כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שישי, 25 באפריל 2014

הרופא הצעיר

הרופא הצעיר ניגש ובדק
סיפר לי איך אני מרגיש
אחר כך הוא הלך , אתן חייכתן ביניכן
נשארתי עם הכאב בפנים, תחושת ההשפלה

זוכר את השמות, פחות את הפנים
אבל מכיר כל אחד שבא
והידיים עדינות, בזמן שהבשורה קשה
הרופא נתן לי עוד כמה ימים, כדורים ותקוות

עוד מעט אנחנו נעמוד מתחת לחופה
עד אז קלישאות מוכרות
מדי פעם את צוחקת
ואני בורח לעולם חדש

הרופא הצעיר לא שוכח להזכיר דבר
תמיד צריך להיות מוכנים לדבר הרע ביותר
אי אפשר לדעת איפה זה יתפוס אותנו
בינתיים אנחנו מאחרים בכמה ימים

את מסתכלת עלי, מפחדת איתי, מגוננת עלי
זה תפס אותי אזתי בילדות שחזרה על עצמה
או רגע אחרי שאנחנו מסיימים לעשות אהבה
זה לא תסכול זו השלמה

מול השמש החזקה, שם מתחת לבניין
כשלידינו עוד כמה כמונו
אני מספר לך על השפלה
ואת מחזיקה לי את היד

לפני שאנחנו חוזרים למחלקה
הרופא הצעיר, שואל אותי מה נשמע
את הולכת לחדר
ראיתי אתכן מחייכות במבוכה

באמצע הלילה פתאום אני מתעורר
מדמיין ים גדול , אני נכנס אליו עם בגדים
מהמקום בו אני עומד, לא רואה את הספינות
גם החוף הבוער, דועך לאט

הרופא הצעיר יחכה שם בבוקר
ואת תבואי להחזיק לי את היד
עוד מעט תקבלי אותי, תקבלי אותי כמו שאני
זה לא תסכול, זו השלמה


שבועיים בבית חולים, זה מה שנשאר בסוף, השלמה 

יום רביעי, 23 באפריל 2014

שלוש בלילה

שלוש בלילה בתוך חדר קטן
לא מצליח לישון
הייתי פעם כאן אולי בגלגול אחר
אני תמיד חוזר למצוא את עצמי

בחוץ אנשי הלילה מרגישים שזה יום
בפנים הכל מתכנס למסדרון ארוך
הלבן מתערברב עם הירוק
ומדי פעם צרחה חותכת את הקול

שלוש בלילה לא נרדם
מחפש את התנוחה הנכונה
ומחשבות כמו מלבישות אותי
עכשיו זה תורי להתפשט

לא זוכר סיפורים
לא מעלה זיכרונות
הכל צף מעצמו בלי שיש לי שליטה
בסוף אני זז בלי תנועה

שלוש בלילה , לא נרדם
מנהל שיחות עם אבא שלך
שנינו משחררים את המפלצות
אני רוצה להגיע לבוקר לראות מי נשאר חי

את בטח ישנה
בחלום הרביעי או החמישי
שוקעת לעצמך בתוך דמיונך
אל תיתני לי להפיל בך חללים

שלוש בלילה, מה כבר יש לעשות
הולך מקיר לקיר
כל מה שעשיתי עד היום משתנה
אני תמיד חוזר אל נקודת הבסיס

ועדיין תוהה, כמו אז, כמו עכשיו
אם הם רואים את מי שנמצא מתחת למדים
אם הם יודעים שהידיים הם כמו שלהם
והפנים לא שונות, גם בשלוש בלילה


  שלוש בלילה, בתוך חדר קטן, זו אותה תחושה כל הזמן 

מדברים

אתה ואני כבר לא מדברים
נשארו בינינו רק סיפורים ישנים
מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב
שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

בין לבין טלפונים כשעוד אפשר
כשעוד כואב, שיהיה משהו להחזיק
הפרטים הקטנים נעלמים , אנחנו מסתפקים בכותרות הגדולות
פעם הכותרות היו הפרטים

מה אספר לך, כשאתה לא מכיר אותי
אחי, ידידי, אויבי
אני שומע עדיין את אותם שירים
ואתה מאחורי השולחן הגדול במחסן הישן

כולם מכירים, כולם באים
ואני מהסס אם הדלת עוד פתוחה
כמו אז כשנכנסתי , אמרתי שלום
וישבנו על כוסיות של ויסקי בלי הגדרות

אין לנו חבורה, אנחנו לא נושאים עלינו סיפורי גבורה
אין לנו גולגלות בחגורה ולא ספרי טלפונים
מלאים ברשימות של נשים יפות שפעם עוד למדנו להבין
אנחנו לא מלאים בחוויות מארצות זרות

יש לנו רק כותרות גדולות
כשהפרטים הקטנים נמחקים מאיתנו לאט
לא מספר לך על מגדל האשפוז ועל האחות היפה
אתה התקדמת מאז

כמו נגן שעובר מהרביעית לחמישית
אני עוד זוכר אותנו מביטים על הכבישים
מחכים שהתנועה תירגע ואנחנו נוכל לחצות
מאז , אין לנו על מה לדבר

