תחנות מזדמנות

עיניים לא עוזבות את השמשה

מאזין למוזיקה , שירים שהכרתי לא משתנים

בין לבין חיילים עולים, אנשים יורדים

תחנות מזדמנות ככה מרגיש הלב עכשיו

זה סיפור שלא הושלם

עם עלילה מתפתלת

אני עוד מחפש איפה להתחבר

ברציף אנשים יורדים, אני נשאר בקרון

כמעט נוגע, כמעט קרוב

אבל בסוף מחפש את המטר האחרון

עיניים לא עוזבות את השמשה

השירים שהכרתי לא משתנים

כל החלומות פרוסים עכשיו

אני יודע שהם יחכו לי

כמעט נוגע, כמעט קרוב

עד המטר האחרון

שאריות של משפטים , כותב אותם בלי להפסיק

ככה אני לומד על עצמי יותר

תחנות מזדמנות, ככה הלב מרגיש עכשיו

כמעט נוגע, כמעט קרוב

כל מה שהבטחתי, עכשיו כבר מאוחר

המילים כתבו את עצמם, אני לא זוכר מה נאמר

ואם היתה לי תחושה אחרת, גם היא נעלמה

בתחנות מזדמנות, לעיתים אני נחלש 

זה שיר על נסיעה אחת מיני רבות, רכבת , מוזיקה ואנשים עולים ויורדים, רק אני המשכתי 

חלומות

אני משאיר את האור דולק במרפסת

ויוצא מהבית עוד לפני שאת מגיעה

אנשים מביטים עלי במקרה

ואז הם מפנים מבט חזרה אל חלונות הראווה

את יפה כשאת עולה בדמיוני

נזכר איך אנחנו רוקדים בחדר לבד

אף אחד לא מבקש מאיתנו סיבוב נוסף

אני תמיד נופל לפנייך

תרשמי את כל החלומות שלך

אני אומר לך מדי פעם

המציאות תקשה עלייך לקחת את כולם איתך

את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה

יושב על ספסל , מביט על הזקנים

פעם נהיה כמוהם , היום אנחנו משחקים

אוהבים לחשוב בגדול

וחוזרים  למטבח אל כוס הקפה והעוגה

את יפה כשאת עולה בדמיוני

נזכר איך אנחנו רוקדים לבד

אלוהים לא קרוב

אז אנחנו מרשים לנו הכל

תרשמי את החלומות שלך

אני אומר לך מדי פעם

המציאות לא תרשה לך לקחת את כולם

את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה שלי

חוזר הביתה , השעות כבר מתות

את עדיין לא הגעת

מכבה את האור במרפסת

אנחנו אוהבים לחשוב בגדול

כן גם אנחנו אוהבים לחשוב בגדול ולהתעורר בלי כלום 

אהבה היא אידיאולוגיה

אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה  

אז השארתי את הרדיו דלוק כל הלילה

קיוויתי לשמוע את השיר שלנו

להתחיל לצעוד לאט ומשם להמשיך

בשולי האוטוסטרדה הארוכה

נשארו עדיין שאריות של כלי רכב ישנים

לא בדקנו אם נשארו בהם זיכרונות

כמו בכל סיפורי האהבה חסרי הרחמים

אנשים אוהבים את החלומות שלהם גדולים

שלנו נוטה ליפול ומתפרק

קראנו לשריפים הגדולים

אולי הם יעזרו לנו למצוא עדים וראיות

את אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה

מניפסט מספר ישן

עם הזמן למדנו להבחין בין משפטים אמיתיים

למילים שנכתבות רק בשביל למלא את החסר

עכשיו העיניים נעצמות

אנחנו רואים רק את מה שניתן

לא מפספסים נקודות , לא בוחרים לשכוח דבר

כן,  האהבה שלנו היא אידאולוגיה , הם יכולים להסתכל לנו בעיניים

זה מה שהם ייראו 

אם אידאולוגיה אז למה לא אהבה? 

