כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שישי, 11 באפריל 2014

מול העיר הנרקבת

על הגשר מול העיר הנרקבת
מימים של אחרים וסיפורים לא מוכרים
את פנית ימינה, אני לקחתי שמאלה
ראיתי אנשים עובדים, מה את ראית?

לא שמעתי ממך שעות אחר כך
תספרי לי איך זה הרגיש
שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן
לא רק אנחנו הלכנו על הגשר ההוא

עכשיו כשאת לא כאן
אני רוצה לשמוע מישהו שר בשבילי
רוצה לשמוע מישהו שר את מה שאני מרגיש
עד שתחזרי ואוכל להירגע או לפחות להיות מוכן

על הגשר מול העיר הנרקבת
יש אנשים שעדיין מחפשים
איך זה מרגיש
לחצות אותו בלי לפחד

ואני מדמיין את עצמי פתאום
יוצא לרוץ, נעלם בשדות
כשאת הולכת לאיבוד בשלך
אל תעלמי לי עכשיו, זו ריקנות איומה

לא שמעתי ממך כבר שעות
ועל הגשר מול העיר הנרקבת
אנשים חזרו אל התחנה
הקניון עוד האיר את עצמו בצבעים זוהרים

שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן
עכשיו כשכולם מטילים את המטבעות
אנחנו יכולים רק להתנחם בתשובה הקטנה
בסוף הגשר, אחרי העיר הזאת, עוד יש לאן להגיע

לא שמעתי ממך שעות
תספרי לי איך זה מרגיש
כששום דבר לא מוגן
שם, על הגשר, מול העיר הנרקבת  


על הגשר אפשר לראות מצד אחד קניון מצד שני עיר נרקבת, ובאמצע אותנו פונים לצדדים שונים 

כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים
מכינים את עצמנו לימים כאלה שעוד יבואו
אבל בינתיים סופגים את המכות
מתבוננים בשמיים, מתפלאים איך הם לא נופלים פתאום

נשען על עמוד בקצה הרחוב
את עוד תוהה, אם ירדת בתחנה הנכונה
מביט על אנשים סביבי
ואת עדיין לא חזרת

כן, כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים
מישהו כתב לך פעם מכתב אהבה אחר
אחר כך הבטיח הבטחות גדולות
בסוף זכרת לשכוח את כולן בזמן

מסתכל על תמונות מסביב
כבר כמה ימים שאנחנו לא רגועים
נעים בעצלתיים מתנועה אחת לשנייה
כמו נמנעים אבל בסוף משהו באמת יקרה

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים
יהיו לנו עוד ימים כאלה , עכשיו זה זמן הכנה
לטוב או לרע, בסוף אנחנו יודעים
אם יש לנו מספיק מקום

כבר כמה ימים שאנחנו מתקשים להרגיש
את קוראת את השירים
אל תאמיני לכל מילה
מישהו תמיד טועה בסוף המשפט

כבר כמה ימים שאנחנו מנסים לנחש
זה חמקמק ומתפלש בתוך עצמו
גם אחרי שאנחנו מסירים את הבגדים
עושים אהבה ומרגישים אשמים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים
רק מקשיבים לשירים עצובים, מבטים דרך המראה
יהיו לנו עוד ימים כאלה, אל תאמיני למה כתוב
בסוף מישהו טועה בסוף משפט, כמעט בכוונה


מכינים את עצמנו לבאות, וזה קורה עכשיו 

יום חמישי, 10 באפריל 2014

מביטים אל הים

ושנינו מביטים אל הים
שני ילדים בעולם של מבוגרים
שמגלים בפעם הראשונה
לאן גולשים הגלים

אין כאן משהו שלא נוכל לאהוב
הידיים הרכות
המגע השקט
מישהו בינינו כבר נשבה בתוך כל זה

והים עדיין שם
מחכה לזמנו
הרגע הנכון תמיד מגיע
אחרי שהמחוגים מסיימים את הסיבוב

את עומדת מולי
נקייה וטהורה
מלאכים משייטים מעל
זה לא זמן תפילות, לא זמן שקיעה

ושני רצים במעגלים
סביב אותם סלעים
הם מסרבים לזוז ממקומם
והתנועה נמשכת, בלי הפסקה

כותבים מילים
על החול
מחכים שהים יבוא וישטוף אותן
אבל הוא בשלו ואנחנו בשלנו

כמו שני ילדים קטנים
מתפוררים מול רמזים עבים
מתגלים מחדש כל בוקר
אל אותה תחושה

מתפללים בשקט
אחר כך בקול
מילים של חסד
מילים של זכות

עכשיו, נתחיל לרקוד
כי גם ילדים מכירים את הסחף שבתנועה
ואחר כך נחזור להביט אל הים
הוא יהיה שם

הוא בשלו ואנחנו בשלנו


ולים הרי סודות משלו לא? אז נגלה אותן לאט , במבט 

יום רביעי, 9 באפריל 2014

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

מביט בשמש, מחכה שהיא תיפול
החשכה לא תזיל עלינו דמעה
רק תשאיר לנו מקום
ללכת בלי כעס
זה הזמן , זה העיקר

