אחרי שנאסוף את הדברים

אחרי שנאסוף את כל הדברים
תוכלי לראות
איך אנחנו הופכים גדולים יותר
הרבה יותר חזקים ממה שהם חשבו
בואי נאסוף את הדברים ונצא אל הדרך


בשולי הכביש, נבחין בגדרות
מאחוריהן עצים גדולים מסתירים נופים
ואנחנו נוסעים מהר, מפספסים את המראות
אבל צוברים זמן משלנו
אל תפחדי עכשיו, אנחנו עוד נזכור את המראות


אחרי שנאסוף את הדברים
נוכל לצאת החוצה בתחושת ניצחון
נעמוד מול עצמנו, בלי לפחד מחולשות
נלמד את המילים, נכיר את השבילים
ויום אחד עוד נתעורר מוכרים


הילדים שבנו נטשו את הצעצועים
במגירות הן הסתירו מחברות עמוסות שירים
אל תפחדי, הם יקראו את המילים
וילמדו להכיר אותנו זרים
אחרי שנאסוף את הדברים, נצא החוצה בתחושת ניצחון


עוד נצבור הפסדים קטנים
חלומות ייעלמו ואנחנו שוב נרגיש במגע הגדרות
אני לא יכול להבטיח לך משהו אחר
אל תפחדי, הכביש הזה ממשיך
ולנו יש את המרחק שלנו


הם ילמדו להכיר את המרווח שלקחנו
יעמדו מאחורינו, להרגיש במגע
אף אחד לא מפספס כאן שום פנייה
נאחזים חזק, את הרבה יותר בטוחה
גם השיר הזה נכתב יותר לאט


אחרי שנאסוף את הדברים
נוכל לצאת החוצה בתחושה של ניצחון
הם ירגישו בנו , ואנחנו לא נפחד יותר
גם לנו יש סימנים, הם ילמדו להכיר
איך זה מרגיש בצד השני , בלי להיעלם בחשכה

ניצחונות קטנים, זה כל מה שאנחנו צריכים 

איך היית מרגישה

אני לא כותב שירים בשתיקה

ולא כל מילה מכוונת למטרה

את יכולה לקחת את זה כמו שזה

את כבר יודעת את הכוונה

אז איך מרגיש ,

כשאני עומד בצד, מתאמן על כל מילה

ואת, פנייך מוגנות, לא מפחדות להישמט

איך זה מרגיש רגע לפני שאני אומר את הדברים

לוקח את זה לצד , את לוקחת את זה קרוב

איך זה מרגיש, כשאני נשחק

מול הזמן החולף בין השתיקות שלך

איך זה מרגיש, כשאת שומעת את מה שאת רוצה

ואני צריך להשלים את המשפט עד הסוף

אין לי דרך חזרה, אחרי שהן יוצאות, הכל אפשרי

יכול ליפול או להמשיך לרוץ

אני לוקח את זה לצד, את לוקחת את זה קרוב

אל תופתעי כשזה ייגמר

לא כל משפט נמשך בלי הפסקה

תקשיבי לשתיקה שבאה אחרי

היא דומה לשלך, רק חלשה יותר

לוקח אוויר, מבקש זמן

אחרי שהכל יקרה, הדלת לא תיטרק בכוונה

איך זה מרגיש, כשאת מקבלת את מה שאת רוצה

ואני נשחק מול המבט שלך, מול הזמן החולף בין השתיקות שלך

תדמייני את הסליל רץ לאט, זה כמעט זיוף

אבל זה לא קרוב למה שזה מרגיש

לוגם כוס מים קרים, והטיפות יורדות לאט

תספרי לי איך זה מרגיש, כשהכל יוצא ממני

ונשאר אצלך, בלי הלוואות, בלי ערבויות, בין השתיקות

השיר בנוי ממילים ומדבר על מילים, שיוצאות ממני ונשארות אצלך, איך היית מרגישה איתן 

דברים על השולחן

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני מוציא את המטבעות ומתחיל להמר

על הנשמה שלא יודעת אם להיפצע או להישאר שלמה

על הלב שעוד ידמם

את גורמת לי לשמור את הקלפים סגורים

יד אחת על הסכין ושנייה מבקשת לאחוז בידך

אולי נעבור ביחד את החדר

אם נגיע לדלת, סימן שניצלנו בזמן

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני לא יודע אם ללכת לחדר השני

