היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

 זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 

לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס

משקפי שמש תלויים על החולצה

אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי

בסוף אני אגיע

שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית

זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי

שתיקות והליכות ארוכות

את שומרת לעצמך טעויות נאמנות

עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים

הסוף הטוב כבר קרוב

את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי

תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה

בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 

בחדר קטן הכל נסגר

כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע  

את יודעת , בסוף אני אבוא 

שיר של עגנון

ראיתי אותך ישנה

בזמן שהתעוררתי מחלום על סיפור של עגנון

הבטת עלי מתוך שינה

לא יכולתי לנחש

חשבת שיש כאן משהו שונה

פעם הייתי כותב את המילים

אחר כך מחפש משמעויות

היום החלומות לא אומרים לי דבר

אז יוצא מהבית ונוסע רחוק

למצוא לעצמי מקום

ראיתי אותך ישנה

ובחלום היה שם משהו אחר

בתיכון הקשבתי לכל מילה

קראתי את הסיפורים של עגנון וחשבתי

איך נראה העולם נוכח מבעד למילים

גם אנחנו נוסעים ושותקים

בכבישים לא מסומנים

בין הבתים שלנו לאלה של אחרים

ואת כל כך יפה ולא ברורה

נשאר לחכות לך

רעש גדול מתחיל מלמטה

ועולה ועולה ,עד שאי אפשר לפשט אותו יותר

הזמן, התקופה, היופי שבכל זה

את נשארת לישון מאוחר

בזמן שאני שוקע בעצבות כמו בסיפור ההוא של עגנון  

מהתיכון ועד היום, עגנון

לא מקום ללוזרים

אנשים חלפו מול העיניים שלנו

לא יכולנו לגשת

הידיים התארכו

אבל לא הגיעו מספיק קרוב למה שרצינו

התיישבנו על ספסל בקצה

אמרת לי שזה לא מקום ללוזרים

אז נשארנו שם כמה שעות

רצינו להבין איך זה קורה

המוזיקה ניגנה חזק

בינתיים נותרו לנו שאריות של געגוע

לדבר שלא הבשיל עדיין

משהו שלנו חמק מאיתנו

אמרת שזה לא מקום ללוזרים

וביקשת ממני לא לספר לך

על המצב כאן, על מה שקורה שם

כשאת מפחדת, את רצה רחוק מכל דבר

אנשים באו והלכו

תיקים נזרקו בכל מקום

מסתכל על עצמי קרוב ורחוק

בינתיים תראי, אני כותב לך שאריות

אמרת שזה לא מקום ללוזרים

תביטי עלינו ותראי כמה אנחנו דומים

גם אצלנו יש סימנים על הידיים,

הן לא מגיעות מספיק קרוב למה שאנחנו רוצים 

זה לא מקום למפסידנים כאן אלא רק לחזקים ומנצחים, לצערנו 

מגירות

פוליקר ברקע

עוד מעט הכל נסגר

משרבט בעט משהו

לפני שהוא ישכח

מוציא מגירות מהשידה

מתיישב על הרצפה

מרוקן אותן

פיסה אחר פיסה

פוליקר ברקע

מחברות עם סיפורים

לכל אחד יש חיים

שהוא הופך למשהו אחר

כל כך הרבה כאב בדרך אל האושר

כמו איים קטנים שמאיימים להטביע את הים

אין לו סירות הצלה

על החוף בנו בתי הארחה , הם תמיד סגורים בשיא העונה  

רואה איך אחרים עוצרים לחפש סימנים

והוא עם פוליקר ברקע

מסדר את הכרטיסים הישנים

עוד מעט הכל מתחיל

מפחד להישאר מאחור

לתת לשעון לנצח בנקודות

הפחד הזה משתק מבפנים

מנקה את הזיכרונות ונשאר עם האיים שלו

פוליקר ברקע

עוד מעט הכל נסגר

יושב על הרצפה, חופר במגירה אחת

אם יהיה לו זמן יעבור אל השנייה 

לכל אחד יש את הפוליקר ואת המגירות שלו

אגדות ילדים

כשאגדות הילדים מתחילות

את נכנסת לתוכן ונעלמת

בזמן שאני נאבק בפינה

הקנאה לא מתפוגגת, הרגלים לא משתנים

כל מה שאומרים נכון

עוצם את העיניים

מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם

שבדיה אולי מקום רחוק אחר

אוהב להקשיב למוזיקה כשאני בתנועה

אי אפשר לדעת אם בחוץ זה חי או מת ומה הכוונה

אגדות הילדים ההן מקבלות אותך באהבה

בזמן שאני נאבק בפינה

אם את אמיתית

אז איך זה שאת כל כך רחוקה

במבט ובשתיקה

כבר לא מדליק סיגריות כשמאחור

לא יוצא לשבת במרפסת

עם כוסית של ויסקי ותחושה להביס

אגדות הילדים שלך לא מספרות שום דבר חדש

אבל את נמשכת אליהן בלי כוח

מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם

שבדיה או מקום רחוק אחר

בינתיים עוצם עיניים

נכנע לשתיקה שלך אחר כך למבט

הקנאה, ההרגלים, כל מה שאומרים נכון

בשבדיה וגם כאן, כל מה שאומרים נכון

בוקר מושלם

בתחנה יש רעידות

הרכבת חולפת אנשים משתנים בזווית העין

עומד בצד ומביט על פנים שמחות

זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

את מחזיקה את התיק קרוב לגוף

מסיעה מזוודה , אין לי שום קלישאה בשבילך

ולך אין חיים שלמים לפרק

רק האושר בהתגלמותו

פעם לא האמנו בדברים הטובים

ואז קראנו בספרים שיש חיים אחרים

התחנה רועדת, הרכבת יוצאת

זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

בבית הקפה הקטן ממול

זקנים וצעירים

שותים וקוראים

חדשות ועניינים

תספרי לי איך זה מרגיש

כאן בצד השני

זה בוקר מושלם

האושר בהתגלמותו

כשתגיעי, אני אביט מהחלון

לראות אנשים חדשים

ובינתיים הנוף יתגלה בשבילך מחדש

זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

יש בקרים כאלה גם, לא?

רחבה

יצאנו לרחבה, ראינו ילדים בלי בית מתחברים אחד עם השני

הם שיחקו, קיללו  

ואנחנו ישבנו בצד

מדי פעם דיברנו, מדי פעם שתקנו

ובין לבין הפנס סנוור אותנו בחשכה

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

אי אפשר לראות סירות שטות ממקום למקום

רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם

ואותנו מדברים, מדי פעם שותקים  

סיפרת על העבודה ואני חשבתי

איך מצאנו את עצמנו כאן

בין המילים אני כותב שירים

את מציירת את הפרטים הקטנים

והילדים כאן משחקים

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

ילדים בלי בית רצים במהרה

מקללים וצורחים

אנחנו יושבים בצד מדברים ושותקים

פעם הייתי יוצא לכאן

מדליק סיגריה , מעביר עמודים

יום אחד הפסקתי אבל אנחנו עדיין כאן

יושבים בצד מביטים על הילדים

חושבים איך מצאנו את עצמנו ביניהם

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

סירות לא מפליגות לשום מקום

רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם

ואנחנו כאן יושבים בצד

גם לילדים בלי בית מגיע להתחבר