גם אני רוצה
ללמוד איך עוזבים בלי פחד
איך עוזבים בלי להסתכל
על הכתמים שנשארים מאחוריי
לכל אחד יש כתמים בעיניים

את אוספת את הדברים
בוחרת את השביל  להיעלם בו בשתיקה
לא מביטה בשעון, לא משנה את המילים
החשכה לא תזיל עלינו דמעה מיותרת

גם את רוצה
ללמוד איך עוזבים בלי לפחד
לעזוב בלי להסתכל
על מה שנותר, על מה שקיים
לכל אחד יש אוסף של פחדים

השמש והחשכה מתחברים
אנחנו לא יודעים
אם להסתנוור או לחכות
שמישהו יזיל עלינו דמעה
ואחר כך יפתח לנו את השער
ילמד אותנו איך עוזבים

כן, אנחנו עדיין רוצים
ללמוד איך עוזבים בלי לפחד
לעזוב בלי להסתכל
על סימנים שהבטיחו הרבה
ועכשיו הם נעלמים בפירורים האחרונים
יש לנו סימנים של שמש, סימנים של חשכה


בחשכה אפשר להיעלם, באור אנחנו עדיין כאן 

יום שני, 7 באפריל 2014

נשמה אבודה

בוא ותילחם עכשיו
על הנשמה האבודה שמבקשת בית
תאחוז בידה ותוביל אותה
אל החדר הקטן,
שם היא תוכל להחביא אלף סימנים של ייאוש


יש קרבות בהם אתה לעולם לא תמות
יש מלחמות בהן תמצא את עצמך גוסס
קח את הנשמה האבודה לסיבוב
בארץ המובטחת, בסודות ובשקרים


אתה אוהב את הזמן שמקים אותך בקולות פעמונים
זועק אליך מתוך אדמה לבנה
בוא תתקרב, אל הרגע ההוא
שם תוכל להביט על עצמך
נשמה אבודה ביער נכחד


בוא ותילחם עכשיו על קירות
פעם היו לך לבית
בוא ותילחם עכשיו על הכרזות
מתנפנפים ברוח עד קצוות התחושה


בוא ותילחם עכשיו
תן בית
שום דבר לא אמיתי עד שהוא נופל
בוא ותילחם על הנשמה האבודה
היא תיתן לך רגע אחד של תקווה


ואולי עכשיו זה מתאים יותר מתמיד 

יום ראשון, 6 באפריל 2014

בשביל להמשיך

לא שם לב לפריחות ולא לנופים
דגלים לא עושים לי שום דבר
אז אל תנסי לפתות אותי
באמונות טפלות ובזיכרונות מחיים רחוקים
יש לי מספיק משלי, ומדי פעם אני מוריד
בשביל להמשיך

פלאפונים מתנפצים, ואנחנו יוצאים
דחייה קלה, איחורים כבדים
לא מסתפקים במילים
אז אל תנסי לפתות אותי
בשקיעות עגומות וזריחות נשגבות
כתבתי עליהן סיפורים, עכשיו אני מוריד
בשביל להמשיך

זוכר כשנפגשנו בפעם הראשונה
צחקנו המון בלי לדבר
בראש רצו לי סרטים וכתבתי מילים
היה בי משהו אחר
את לא ניסית להבין
ברקע אנשים רצו לכיון השני

אני לא קורא ספרי אימה
וטקסים עושים לי רע
אז אל תנסי לפתות אותי
בשולחנות ערוכים ובשניים
שלא מסוגלים להוציא מילה
כתבתי עליהם לא מעט
עכשיו אני כאן בשביל להמשיך  


לא עוצר לראות דברים אחרים רק אותך ואחר כך ממשיך 

הבטחה

כשסיימנו את מה שלא ידענו להתחיל
את ביקשת ממני הבטחה
משהו שתוכלי להחזיק
אני לא חיפשתי דרכים קלות לוותר לעצמי

כל מה שיכולתי לומר
פירקתי למשפטים קצרים
כל מה שיכולתי להחזיק
הפלתי בשביל שתוכלי לקחת

כן, כל מה שאנחנו רוצים
אלו מילים שמבקשות לשמור עלינו
כשיורד גשם והקירות נרטבים
וכשהדלתות נטרקות בחוזקה

על השולחן השארתי ספר פתוח
על המסך ריצד שיר לא גמור
אל תאמיני לכל שורה שמישהו כותב
באיזה מקום יש עכשיו מישהו שמפרש אותה אחרת

לא לוגם מכוס היין יותר
אין לי את הלחם הקדוש להניח בצלחת שלך
את ביקשת ממני הבטחה שתשמור עלייך
אני לא חיפשתי דרכים קלות להתגונן מעצמי

כן, כל מה שאנחנו מבקשים
אלו מילים שיכולות לשמור עלינו
באמצע הלילה כשהחלומות מתרסקים
והמגע לא מוחלט, ובינינו קורה משהו לא ברור

אל תאמיני לכל שורה שמישהו כותב
אל תיקחי לעצמך את מה שאי אפשר להחזיק
אחרי שסיימנו את מה שלא ידענו להתחיל
הייתי מוכן לתת לך כל הבטחה שתגן עלייך מפניי



לכל אחד יש את הדרך שלו להתגונן את בחרת בהבטחה