מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן שמגיע אל הקרקעית וממשיך משם

אין פקודות יום, אין מכתב

לא מנסה לתפוס מקום

ראיתי ציפורים עפות מעל המים

וראיתי עננים נופלים מהשמיים

כמו עלים דקים שאין להם כוח להילחם

אל תבקשי ממני לחזור אל מקומות אותם עזבתי בחושך

בין מכונות החייאה לצינורות דקים

מביט על פני האנשים

מבקש לראות אותם

ואז שולח מבט אל החלון, קצה של בניין במרכז

האיש עם הכובע ישב ליד הקבלה

איש לא הבין מה הוא אמר

לא ניסיתי להבין למה

אל תבקשי ממני הסברים על מראות שגויים

את אומרת עם כוונה ברורה

כל זמן שיהיו לך מילים לכתוב ויהיה לך איך

אתה תמיד תמצא את עצמך

ואני חושב שאני בסך הכל מספר

בכל מקום בו אני נמצא

אני בסך הכל מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן בקרקעית הים 

בסוף אנחנו בסך הכל מספרים 

אני לא יכול להיות הגבר שלך

אני לא יכול להיות הגבר שלך

את לא צריכה אותי בשביל להיות אישה

יש בך מספיק מכל דבר שאת רוצה

ואם יש סימנים זה בטח לא זר

אל תחפשי אותי כאן, אל תחפשי אותי עכשיו

אני לא יכול להיות הגבר שלך

גם אם אנחנו קרובים מרחק נגיעה

יש בך מספיק מכל דבר שאת צריכה

אם יש בינינו סימנים

הם ייעלמו עם בזמן

יוצאים החוצה בתחושה של ניצחון

חוזרים הביתה עם ידיים על הראש

אני לא הגבר שאת מבקשת

אל תדחפי את זה לקצה,

בסוף ניפול ולא נצא מזה

במכונית גדולה חוצה את העיר

חלמתי שזה קרוב , עכשיו זה מפחיד

עומדת בצד מביטה עלי

אני לא צריך להזדהות את מכירה אותי כבר

אני לא יכול להיות הגבר שלך

להביט כל יום על מדדים

לראות מספרים עולים ויורדים

להבין כמה אנחנו רחוקים

דפיקות לב לא ברורות

אני לא רוצה להיות האיש הזה מהתמונות

מביטה עלי במרחק נגיעה

ככל שאנחנו מתקרבים כך זה משתנה לאט

אל תספרי את הזמן יקירתי

השמיים מתפרקים ואנחנו מסתגרים

אני לא יכול להיות הגבר שלך, את לא צריכה אותי בשביל זה  


ואם למישהו יש בראש את רון דרייפר זה על אחריותו

קציר

הקציר נגמר, הרוצחים חזרו אל הסרטים

קורבנות נעלמו מהנוף

נשארו לנו כמה רגעים

אז עמדנו מול הספרים

מלאים באבק

מקומטים

תספרי לי אהובתי

ככה ניראה גם אחרי שנחדל

חלומות קטנים

מילים ארוכות

הקציר נגמר

זו שעת הטבח הגדול

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

המסרים קצרים מדי

תגידי לי אהובתי איפה הפרטים הקטנים

מה רוצים מאיתנו הרוצחים שחוזרים אל הסרטים

נשארו כותרות וכמה אנשים

פנים יפות

אנחנו לא מכירים

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

הקציר נגמר

שמענו ירייה בודדה בראש

אולי זה דמיוני

יותר מדי סרטים, פחות מדי חיים

אני חוזר אלייך באמצע הלילה

נכנס למיטה

תספרי לי אהובתי

אם אנחנו קרובים כמו אז, אולי זה עכשיו

 יותר מדי סרטים משפיעים עלי, יותר מדי גיבורים ודמויות זרות 

ספרי לי על בדידות

מהחלון בקומה הגבוהה, איפה ששכבתי

יכולת לראות את האורות של העיר

כשהחשכה ירדה

ואיך הבניינים מחליפים את השמיים

ספרי לי, ספרי לי על בדידות

מי מכיר אותה טוב ממך

את הרי עמדת מול הים וראית שברי אוניות

צפים במים עמוקים

החזקת את הבדידות בשתי הידיים

ועטפת אותה בגופך העדין

פחדת לאבד אותה, לא רצית שיטפטף ממנה דם

תספרי לי על הבדידות , מי מכיר אותה כמוך

הייתי שם פעם בתוך השדה הענק

התהלכתי בו חופשי

עכשיו העיניים כואבות

אני מכיר את השבילים, עד שאני מגיע לשער והולך לאיבוד

