כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שישי, 6 ביוני 2014

לילה אחרון בעיר

זה לילה אחרון בעיר
בבוקר נתכנס בתוך הבית
נביט זה בעיניי זו
ומשהו יתגשם בנו
הכל תלוי בטעויות

עכשיו אנחנו הדבר הרציני
הדבר האמיתי שאנשים מדברים עליו
זה לילה אחרון בעיר
אחריו השער נסגר
ובחלומות יש סימן למשהו חדש

מביטה בי מרחוק
עוצמת עיניים בשביל לאהוב
מחשב מרחקים בשביל לקצר
חרטות וספקות הן לא חלק מהסיפור
זה לילה אחרון בעיר, אנחנו צריכים להחליט

כתובות של אש
לא הוספנו שום דבר רק את עצמנו
לילה אחרון בעיר, כל אחד עם עצמו
מחר בבוקר נתחבר בחזרה
מכאן הדרך אל האינסוף קצרה

יש רעשים בצד השני של הבניין
עושים את עצמנו לא שומעים
זה לילה אחרון בעיר ואנחנו צריכים להיות מרוכזים
מה שלא עשינו עד עכשיו כבר לא יהיה לו סיכוי
אין מקום לחרטות ,גם לא לוידוי



זה לילה אחרון בעיר יקירתי, אחריו נמצא את המקום שלנו 

יום שלישי, 3 ביוני 2014

לכתוב לך את המילים

לכתוב לך פעם אחרונה את המילים
להניח אותן לידך
ואז להתחיל לצעוד איתך לאט
מוסיפים עוד חלק לשלם
בסוף יהיה לנו בית או משהו כזה

זה לא רק עניין של אהבה
גם לא עניין של מקריות
הקיום הוא ממשי
עוד מעט ישתנה
יתגלה ויצא לאור אל חלל האוויר

לכתוב פעם אחרונה את המילים
בתחושה של מנצחים
בלי מסכה של מפסידים
לגלות איתך את האושר
ואחר כך להתגבר על העצבות

כותב לך את המילים בפעם האחרונה
את הדרך עשינו
עכשיו אנחנו לא זקוקים למקל הליכה
אין לנו צורך גם בחספוס שימנע ספק  
אם אפשר אז רק תנועה

לכתוב לך את המילים בפעם האחרונה
ואז להתעורר מוקדם
במכה אחת, בזמן אחד
לגלות אותך ואז במקרה להכיר אותי
המילים יהיו לנו עדות ביום כזה או ביום סגריר

לא להתחבא, לא לברוח
אנחנו זקוקים לקירות אבל יכולים לוותר על סימנים
לכתוב לך את המילים ולהניח אותן לידך
בתחושה של מנצחים
בהימור שיותר לא מפסידים   


לכתוב עוד פעם , לכתוב לך 

יום ראשון, 1 ביוני 2014

התמונות נעלמו מהקירות

התמונות נעלמו מהקירות
ועכשיו אנחנו כבר שניים
שוקעים בזמן שנע מצד לצד
התמונות נעלמו מהקירות
ומחוץ לחדר אי אפשר לשמוע את התקתוק

את זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו התרגיל כמו נפתר מעצמו
אין עוד צורך בנו
התמונות נעלמו מהקירות

מי מאיתנו יהיה מוכן ראשון
עכשיו אנחנו כבר שניים
רחוקים מקו ההתחלה
רעש המכונה לא משנה את הכיוון
גם אחרי שהתמונות נעלמו מהקירות

זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו אנחנו חלשים שמתחזקים או חזקים שנחלשים
אין בנו עוד צורך
התמונות הרי נעלמו מהקירות

ומאחוריהן לא נשאר דבר
גם את הכתמים הספקנו לנקות
עכשיו אנחנו שניים, לא צריכים יותר להתאפק
אפשר להקשיב לשירים מבלי שנצטרך שום דבר
לא להדליק סיגריה, לא לכבות את האור, התמונות הרי נעלמו מהקירות


אם עכשיו התמונות נעלמו זה אומר שהכל אצלנו ריק? 

