השמלה הכחולה

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו בחדר הפסיק לנגן

נכנסת עם שמלה כחולה

לא חיכית שאהיה מוכן, מבט אחד אמר הכל

חברים באו ועזבו

האוכל שבישלת נגמר

שאלתי את עצמי מיליון שאלות בלי קול

פחדתי שתעני לי על כל אחת מהן

בספרים שקראתי אין כבר גיבורים

אף פעם לא אמרתי לך איך זה נגמר

עכשיו עם השמלה הכחולה יצאת החוצה

הגשם התחזק, הלכנו מהר ונרטבנו

נזכרתי בפטפון הישן עם התקליטים השרוטים

נברשות גדולות למנורות קטנות וטפטים ישנים

זוכרת איך היינו יושבים בסלון, מחכים לשמונה

רואים חדשות וממשיכים משם לבד 

עכשיו, מבט אחד אומר הכל

ואת שותקת ממילא

לא מדברים יותר , לא מרגישים דבר

ואם פעם דיברנו, תגידי לי איך זה הרגיש

לא היינו קורבנות, לא הסכמנו לתוויות

כל אחד אמר משהו, בסוף החלטנו לבד

זוכרת איך רקדנו באמצע הסלון

החברים באו והלכו, נשארנו עד הסוף

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו ניגן שיר ישן

יצאת מהחדר עם השמלה הכחולה, כמו אז

נשארתי רק עם התחושה 

על בית שלא היה ואת עם שמלה שאין לך 

אהבה היא אידיאולוגיה

אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה  

אז השארתי את הרדיו דלוק כל הלילה

קיוויתי לשמוע את השיר שלנו

להתחיל לצעוד לאט ומשם להמשיך

בשולי האוטוסטרדה הארוכה

נשארו עדיין שאריות של כלי רכב ישנים

לא בדקנו אם נשארו בהם זיכרונות

כמו בכל סיפורי האהבה חסרי הרחמים

אנשים אוהבים את החלומות שלהם גדולים

שלנו נוטה ליפול ומתפרק

קראנו לשריפים הגדולים

אולי הם יעזרו לנו למצוא עדים וראיות

את אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה

מניפסט מספר ישן

עם הזמן למדנו להבחין בין משפטים אמיתיים

למילים שנכתבות רק בשביל למלא את החסר

עכשיו העיניים נעצמות

אנחנו רואים רק את מה שניתן

לא מפספסים נקודות , לא בוחרים לשכוח דבר

כן,  האהבה שלנו היא אידאולוגיה , הם יכולים להסתכל לנו בעיניים

זה מה שהם ייראו 

אם אידאולוגיה אז למה לא אהבה? 

קמטים

כל בוקר

מביטים במראה

מחפשים את הקמטים

שנולדו בנו בלילה

והלילה הזה

מלא בחלומות שווא

מדי פעם נדודי שינה מלווים אותנו

אל בוקר קר ואפלולי

את אומרת לי בקול מנחם

אנחנו צעירים בשביל כל זה

אז למה אנחנו מרגישים אחרת

כמו היינו פה פעם, ולא עזבנו מאז

כן, כל בוקר מול המראה

מביטים בעייפות

על ידיים שמתקשות למצוא מקום

לאחוז במשהו בשלווה

הלילות לא מתארכים

ואנחנו הולכים לישון מוקדם

עוד לפני שיורדות הכתוביות

אין לנו מושג אם הגיבור נשאר או הולך

את אומרת, תביט

יש לך שיערות לבנות

ואני חושב על כל המהפכות

שלא עשיתי מעולם

ואני לא אומר לך מילה

רק מקשיב לדפיקות של לב

שטרם החליד, עדיין לא פסק לעבוד ’ 