להביט במראה, ולחפש מה השתנה

אולי את צודקת, אין טעם להישאר שלמים

אז בואי נתפרק מכל מה שאנחנו מרגישים

ניתן לאחרים את המנה שלהם

ולעצמנו נשאיר רק פירורים

שאריות של ימים, שלא נסגרו עליהם השערים

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

הכל חייב להיות נקי

מצוחצח ואולי פשוט מדי, אולי קל מדי

אני כבר לא בטוח מה את חושבת בכלל

יוצא בבוקר אל הרכבת השלישית

יושב באותו מושב, מביט דרך אותה שמשה

לא לוקח שום דבר, לא מבקש שתתלווי אלי

משם אני יכול להמשיך לבד

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני לא שומע מוזיקה בראש

ולא כותב לעצמי מילים חדשות

אולי את יודעת, אולי זה מקרי

הרי בסוף שנינו נמצא את עצמנו

אחד מול השני, מתחברים ומתפרקים

ואז הכל חוזר , את מניחה את הדברים

ואני שוב צריך לצאת  

ניסיון לפרק את הדברים, לא לתת לשום דבר להפריע ואולי בעצם כן 

להיות מי שאנחנו

את מביטה בי דרך המראה

אולי זה הפוך עכשיו

קירות הבית מסתירים מאיתנו נוף

יכולים לדמיין איך זה נראה

נהרות וגדרות ביציאה מהשביל

חופים רחוקים ואנחנו כמעט נוגעים

העיניים מפלסות את הדרך

לא מוכנות לאבד דבר

זה בסדרף להיות מי שאנחנו

כל עוד נשלם את המחיר

זה בסדר להיות מי שאנחנו

אין לנו משהו אחר להיות

יש סימנים של נעליים גבוהות בשביל הכניסה

אף אחד לא בא לכאן, אולי הלכנו לאט

העיניים סופגות את הדמעות ומשתחררות

אנחנו יכולים לראות את עצמנו, בדיוק כמו שאנחנו

זה בסדר להיות מי שאנחנו

בשביל לשלם את המחיר

זה בסדר להיות מי שאנחנו

אין לנו משהו אחר להיות

זו הגאולה וזה החטא

אנחנו נושאים אותם ביד אחת

אנחנו צריכים להיות מי שאנחנו

בכל יום שנבחר, בכל מקום שנהיה

אין לנו צורך בעדויות ורישומים

הפשעים לא נרשמים בשום מקום

רק מביטים דרך המראה, שום דבר לא נאבד

לא הגיל, לא התשוקה, הכל שלנו עכשיו

זה בסדר, להיות מי שאנחנו

אנחנו מוכנים לשלם את המחיר

זה בסדר, להיות מי שאנחנו

אחרת, מה נהיה כשיהיה לנו מה להפסיד

הכל מסתכם בזה בסופו של דבר, להיות מיש אנחנו, לא להיות מוכנים להיות משהו אחר 

הכל מקרי

אספנו את הדברים שלנו במהירות

יצאנו החוצה

האישה הזקנה ראתה אותנו ולא אמרה מילה

פעם היינו מדברים איתה, נכנסים אליה הביתה

היא היתה מגישה לנו קפה ועוגה

הדלקתי את האור בחדר המדרגות

את פחדת ששכחנו את הדברים החשובים

אני לא זכרתי מה הבטחתי לך אתמול

מילים התנגנו לי בראש, שירים של אחרים

אני כבר לא מקשיב למוזיקה, רק שיחות מקריות וסיפורים

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואת, לא מבטיחה לי דבר

אם תהיי פה מחר

הכל הרי מקרי כאן

נכנסנו לרכב, נסענו במהירות

ברמזורים אדומים , הרגל רעדה על הגז , מוכנה

את שתקת והרדיו ניגן

באמצע דיווחים על מהומות ממקום אחר

הכל בסוף מקרי

גם הזרות שלנו, גם הדרכים

בסוף הרי נפגשים

הכל מקרי

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואצלך זו תמיד כוונה ברורה

את מושיטה לי את היד ומסמנת , תחנה בצד

באמצע שום מקום, מביטים על השדות

שני חקלאים עומדים בצד ונחים

פתאום את אומרת, הכל מיותר

בוא נחזור, נתחיל מהתחלה

ואני חושב, הכל מקרי

גם הזרות שלנו, גם המקרים

אנחנו לא ננסה לתקן דבר

השכנה הזקנה תחכה לנו עם קפה ועוגה

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא באמת צריך להסביר שהכל כאן מקרי , נכון? 

