אבק בכל פינה

השלט נפל מהדלת

אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר

הצבע דהה מהקירות

נעלמו הפנים שהביטו מהחלון

ברחוב ממול שני הומלסים על ספסל אחד

בחנות שליד יושבים הזקנים

מדברים על השלום שאיננו

וכמה קל היה כאן פעם, כשלא היה דבר

השלט נפל מהדלת

אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר

אולי אף אחד

שטיח הכניסה נעלם , אבק בכל פינה

עוצר בתחנה, מביט מסביב

אולי אזכר במשהו , קולות ורעשים

על חלון הראווה של החנות הקטנה
כתוב בגדול , מבצע חיסול, סוגרים מחר


זוכר כותרות בעיתון, אנשים יפים
ילדים על אופניים
איך היינו משחקים כל הלילה
כשההורים דואגים


כותב מילים על נייר משומש
נכנס למכולת, קונה בקבוק שתייה
לא שואל לאן נעלמו כולם
אף אחד לא זוכר שהייתי כאן פעם


השלט נפל מהדלת
אף אחד לא יידע מי גר כאן פעם
בדלים של סיגריות, אף אחד לא מנקה יותר את הרחבה
אני עוצם עיניים, מדמיין שפעם היה כאן קל 


לעיתים אני חוזר אל השכונה הישנה, אולי ככה היא נראתה באמת 

השפויים היחידים

מזג אוויר צונן

בחוץ קר ומקפיא

אל תשימי לב למה שאנשים אומרים

אנחנו השפויים היחידים

בין כל המשוגעים שלא יכולים לדבר

אל תפחדי לצאת החוצה

אנחנו היחידים שיכולים לעמוד חזק

מול הרוח הסוערת, בתוך המים הקרים

כשהשוליים זזים מהר

אנחנו השפויים היחידים

בחוץ זה הזמן עכשיו לשתיקה

קלה כמו כבדה, מחזקת ומחלישה

אל תשימי לב למילים, לדממה מסביב

גם אלוהים יודע לשתוק כשצריך

מזג אוויר צונן, כבישים ריקים

אל תאמיני לשתיקות האלה

אנחנו לא לבד

הרוחות חזקות הן ילוו אותנו לכל מקום שנבחר

אנחנו שפויים, השפויים היחידים

בזמן שאחרים משתגעים מהר, בלי סימנים

כשנחזור הביתה, נרגיש מוגנים

אל תאמיני למה שמספרים

אנחנו תמיד יכולים לחזור

מזג אוויר קר, רוח סוערת

אל תדאגי אנחנו שפויים, השפויים היחידים

זה די ברור שזה עלינו, לא? 

פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

את מסדרת את המיטה לקראת שינה

אני מביט מהמרפסת

על הילדים שרוקדים בלי צלילים בגינה

תמונות שכאלו, מיד מעלות זיכרונות

אני מנסה לחמוק מהן

כמו לוליין שבורח מהסכינים

אני לא אומר לך כלום

ימים שלמים אנחנו מעבירים בשתיקות

לעיתים המבט הזה

הוא כל מה שיש לנו,

כדי להוכיח לעצמנו

שאנחנו עדיין כאן

הרדיו דולק,

דיווחים ראשונים על נעדרים

אני כבר לא סופר

לילות בלי שינה

ימים ארוכים

אבל פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

מתחבקים חזק

אחר כך הולכים לישון

בבוקר קמים, אותו דבר

את מלטפת את פניי, כשאני ישן

הזיפים מתעמרים בך

את לא נלחמת בהם יותר

אני מתעורר ומוצא אותך, מביטה בי

בלי שאלות

רק עשן מסתלסל מהסיגריה שהדלקת

את מעבירה לי אותה ואומרת

תראה, פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

אני כבר לא סופר

את הימים האבודים

לכל מקום שניקח, תמיד נשאיר משהו לא גמור

עכשיו, את קוראת לי

ואני בא אל החדר

מביט בך, זוהרת מחדש

מחר בבוקר, כשכל התהילה תיגמר

שוב נחזור אל אותם כתמים

השתיקות המוכרות, הימים הארוכים

ואני אעלה זיכרונות בלי לומר לך מילה

פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

עכשיו נחכה עד הפעם הבאה

זה קורה לפעמים, כשנמצאים הרבה זמן ביחד, אז פעם בשנה עוד מרגישים אוהבים 

מלכודות

שני מאבטחים צעירים בכניסה,
מעילים שחורים וכובעים שמסתירים את הפנים
מנהל כבד משקל זז מצד לצד
הולך בין הנוסעים, מביט על השעון


ועל הספסל בצד
יושבת זרה, מחכה שהמלכודות ייפתחו
והיא תוכל ללכת ביניהן
בלי ליפול


עוד מעט הרכבת מגיעה
הכרוז מכריז להיזהר מהקו הצהוב
ולא לעלות לפני שכולם יורדים
הזרה עדיין יושבת על הספסל, היא לא מחכה שמשהו יקרה בינתיים


בכביש הסמוך, מכונית אדומה
נוסעת מהר, פניות חדות, אין אף מכונית אחרת בסביבה
אורות גבוהים מאירים את השדרה
בינתיים שום דבר לא קורה


הזרה יושבת על הספסל
מחכה שהמלכודות ייפתחו
אולי היא צודקת, וזה המקרה באמת
שני חיילים עוצרים ליד מכונת המשקאות , קונים וממשיכים


אנשים עוברים , אנשים לא עוצרים
גם המנהל הולך אל הצד השני
והיא יושבת על הספסל
מחכה שהמלכודות ייפתחו והיא תוכל ללכת ביניהם בלי ליפול


