איתך אני מפחד למות

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
כל הדברים יעמדו במבחן הזמן

איתך אני מרגיש
תעש לי טובה
אל תלכי לצד
שם הכל נראה כמו חדש

אני מפחד לגלות
שאת לא שם
ואני לא איתך
לכולנו יש בלב נבואה של הרס וחורבן

צפים מעלינו חלקי אוניות
בים סוער נטול רחמים
אל תפחדי
אני לא הולך למות בלי רמזים

אוהב מתגעגע וחוזר חלילה
לפעמים ביחד ,לפעמים לבד
אפילו אלוהים לא יודע
מה המבחן שלי עכשיו

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
יימשכו השבילים, את לא תמצאי אותי

אני מפחד למות ומפחד לגלות מה יישאר אחרי לכתי

הקומות הגבוהות

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים

מטפס במדרגות ולא מפסיק

אף אחד לא אמר שיום אחד אחזור

לא חשבתי אף פעם שזה ייעצר

הבטחתי לעצמי מיליון הבטחות

באו החיים לקחו את כולן

פחי אשפה בוערים עכשיו סביבי

הנה ההבטחות שלך אדוני

מהחלונות הגבוהים אפשר לראות את כל העיר

אני מחפש את שבילי היציאה ולא מאמין

מישהו סגר אותן בדלתות מברזל

אני כבר לא יכול לצעוק , לא יכול לשמוע את עצמי

הייתי שם פעם , אני יודע איך זה מרגיש

הבגדים, המבטים, השאלות, המחטים

אנשים שונים בתפקידים דומים

אין לי כוח לזהות את השמות, הם מכירים אותי

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים

משם בצלילה חופשית כל החיים

עד הרגע שאגיד לעצמי , זה לתמיד

אז איכנע, זה יהיה משפיל

לא התכוונתי להיות כזה

לא חשבתי שאי פעם אצא מזה

יש מי שנוסע כל שנה לפריז, ויש מי שמבקר בשדה התעופה בהוראת הרופאים

אני הולך לקומות גבוהות של בתי חולים, זו כבר מחלה  

אם השיר לא מדבר בעד עצמו, אז בוודאי המציאות עושה את זה בשבילו

חסרי בית

מביט בך מרחוק

אולי את מאושרת

תני לי סימן אחד

שזו לא טעות של הזמן

בדרכנו שלנו, גם אנחנו חסרי בית

מתנחמים בספה הקטנה ובמסך מהבהב

חסרי בית זרוקים ברחובות בלי קירות

אז, בלונה פארק עם שומרים חמושים, הרגשנו חשופים

עכשיו מביט בך מרחוק

אולי את מאושרת

תני לי סימן

שזו לא טעות של רגע אחד

תמיד חוזרים אל החדר החם

כוס קפה ליד המיטה

כל בוקר מתעוררים והולכים לעבוד

אנחנו לא יכולים להיות רעים

בינינו, אנחנו לא צריכים

רחמים או חבלים שיצילו אותנו מטביעה

עכשיו אנחנו משחקים

אבל לי יש שיערות לבנות, ואת לא זוכרת שום דבר

שכרנו מילים בשביל שיהיו לנו שירים

עכשיו מביט בך מרחוק

אולי תוסיפי אותם אלינו

יהיה לנו במה להחזיק

תספרי לי אם את מאושרת

בין תמונה אחת לאחרת

מביט בך מרחוק, אני יודע כמה זה צר

אנחנו חסרי בית אבל יש לנו חדר חם  

והכל מסתכם בשאלה מה זה בית 

מול העיר הנרקבת

על הגשר מול העיר הנרקבת

מימים של אחרים וסיפורים לא מוכרים

את פנית ימינה, אני לקחתי שמאלה

ראיתי אנשים עובדים, מה את ראית?

לא שמעתי ממך שעות אחר כך

תספרי לי איך זה הרגיש

שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן

לא רק אנחנו הלכנו על הגשר ההוא

עכשיו כשאת לא כאן

אני רוצה לשמוע מישהו שר בשבילי

רוצה לשמוע מישהו שר את מה שאני מרגיש

עד שתחזרי ואוכל להירגע או לפחות להיות מוכן

על הגשר מול העיר הנרקבת

יש אנשים שעדיין מחפשים

איך זה מרגיש

לחצות אותו בלי לפחד

ואני מדמיין את עצמי פתאום

יוצא לרוץ, נעלם בשדות

כשאת הולכת לאיבוד בשלך

אל תעלמי לי עכשיו, זו ריקנות איומה

לא שמעתי ממך כבר שעות

ועל הגשר מול העיר הנרקבת

אנשים חזרו אל התחנה

הקניון עוד האיר את עצמו בצבעים זוהרים

שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן

עכשיו כשכולם מטילים את המטבעות

אנחנו יכולים רק להתנחם בתשובה הקטנה

בסוף הגשר, אחרי העיר הזאת, עוד יש לאן להגיע

לא שמעתי ממך שעות

תספרי לי איך זה מרגיש

כששום דבר לא מוגן

שם, על הגשר, מול העיר הנרקבת  

על הגשר אפשר לראות מצד אחד קניון מצד שני עיר נרקבת, ובאמצע אותנו פונים לצדדים שונים 

כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

מכינים את עצמנו לימים כאלה שעוד יבואו

אבל בינתיים סופגים את המכות

מתבוננים בשמיים, מתפלאים איך הם לא נופלים פתאום

נשען על עמוד בקצה הרחוב

את עוד תוהה, אם ירדת בתחנה הנכונה

מביט על אנשים סביבי

ואת עדיין לא חזרת

כן, כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

מישהו כתב לך פעם מכתב אהבה אחר

אחר כך הבטיח הבטחות גדולות

בסוף זכרת לשכוח את כולן בזמן

מסתכל על תמונות מסביב

כבר כמה ימים שאנחנו לא רגועים

נעים בעצלתיים מתנועה אחת לשנייה

כמו נמנעים אבל בסוף משהו באמת יקרה

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

יהיו לנו עוד ימים כאלה , עכשיו זה זמן הכנה

לטוב או לרע, בסוף אנחנו יודעים

אם יש לנו מספיק מקום

כבר כמה ימים שאנחנו מתקשים להרגיש

את קוראת את השירים

אל תאמיני לכל מילה

מישהו תמיד טועה בסוף המשפט

כבר כמה ימים שאנחנו מנסים לנחש

זה חמקמק ומתפלש בתוך עצמו

גם אחרי שאנחנו מסירים את הבגדים

עושים אהבה ומרגישים אשמים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

רק מקשיבים לשירים עצובים, מבטים דרך המראה

יהיו לנו עוד ימים כאלה, אל תאמיני למה כתוב

בסוף מישהו טועה בסוף משפט, כמעט בכוונה

מכינים את עצמנו לבאות, וזה קורה עכשיו 

מביטים אל הים

ושנינו מביטים אל הים

שני ילדים בעולם של מבוגרים

שמגלים בפעם הראשונה

לאן גולשים הגלים

אין כאן משהו שלא נוכל לאהוב

הידיים הרכות

המגע השקט

מישהו בינינו כבר נשבה בתוך כל זה

והים עדיין שם

מחכה לזמנו

הרגע הנכון תמיד מגיע

אחרי שהמחוגים מסיימים את הסיבוב

את עומדת מולי

נקייה וטהורה

מלאכים משייטים מעל

זה לא זמן תפילות, לא זמן שקיעה

ושני רצים במעגלים

סביב אותם סלעים

הם מסרבים לזוז ממקומם

והתנועה נמשכת, בלי הפסקה

כותבים מילים

על החול

מחכים שהים יבוא וישטוף אותן

אבל הוא בשלו ואנחנו בשלנו

כמו שני ילדים קטנים

מתפוררים מול רמזים עבים

מתגלים מחדש כל בוקר

אל אותה תחושה

מתפללים בשקט

אחר כך בקול

מילים של חסד

מילים של זכות

עכשיו, נתחיל לרקוד

כי גם ילדים מכירים את הסחף שבתנועה

ואחר כך נחזור להביט אל הים

הוא יהיה שם

הוא בשלו ואנחנו בשלנו

ולים הרי סודות משלו לא? אז נגלה אותן לאט , במבט 

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

מביט בשמש, מחכה שהיא תיפול

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

רק תשאיר לנו מקום

ללכת בלי כעס

זה הזמן , זה העיקר

גם אני רוצה

ללמוד איך עוזבים בלי פחד

איך עוזבים בלי להסתכל

על הכתמים שנשארים מאחוריי

לכל אחד יש כתמים בעיניים

את אוספת את הדברים

בוחרת את השביל  להיעלם בו בשתיקה

לא מביטה בשעון, לא משנה את המילים

החשכה לא תזיל עלינו דמעה מיותרת

גם את רוצה

ללמוד איך עוזבים בלי לפחד

לעזוב בלי להסתכל

על מה שנותר, על מה שקיים

לכל אחד יש אוסף של פחדים

השמש והחשכה מתחברים

אנחנו לא יודעים

אם להסתנוור או לחכות

שמישהו יזיל עלינו דמעה

ואחר כך יפתח לנו את השער

ילמד אותנו איך עוזבים

כן, אנחנו עדיין רוצים

ללמוד איך עוזבים בלי לפחד

לעזוב בלי להסתכל

על סימנים שהבטיחו הרבה

ועכשיו הם נעלמים בפירורים האחרונים

יש לנו סימנים של שמש, סימנים של חשכה

בחשכה אפשר להיעלם, באור אנחנו עדיין כאן