גם כשאנחנו מביטים במראה ומגלים אותנו חדשים או ישנים 


כמה שנרגיש צעירים, ככה נהיה זקנים במראה

קולנוע

עוד מעט נצא מהבית,

את תלבשי סוודר לבן ואני אלבש חולצה של העבודה

ככה אנחנו אוהבים להיראות

אולי ככה אנחנו נראים באמת

נקנה כרטיס, ונכנס לאולם הקולנוע

נשב בשורה האמצעית

כמו הדמויות שאנחנו אוהבים

גם הם הולכים לקולנוע כשהם בודדים

את אמרת שאהבה שלנו נע בין אסונות לימים טובים

אני מפחד לשאול

אבל אני יודע איך אני רוצה שתראי אותי

כן, את יודעת איך לראות אותי

הסרט יתחיל ואנחנו נחזיק ידיים בחשכה

בלי פופקורן, בלי הפרעות

תאמרי לי מה נעשה כשייסגרו את כל אולמות הקולנוע

לאן נלך , לאן יילכו הדמויות שאנחנו אוהבים

לפעמים אני חושב שאנחנו כמוהם

דמויות בלתי נראות, לא מוסברות

מביטים על המסך, רואים שדות פרושים

מדמיינים איך כמו ילדים אנחנו רצים יחפים בין השיבולים

כשיעלו כותרות הסיום

את תגידי לי שאהבת את השחקנית ואת מזדהה איתה

אני אחייך ולא אשאל אותך לאן נלך

האהבה שלנו נעה בין אסונות לימים טובים

היום הזה יהיה קצת יותר מזה

ולעיתים זה הרבה בשביל מה שאנחנו יכולים להכיל

אז אנחנו מחפשים אולם קולנוע להתחבא בו

מה נעשה כשייסגרו את כל האולמות?

כבר אין אולמות קולנוע, אז לאן נברח?

מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן שמגיע אל הקרקעית וממשיך משם

אין פקודות יום, אין מכתב

לא מנסה לתפוס מקום

ראיתי ציפורים עפות מעל המים

וראיתי עננים נופלים מהשמיים

כמו עלים דקים שאין להם כוח להילחם

אל תבקשי ממני לחזור אל מקומות אותם עזבתי בחושך

בין מכונות החייאה לצינורות דקים

מביט על פני האנשים

מבקש לראות אותם

ואז שולח מבט אל החלון, קצה של בניין במרכז

האיש עם הכובע ישב ליד הקבלה

איש לא הבין מה הוא אמר

לא ניסיתי להבין למה

אל תבקשי ממני הסברים על מראות שגויים

את אומרת עם כוונה ברורה

כל זמן שיהיו לך מילים לכתוב ויהיה לך איך

אתה תמיד תמצא את עצמך

ואני חושב שאני בסך הכל מספר

בכל מקום בו אני נמצא

אני בסך הכל מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן בקרקעית הים 

בסוף אנחנו בסך הכל מספרים 

אני לא יכול להיות הגבר שלך

אני לא יכול להיות הגבר שלך

את לא צריכה אותי בשביל להיות אישה

יש בך מספיק מכל דבר שאת רוצה

ואם יש סימנים זה בטח לא זר

אל תחפשי אותי כאן, אל תחפשי אותי עכשיו

אני לא יכול להיות הגבר שלך

גם אם אנחנו קרובים מרחק נגיעה

יש בך מספיק מכל דבר שאת צריכה

אם יש בינינו סימנים

הם ייעלמו עם בזמן

יוצאים החוצה בתחושה של ניצחון

חוזרים הביתה עם ידיים על הראש

אני לא הגבר שאת מבקשת

אל תדחפי את זה לקצה,

בסוף ניפול ולא נצא מזה

במכונית גדולה חוצה את העיר

חלמתי שזה קרוב , עכשיו זה מפחיד

עומדת בצד מביטה עלי

אני לא צריך להזדהות את מכירה אותי כבר

אני לא יכול להיות הגבר שלך

להביט כל יום על מדדים

לראות מספרים עולים ויורדים

להבין כמה אנחנו רחוקים

דפיקות לב לא ברורות

אני לא רוצה להיות האיש הזה מהתמונות

מביטה עלי במרחק נגיעה

ככל שאנחנו מתקרבים כך זה משתנה לאט

אל תספרי את הזמן יקירתי

השמיים מתפרקים ואנחנו מסתגרים

אני לא יכול להיות הגבר שלך, את לא צריכה אותי בשביל זה  


ואם למישהו יש בראש את רון דרייפר זה על אחריותו

קציר

הקציר נגמר, הרוצחים חזרו אל הסרטים

קורבנות נעלמו מהנוף

נשארו לנו כמה רגעים

אז עמדנו מול הספרים

מלאים באבק

מקומטים

תספרי לי אהובתי

ככה ניראה גם אחרי שנחדל

חלומות קטנים

מילים ארוכות

הקציר נגמר

זו שעת הטבח הגדול

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

המסרים קצרים מדי

תגידי לי אהובתי איפה הפרטים הקטנים

מה רוצים מאיתנו הרוצחים שחוזרים אל הסרטים

נשארו כותרות וכמה אנשים

פנים יפות

אנחנו לא מכירים

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

הקציר נגמר

שמענו ירייה בודדה בראש

אולי זה דמיוני

יותר מדי סרטים, פחות מדי חיים

אני חוזר אלייך באמצע הלילה

נכנס למיטה

תספרי לי אהובתי

אם אנחנו קרובים כמו אז, אולי זה עכשיו

 יותר מדי סרטים משפיעים עלי, יותר מדי גיבורים ודמויות זרות