השחקנים עזבו את המגרש
והותירו אחריהם קהל דומם
אנחנו זוכרים את הזריקה האחרונה, זה מה שנשאר לנו
אין לנו על מה לדבר יותר

אתה ואני כבר לא מדברים
נשארו בינינו רק סיפורים ישנים
מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב
שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו


אחרי שנים, אנחנו כבר לא מדברים, כל מה שנשאר לנו אלו כותרות גדולות 

יום שבת, 19 באפריל 2014

סוף העולם קרב

סוף העולם קרב
אפשר להתנתק מן המכשירים
סוף העולם קרב
אפשר להפסיק לכתוב שירים

מביט מן החלון
בנייני ענק ואור שמש על חלונות זכוכיות כבדות
מי שחולף שם ברחוב
לא יכול לדעת שזה יום אחרון

סוף העולם קרב
לא צריך להכין שיעורים
סוף העולם קרב
לא צריך לשלוח הזמנות לחיים חדשים

צולל אל תוך הזיכרון
כל הבטחה לטוב נמחקה בבת אחת
השאירה אחריה רק כתמי דיו
כל נבואה להרס וחורבן, זוכה עכשיו לעדנה

סוף העולם קרב
לא חייבים לשמור מקום
סוף העולם קרב
לא חייבים לפתוח חלון

זה אותו סיפור ישן
ילד מובל מחייו
אל עלילה לא ברורה, מפותלת, לא גמורה
להיות גיבור בלי סיבה

סוף העולם קרב
אני מוכן עכשיו להישרף
סוף העולם קרב
הייתי בו פעם, בשביל אחר הוא לא קורה באמת


סוף העולם זו תחושה ובשבילי זה קרה כבר כמה פעמים 

יום שישי, 18 באפריל 2014

איתך אני מפחד למות

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
כל הדברים יעמדו במבחן הזמן

איתך אני מרגיש
תעש לי טובה
אל תלכי לצד
שם הכל נראה כמו חדש

אני מפחד לגלות
שאת לא שם
ואני לא איתך
לכולנו יש בלב נבואה של הרס וחורבן

צפים מעלינו חלקי אוניות
בים סוער נטול רחמים
אל תפחדי
אני לא הולך למות בלי רמזים

אוהב מתגעגע וחוזר חלילה
לפעמים ביחד ,לפעמים לבד
אפילו אלוהים לא יודע
מה המבחן שלי עכשיו

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
יימשכו השבילים, את לא תמצאי אותי


אני מפחד למות ומפחד לגלות מה יישאר אחרי לכתי

הקומות הגבוהות

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים
מטפס במדרגות ולא מפסיק
אף אחד לא אמר שיום אחד אחזור
לא חשבתי אף פעם שזה ייעצר

הבטחתי לעצמי מיליון הבטחות
באו החיים לקחו את כולן
פחי אשפה בוערים עכשיו סביבי
הנה ההבטחות שלך אדוני

מהחלונות הגבוהים אפשר לראות את כל העיר
אני מחפש את שבילי היציאה ולא מאמין
מישהו סגר אותן בדלתות מברזל
אני כבר לא יכול לצעוק , לא יכול לשמוע את עצמי

הייתי שם פעם , אני יודע איך זה מרגיש
הבגדים, המבטים, השאלות, המחטים
אנשים שונים בתפקידים דומים
אין לי כוח לזהות את השמות, הם מכירים אותי

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים
משם בצלילה חופשית כל החיים
עד הרגע שאגיד לעצמי , זה לתמיד
אז איכנע, זה יהיה משפיל

לא התכוונתי להיות כזה
לא חשבתי שאי פעם אצא מזה
יש מי שנוסע כל שנה לפריז, ויש מי שמבקר בשדה התעופה בהוראת הרופאים
אני הולך לקומות גבוהות של בתי חולים, זו כבר מחלה  

אם השיר לא מדבר בעד עצמו, אז בוודאי המציאות עושה את זה בשבילו

יום רביעי, 16 באפריל 2014

חסרי בית

מביט בך מרחוק
אולי את מאושרת
תני לי סימן אחד
שזו לא טעות של הזמן

בדרכנו שלנו, גם אנחנו חסרי בית
מתנחמים בספה הקטנה ובמסך מהבהב
חסרי בית זרוקים ברחובות בלי קירות
אז, בלונה פארק עם שומרים חמושים, הרגשנו חשופים

עכשיו מביט בך מרחוק
אולי את מאושרת
תני לי סימן
שזו לא טעות של רגע אחד

תמיד חוזרים אל החדר החם
כוס קפה ליד המיטה
כל בוקר מתעוררים והולכים לעבוד
אנחנו לא יכולים להיות רעים

בינינו, אנחנו לא צריכים
רחמים או חבלים שיצילו אותנו מטביעה
עכשיו אנחנו משחקים
אבל לי יש שיערות לבנות, ואת לא זוכרת שום דבר

שכרנו מילים בשביל שיהיו לנו שירים
עכשיו מביט בך מרחוק
אולי תוסיפי אותם אלינו
יהיה לנו במה להחזיק

תספרי לי אם את מאושרת
בין תמונה אחת לאחרת
מביט בך מרחוק, אני יודע כמה זה צר
אנחנו חסרי בית אבל יש לנו חדר חם  


והכל מסתכם בשאלה מה זה בית