ספרי לי על בדידות

ספרי לי עוד

מי מכיר אותה טוב כמוך

מי נאמן לה כמוך

אני יודע, כשהעיר מתרוקנת

את יוצאת לסיבוב בין חלונות ראווה

בימים שאין מקום אחר להיות בו

את הולכת לאיבוד

ניסיתי ללמוד ממך הכל

עד הפרט האחרון

הקסם שלך הוא שונה

אני לא מצליח להגיע למקום שאת נמצאת בו

ספרי לי על בדידות

את מכירה אותה טוב ממני

טוב מכל אחד אחר

ספרי לי עליה

ספרי לי , איך היא משלימה את החסר

תספרי לי על הבדידות

אם תבקשי , אקח אותה ממך

לא, אני לא אשאיר אותך לבדך

שאריות אוניות טרופות

יצופו במים עמוקים

ושנינו נוכל לשחק את אותו משחק

נקום, נברח, נחזור, ספרי לי עוד 

ואת כמוני, מכירה בדידות מכל זווית אפשרית, אז ספרי לי עליה

מצלם

עומד ליד החלום ומצלם

ברקע חדשות, קולות של מקום אחר

אני רושם

כמה זמן חולף

מביט על התנועה חולפת

לא יודע לאן

ומצלם בראש תמונות

לזכור כל פרט וזמן שחולף לאט

הזמן הזה תמיד חולף לאט

לוקח איתו חודשים וימים

מסתכל מהחלון

הפנס מאיר את הרחוב, בחשכה זה אומר הרבה

את מביטה עלי ולא אומרת מילה

הייתי רוצה שתספרי לי, איך זה נראה בעיניים שלך

זה החדר שעושה אותי קטן

זה הנוף שהופך אותי מנוכר

עומד ליד החלון ומצלם

אחר כך מבקש שתתאהבי בי לאט

עד שאסיים את השיר

אז אדע מה אני רוצה לומר

תאמרי לי מה את רואה

איך זה נראה בעיניים שלך

תמונות של מישהו אחר

תנועה שאי אפשר לעצור ,גם בדמיוני

לא, אני לא עומד שם עם רובה מוכן לירייה

אל תגידי לי שלא צריך כל יום לחכות על המסילה

אצלי הרובה לא מכוון ואין לי משאלות אסורות

רק עומד ליד החלון ומצלם

איך זה נראה בעיניים שלך

תספרי לי שאלמד

אחר כך תתאהבי בי לאט עד שייגמר השיר

אז אדע מה אני רוצה לומר לך

עומד ליד החלום ומצלם

ברקע חדשות, קולות של מקום אחר

אני רושם

כמה זמן חולף

מצלם, מצלם, רושם, רושם, הכל בשביל הזיכרון 

מאותה דלת

מוריד את הציורים משמשת החלון

מביט על התנועה המתנקזת מצפון

אורז, נוסע וחוזר

תמיד באותה דרך, תמיד יוצא מאותה דלת

הכי קרוב לכניסה

רחוק מכל השאר

אני מסביר , צריך להספיק הכל ומהר

את לא מבינה את הכוונה

יש מספר שעות קצובות

יום ומטרה

נכנס לרכב ונוסע

עוד מעט אחזור באותה דרך, אכנס מאותה דלת

מנסה לשכוח דברים ישנים

בשביל לשמור דברים חדשים

לא זוכר כבר למי אני כותב

את לא מבינה את הכוונה

מביט במראה

ומתכנס בתוך עצמי

הייתי שם פעם, כל יום אני חוזר

הציורים ירדו משמשת החלון, אפשר לראות את התנועה

צריך להספיק הכל ומהר

אין זמן אני אומר

את הולכת לישון

לא לוקחת את זה קשה

מתחרט עכשיו על הכל

על הטוב ועל הרע

כותב לך עוד שיר

וחוזר לשם

זה אותו מקום אליו אני חוזר, כמעט בלי כוונה 

ארבעים ושמונה שעות

יש לי 48 שעות

סופר אותן בעגולות של עשרים דקות

אחר כך בשעות בודדות

ככל שחולף הזמן, אני מתקצר

את שוכבת במיטה

לא אומרת מילה

לא מבינה

איך זה מרגיש כשיש 48 שעות ואחר כך ריק

כותב אותן, כותב אותך

ואז מקנא בשתיקות שלך

יש בך רכות של מחשבה

מבקש לא לפספס אותה במקרה

לא אומר מילה

כן , המילים לוקחות זמן

מנסה לא להפריע, מבקש לא להתבזבז

זה בסך הכל יום ועוד יום אחד , 48 שעות זה כל מה שיש

סופר את השעות

כמו אצן שסופר מטרים אחרונים

קו הסיום נראה קרוב

אז איך זה שאני מאחר

שוכבת במיטה

לא מבינה איך זה מרגיש

כשיש 48 שעות

בינינו חולפת שעה, ואחר כך ריק

זה כל מה שנתנו לי 48 שעות, אחר כך ריק