יום שבת, 31 במאי 2014

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
 זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 
לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס
משקפי שמש תלויים על החולצה
אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי
בסוף אני אגיע
שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית
זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי
שתיקות והליכות ארוכות
את שומרת לעצמך טעויות נאמנות
עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים
הסוף הטוב כבר קרוב
את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי
תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה
בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 
בחדר קטן הכל נסגר
כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע  


את יודעת , בסוף אני אבוא 

שיר של עגנון

ראיתי אותך ישנה
בזמן שהתעוררתי מחלום על סיפור של עגנון
הבטת עלי מתוך שינה
לא יכולתי לנחש
חשבת שיש כאן משהו שונה

פעם הייתי כותב את המילים
אחר כך מחפש משמעויות
היום החלומות לא אומרים לי דבר
אז יוצא מהבית ונוסע רחוק
למצוא לעצמי מקום

ראיתי אותך ישנה
ובחלום היה שם משהו אחר
בתיכון הקשבתי לכל מילה
קראתי את הסיפורים של עגנון וחשבתי
איך נראה העולם נוכח מבעד למילים

גם אנחנו נוסעים ושותקים
בכבישים לא מסומנים
בין הבתים שלנו לאלה של אחרים
ואת כל כך יפה ולא ברורה
נשאר לחכות לך

רעש גדול מתחיל מלמטה
ועולה ועולה ,עד שאי אפשר לפשט אותו יותר
הזמן, התקופה, היופי שבכל זה
את נשארת לישון מאוחר
בזמן שאני שוקע בעצבות כמו בסיפור ההוא של עגנון  


מהתיכון ועד היום, עגנון

יום שישי, 30 במאי 2014

לא מקום ללוזרים

אנשים חלפו מול העיניים שלנו
לא יכולנו לגשת
הידיים התארכו
אבל לא הגיעו מספיק קרוב למה שרצינו

התיישבנו על ספסל בקצה
אמרת לי שזה לא מקום ללוזרים
אז נשארנו שם כמה שעות
רצינו להבין איך זה קורה

המוזיקה ניגנה חזק
בינתיים נותרו לנו שאריות של געגוע
לדבר שלא הבשיל עדיין
משהו שלנו חמק מאיתנו

אמרת שזה לא מקום ללוזרים
וביקשת ממני לא לספר לך
על המצב כאן, על מה שקורה שם
כשאת מפחדת, את רצה רחוק מכל דבר

אנשים באו והלכו
תיקים נזרקו בכל מקום
מסתכל על עצמי קרוב ורחוק
בינתיים תראי, אני כותב לך שאריות

אמרת שזה לא מקום ללוזרים
תביטי עלינו ותראי כמה אנחנו דומים
גם אצלנו יש סימנים על הידיים,
הן לא מגיעות מספיק קרוב למה שאנחנו רוצים 


זה לא מקום למפסידנים כאן אלא רק לחזקים ומנצחים, לצערנו 

יום רביעי, 28 במאי 2014

מגירות

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
משרבט בעט משהו
לפני שהוא ישכח

מוציא מגירות מהשידה
מתיישב על הרצפה
מרוקן אותן
פיסה אחר פיסה

פוליקר ברקע
מחברות עם סיפורים
לכל אחד יש חיים
שהוא הופך למשהו אחר

כל כך הרבה כאב בדרך אל האושר
כמו איים קטנים שמאיימים להטביע את הים
אין לו סירות הצלה
על החוף בנו בתי הארחה , הם תמיד סגורים בשיא העונה  

רואה איך אחרים עוצרים לחפש סימנים
והוא עם פוליקר ברקע
מסדר את הכרטיסים הישנים
עוד מעט הכל מתחיל

מפחד להישאר מאחור
לתת לשעון לנצח בנקודות
הפחד הזה משתק מבפנים
מנקה את הזיכרונות ונשאר עם האיים שלו

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
יושב על הרצפה, חופר במגירה אחת
אם יהיה לו זמן יעבור אל השנייה 


לכל אחד יש את הפוליקר ואת המגירות שלו