אמיתיים

כל הערב נסענו הלוך ושוב

בלי להוציא מילה

מחשבות התכנסו בתוכנו ועזבו בשתיקה

לא חשבנו מה אנחנו רוצים בכלל

כל המילים שהוצאנו לפני כן לאור

נשארו בחשכה, מחפשות הסברים

ורק אנחנו נסענו הלוך ושוב

לא עוצרים ולא חונים

מדי פעם שלחת יד ובין לבין מבט

יכולתי לרגיש את החולשה שלי

כמה שאת רגועה , גם שהכל בורח לצד
הדלקתי רדיו להקשיב, אולי אנחנו שם מתמודדים


זיכרונות וגעגועים נשרפים לאט
אני לוקח איתי רק את המכתב שכתבנו מזמן
מביט עלייך דרך המראה
ואורות של חלונות ראווה שמוכרים הכל נכנסים לי לעיניים


נוסעים הלוך ושוב כל הערב
זוגות חוזרים הביתה
בתי הקולנוע מתרוקנים מאדם
עוד מעט העולם יהיה שלנו לבד


דמיינו סרטים גדולים
היינו כוכבי יחיד
אבל בדרך משהו קרה
הסרטים נעלמו, המציאות חזרה בלבוש מקביל


לא מפרשים, לא מסבירים
נוסעים הלוך ושוב עד הסוף
מילים כתובות אצלי בראש
כשנגיע, אספר לך איך זה מרגיש לכתוב


את מלטפת את פניי
מעירה הערות על קסמים
אחר כך שואלת אם אנחנו אמיתיים
את באמת מחכה לתשובה


אנחנו עושים את הדרך הזאת הלוך ושוב
מהנקודה הזו להתחלה ובחזרה
כמעט כל ערב מחדש
עד שאנחנו עוצרים בבת אחת


את שואלת אם אנחנו אמיתיים
מביט על השעון
זה לא יכול להיות דמיוני
גם לא פחות או יותר, אפילו לא חלקי


כל ערב נסיעה דומה, הלוך ושוב כשרק אור של חלונות ראווה מאיר אותנו 

סופר מילים

אל תעזבי אותי

אל תעזבי, לא עכשיו, לא בכלל

כשהרוח נושבת חזק אל תוך החדר

וטפטוף מים עדין שוטף את הזמן שנותר

עומד על הרציף

מחכה שזה יתחיל

אל תעזבי עכשיו, לא בכלל

כשהסימנים מראים שיש לנו מה לנצח ומה להפסיד

בלי סיגריות,בלי מטבעות

הטלפון לא מצלצל בכוונה

אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל

כשאין לנו לאן ללכת מכאן

מביט על הקירות

עוצם את העיניים

מדמיין את הכתובת נמחקת

אל תעזבי עכשיו, אל תעזבי אותי בינתיים

אני אף פעם לא יודע

אם אני סופר או כותב את המילים

והן עומדות ברקע מחכות לתורן

לפני שהשיר יוצא לעולם

עומד בצד

המשחק כבר התחיל

הרוח נושבת

ואנחנו מסתתרים מהגשם, נסחפים בזמן

תסתכלי עלי

פתאום אני שוב מתרגש

כותב כמה מילים, ונסחף עד לנקודת הסוף

אל תעזבי אותי עכשיו פתאום

אני אף פעם לא יודע

אם אני סופר או כותב את המילים

והן עומדות ברקע מחכות לתורן

לפני שהשיר יוצא לעולם

איתך אני שוב מתרגש
כשלב כבר לא מגיב יותר
הוא הרי נשרף בחשכה
אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל 


זה הפחד הנצחי, אין פחד גדול מזה אז בינתיים סופר מילים