קציר

הקציר נגמר, הרוצחים חזרו אל הסרטים

קורבנות נעלמו מהנוף

נשארו לנו כמה רגעים

אז עמדנו מול הספרים

מלאים באבק

מקומטים

תספרי לי אהובתי

ככה ניראה גם אחרי שנחדל

חלומות קטנים

מילים ארוכות

הקציר נגמר

זו שעת הטבח הגדול

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

המסרים קצרים מדי

תגידי לי אהובתי איפה הפרטים הקטנים

מה רוצים מאיתנו הרוצחים שחוזרים אל הסרטים

נשארו כותרות וכמה אנשים

פנים יפות

אנחנו לא מכירים

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

הקציר נגמר

שמענו ירייה בודדה בראש

אולי זה דמיוני

יותר מדי סרטים, פחות מדי חיים

אני חוזר אלייך באמצע הלילה

נכנס למיטה

תספרי לי אהובתי

אם אנחנו קרובים כמו אז, אולי זה עכשיו

 יותר מדי סרטים משפיעים עלי, יותר מדי גיבורים ודמויות זרות 

ספר פתוח

נסענו לחפש מקום

רציתי שתהיי מאושרת

מכל הדברים שעברנו

עכשיו אנחנו מתקרבים

בבית השארנו ספרים פתוחים

כשנחזור , נשב ונקרא

אולי נבין, מה אנחנו בעצם אומרים

את שוב תספרי לי על חלומות ילדות

לא סיפרתי לך איך אתמול ברכבת

הקשבתי לשיחות של אחרים ולא הרגשתי דבר

רואה את הידיים אוחזות בהגה

לא רועד, לא מפחד יותר לסטות בכוונה

אולי זה כבר לא אומר שום דבר

נסענו לחפש מקום

אנשים הציעו הרבה

בראש שלי, החלומות עדיין מהדהדים כבד

יכולנו להתרסק , להשאיר קצת דם
אבל את העדפת לעשות את זה ישר


זוכר תמונות ממקומות אחרים
ימים טובים שמתקפלים לשניים
ואחר כך חוזרים אלינו בלילות עמוסים
את עמדת בצד , ניסית להרגיש
רציתי שתהיי מאושרת


נסענו לחפש מקום
רשימות מלאות, כללים ברורים
ברכבת בדרך חזרה חשבתי
איך השתנינו ואז חזרנו להיות אנשים

אולי זה כבר לא אומר שום דבר

יש כללים ברורים במשחק
שניים כותבים , אחר כך משחקים
אחרים מריעים מהצד
אני לא מנסה להחליף צדדים
רק רוצה שתהיי מאושרת



נוסעים לחפש מקום שיתאים לכולם, ואני בסך הכל רוצה שתהיי מאושרת 

חלום אמריקאי

אימא, לאן נעלמו כל הגיבורים ההם

הסרטים פעם נגמרו בהפי אנד

היום, אנחנו נשארים לבד בחדר הקטן

פותחים ספר ולא מצליחים להיכנס

אימא, תספרי לילד שלך

איפה החלום האמריקאי עכשיו

קראתי בעיתון על עיירה נטושה

מכוניות דוממות, ושדות שאיש לא מטפל בהם

תגידי לי אימא, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

מסתכל סביב, אין כאן יותר ילדים

שאפשר לצחוק איתם

הכל דומה לכביש ארוך

יש מי שנוסע ונעלם ויש מי שחוזר משם

זיכרון ישן, אימא תספרי לי לאן הוא נעלם

כל הצעצועים נשברו, הפוסטרים נתלשו מארון העץ הישן

החלום האמריקאי מתורגם לשפות שאי אפשר להבין

ויש מי שנהנה כשהמספרים יורדים

אוספים שברים בפינות ומנקים את האבק שנותר

אימא , תספרי לי איפה החלום האמריקאי עכשיו

עומד מול הים, אין שם ספינות,

ובדרך חזרה, לא רואה את מפעלי הענק ומכוניות הדגם הישנות

תגידי לי אימא, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

כל הגיבורים נורו, אנחנו נשארנו לבד

הסרטים עם הפי האנד, הפכו זרים

פעם היה כאן סיפור לספר, עכשיו מחוגי השעון

מגבירים את הקצב, ומאיטים לפני שזה נהיה אמיתי

קראתי בעיתון על מסיבות ענק,

דמיינתי שרשרות ברזל קרועות, ולפידים של אש בוערים בחשכה

אימא, החלום האמריקאי הזה , לא היה שלנו מעולם

הילד שלך מחפש צעצועים, מחפש תשובה

תגידי לי, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

זה לא החלום שלנו, אבל הוא נעלם וזה משאיר אותנו לבד 

מה נעשה בלי חלום אמריקאי שלם?

מתעורר מוקדם

מתעורר מוקדם , בחוץ ילדים עולים אל ההסעה

בתוך החשכה מגשש

זוכר איך משהו התחיל

בדיוק כשמשהו אחר איחר

את ישנה, משוטטת בין החלומות

יחלפו עוד שעות עד שנתגבר

על החלקים הריקים

על הטיפות החלשות

מתיישב לכתוב כמה מילים

בינינו זה תמיד נכון ,

עד שאני מוצא את הקצב

בינתיים זורק את עצמי לאחור

ובסוף גם אני מתרווח

אומר לעצמי , זה כנראה זה

גם את, כמוני יודעת

עוד שנים נישאר כאן עד שנפליג למקום אחר

החלומות לא יעקפו אותנו

הם ייקחו אותנו ישר

מקומות חדשים, אנשים זרים

מישהו המציא את זה כבר לפנינו

ואני מתעורר מוקדם

כותב כמה מילים ושוכח

אחרי מספר ימים חוזר

לוקח את מה שיש בתחושה של החמצה

אני יודע , אין יותר מקום למילים

גם המשמעות מתה עם הזמן

מתעורר מוקדם , חושב על עוד שעה 

היום יתחיל, אני מקדים , את תאחרי רק במעט  

זה כמעט אמיתי הסיפור הזה, בכל זאת אני מתעורר מוקדם , כותב מילים ושוכח מיד