לא מביטה על השעון
שולפת סיגריה מהקופסא ויוצאת מהתחנה
אנשים עוברים, אנשים לא עוצרים
והכרוז מכריז על הרכבת הבאה


האור מסנוור
רחש של קולות
מעשנת מהר וחוזרת אל הספסל
לא מאמינה שזה יקרה, אולי היא צודקת


זרה יושבת על הספסל בתחנה, היא לא מאמינה שמשהו יקרה, אולי זה כבר קרה 

מוציאים את הידיים מהכיסים

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את הסערה

כשטיפות הגשם מטפטפות בעדינות על המדרכה

קול פשוט אנחנו שומעים

עכשיו האבק אותו אבק

והאפר אותו אפר

הוא רק צפוף יותר מהמרווחים

דוהרים בסערה כמו בשיר

בין פסים לא מכוונים

אלוהים מתבונן

כשאנחנו לוקחים את הסיבוב בחוזקה

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים באוויר

עכשיו הסערה מתרחשת

לא חזקה, לא חלשה, מקרית לחלוטין

יש כלבים נובחים ומשהו שעלול לקרות

אנחנו עומדים להתחיל, זה כתוב באיזה מקום

ואנחנו בהיכון

הברזל לוחץ, כסא המפלט כבוי

מוציאים את הידיים מהכיסים

המכנה המשותף יורד נמוך

עכשיו הגשם מטפטף בעדינות

שוטף את הידיים, מרטיב את הפנים

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את סערת הרוחות

נותנים לטיפות הגשם לטפטף עלינו בעדינות 

סתם תחושה ביום של גשם קל , אין כאן אמירה או משמעות 

טרקלין

מונית אחת, הנהג מפחד להירדם על ההגה

מעביר תחנות במהירות

אולי ימצא תוכנית בלי דיבורים

שירים שיעבירו לו את הלילה

בזמן שהוא אוסף ומוריד אנשים בפינות שונות בעיר

הוא מניח את המזוודה שלך בתא המטען

את מתיישבת לצידי

בלי הרבה מילים, בלי הרבה שתיקות

לא לוקחים שום דבר כבד מדי

רק מביטים על טיפות הגשם ואיך הג'אז הזה משתלב בתמונה

הטיפות שוטפות את הרחוב

הנהג נוסע לאט

עוד מעט נשב בטרקלין שדה התעופה

נביט על מטוסים ממריאים

אנשים נוחתים מכל פינה בעולם

את תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע מה את רואה בטלוויזיה

מכירה את כולם

הדיילת תיכנס באמצע, תציע לנו משקה חם

הגשם שוטף את הרחובות

והנהג מתבונן בנו דרך המראה

מדי פעם מתחיל שיחה

אנחנו לא עונים,

הוא לא מתעקש עלינו, זה הרי מיותר

עוד מעט בטרקלין שדה התעופה

נקשיב לג'אז המלאכותי

זה יזכיר לנו את הגשם שבחוץ

כולנו מבקשים להיגמל ממשהו

אנחנו נבין אבל נפחד מזה

הנהג מוריד אותנו וממהר לנסוע

זוגות הולכים לאט עם עגלות

ואנחנו כמו חדשים, אוחזים ידיים

טרקלין שדה התעופה

אנחנו שואלים, אם מותר לנו להיכנס

עוד מעט תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע, אני יודע מה את רואה בטלוויזיה כל ערב

מכירה את כולם 

זה רק אני שלא מבין בשביל מה  

משחקים אותה אנשים חשובים, אבל בסוף מתעוררים מאותם דברים 

מכונת תקליטים

בדיוק כשהתיישבנו

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה, הפסיקה לנגן

דרך השמשה יכולנו לראות, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

אנחנו חיכינו שהמלצרית תגיע ותיקח הזמנה

שניים קפה וחתיכת עוגה

לא , אין צורך במשהו אחר

ובין לבין, מבטים שקופים וידיים שלא מטפסות לשום מקום

וברקע, מכונת התקליטים הישנה, הפסיקה לעבוד

זוכר ערבים קצרים שהיינו יושבים

את היית מספרת על ההורים

ניסיתי להסביר לך איך זה קורה

אבל התייאשתי מהסיפורים של עצמי

בדיוק כשהתחלנו לחפש

היה עוד משהו שהלך לאיבוד

את ניסית להסתיר, ניסיתי לספק הסבר לסיפור

עלילה קצת אחרת , גיבורים שרוצים לחיות

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה הפסיקה לעבוד

בין השולחנות אף אחד לא רוקד

רק בסרטים, הכל יכול לקרות

מביטים דרך השמשה, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

המלצרית מגיעה, מגישה לנו שניים קפה וחתיכת עוגה

אני חושב על הספר שקראתי, מה קרה לרוצח

אני לא מספר לך הרבה, גם לא איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

את מצלמת את עצמך , אולי תראי לי איך זה נראה

שותה את הקפה במהירות ויוצאת החוצה לעשן

אני מביט על המלצרית, תרגישי רע אם אדבר איתה פתאום

אבל אני אוהב את התחושה

תנועה לא מוכרת, עווית בפנים

זה מתחיל מחדש

מכונת התקליטים הישנה לא עובדת כבר הרבה זמן

עוד מעט נחזור הביתה, את תשאלי, אם היה בזה טעם

אני לא מסתפק יותר במועט והרבה זה גם קצת

זוגות נכנסו לרכבים ונסעו

אנחנו עמדנו קרוב כדי להרגיש

תגידי לי איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

כאן זה הרבה יותר מזה

ערב בבית קפה, בלי מוזיקה