצו

ברכבת שלנו אין ניצולים

רק אנחנו ניוולד מחדש

עם ידיים קשורות

מבט מדמם

וזכוכיות במקום

בו פעם היה לב

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

תניחי לחלומות לשקוע

אניח לסיפורים

המילים ישקעו ויטבעו

בסוף לא יהיו כאן ניצולים

הבתים ייהרסו, הנהר יעלה על גדותיו

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

לא יהיו כאן גיבורים 

זה מה שנקרא לצאת בזיקוקים ותמרות עשן, לא?

סימנים

גשם חזק התחיל לרדת

בדיוק כשסיימנו לעשות את מה שעשינו

לא ידענו אם זה סימן לטובות או רעות

אני לא מאמין בסימנים

על הקירות לא נשארו כתמי ידיים

ניקינו את הכל

לא להרגיש קשורים מדי

גם הגשם שירד לא השאיר דבר לנקות

ואולי אהבנו יותר מדי את אומרת

ובשדה עדיין יש קוצים

הנשמה לא מוכנה לסרב

למשאלות או מחשבות רק לפקודות

ואולי הסימנים היו לטובתנו

מהמילים הגדולים לא למדנו להשתחרר

אז השארנו אחרינו משפטים

לדעת איך חוזרים

הגשם התחיל לרדת

בדיוק כשסיימנו לעשות את מה שעשינו קצת אחרת

והמילים כתובות במקומות משונים

אני לא אוהב סימנים

לא ניתן לסימנים להשפיע עלינו, נכון? 

געגוע

לפעמים אני עוד מתגעגע

לא מסוגל למנוע ממני את הצער

בדמיוני הימים עוד חולפים

הספה עומדת שם, והקירות עוד ריקים

היו שם מילים בלי שורות

משפטים בלי סיפורים

ניסיתי לחבר מספרים

ליצור תחושה של חיים

בראשי אני מחליף פנים

פעם עוצם עיניים

ופעם זה אני

געגוע שלם מתפרק ולא חוזר

אחרי שלקחו את הנעורים

הם חזרו בשנות השלושים

לקחת מה שנותר

לוודא שהם חיים, ואני עדיין מת לאט

אהבתי את העצבות

בדל ישן שעוד נדלק

זוכר את הספה ההיא

איך נזרקתי עליה והכל יצא

בכל פעם חזרתי אליה

מאמין ולא מנסה להתמרד

זה כוחו של געגוע

הוא מתפרק ונשאר שלם

הגעגוע תמיד נשאר והוא תמיד שלם, זה מוזר לא?

קוצים

ועכשיו, כשיש קוצים במקום נשמה

ובמקום שבו פעם היו מילים

נשארו רק כתמי דיו

אנחנו לא יכולים להתגבר על מחסומים

אל תרסקי הכל בבת אחת בשביל רגע של שקט

כמו שאני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

לפעמים ברחובות הומים אני מסתכל למעלה

מביט על הקומות העליונות ועל הגגות

אוהב לראות מה יש שם

אני יודע שגם את מחפשת את אלוהים בדרכך

רוצה שתבטיחי לי שההבטחות נשארו במקומן

לא הפרנו דבר, גם לא לעצמנו

במקום נשמה יש קוצים

זה מקרי אבל לפעמים זה מרגיש אמיתי

מדמיין שאחרייך יש רכבת ואז תחנה

אני יוצא עם כולם ואיפה את?

תגידי לי מה עכשיו

לאן כולם הולכים מכאן

אל תרסקי הכל ברגע אחד בשביל שקט

אני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

בשביל רגע של שקט לא עוזבים גם אם בנשמה יש לעיתים קוצים