מוציאים את הידיים מהכיסים

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את הסערה

כשטיפות הגשם מטפטפות בעדינות על המדרכה

קול פשוט אנחנו שומעים

עכשיו האבק אותו אבק

והאפר אותו אפר

הוא רק צפוף יותר מהמרווחים

דוהרים בסערה כמו בשיר

בין פסים לא מכוונים

אלוהים מתבונן

כשאנחנו לוקחים את הסיבוב בחוזקה

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים באוויר

עכשיו הסערה מתרחשת

לא חזקה, לא חלשה, מקרית לחלוטין

יש כלבים נובחים ומשהו שעלול לקרות

אנחנו עומדים להתחיל, זה כתוב באיזה מקום

ואנחנו בהיכון

הברזל לוחץ, כסא המפלט כבוי

מוציאים את הידיים מהכיסים

המכנה המשותף יורד נמוך

עכשיו הגשם מטפטף בעדינות

שוטף את הידיים, מרטיב את הפנים

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את סערת הרוחות

נותנים לטיפות הגשם לטפטף עלינו בעדינות 

סתם תחושה ביום של גשם קל , אין כאן אמירה או משמעות 

טרקלין

מונית אחת, הנהג מפחד להירדם על ההגה

מעביר תחנות במהירות

אולי ימצא תוכנית בלי דיבורים

שירים שיעבירו לו את הלילה

בזמן שהוא אוסף ומוריד אנשים בפינות שונות בעיר

הוא מניח את המזוודה שלך בתא המטען

את מתיישבת לצידי

בלי הרבה מילים, בלי הרבה שתיקות

לא לוקחים שום דבר כבד מדי

רק מביטים על טיפות הגשם ואיך הג'אז הזה משתלב בתמונה

הטיפות שוטפות את הרחוב

הנהג נוסע לאט

עוד מעט נשב בטרקלין שדה התעופה

נביט על מטוסים ממריאים

אנשים נוחתים מכל פינה בעולם

את תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע מה את רואה בטלוויזיה

מכירה את כולם

הדיילת תיכנס באמצע, תציע לנו משקה חם

הגשם שוטף את הרחובות

והנהג מתבונן בנו דרך המראה

מדי פעם מתחיל שיחה

אנחנו לא עונים,

הוא לא מתעקש עלינו, זה הרי מיותר

עוד מעט בטרקלין שדה התעופה

נקשיב לג'אז המלאכותי

זה יזכיר לנו את הגשם שבחוץ

כולנו מבקשים להיגמל ממשהו

אנחנו נבין אבל נפחד מזה

הנהג מוריד אותנו וממהר לנסוע

זוגות הולכים לאט עם עגלות

ואנחנו כמו חדשים, אוחזים ידיים

טרקלין שדה התעופה

אנחנו שואלים, אם מותר לנו להיכנס

עוד מעט תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע, אני יודע מה את רואה בטלוויזיה כל ערב

מכירה את כולם 

זה רק אני שלא מבין בשביל מה  

משחקים אותה אנשים חשובים, אבל בסוף מתעוררים מאותם דברים 

מכונת תקליטים

בדיוק כשהתיישבנו

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה, הפסיקה לנגן

דרך השמשה יכולנו לראות, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

אנחנו חיכינו שהמלצרית תגיע ותיקח הזמנה

שניים קפה וחתיכת עוגה

לא , אין צורך במשהו אחר

ובין לבין, מבטים שקופים וידיים שלא מטפסות לשום מקום

וברקע, מכונת התקליטים הישנה, הפסיקה לעבוד

זוכר ערבים קצרים שהיינו יושבים

את היית מספרת על ההורים

ניסיתי להסביר לך איך זה קורה

אבל התייאשתי מהסיפורים של עצמי

בדיוק כשהתחלנו לחפש

היה עוד משהו שהלך לאיבוד

את ניסית להסתיר, ניסיתי לספק הסבר לסיפור

עלילה קצת אחרת , גיבורים שרוצים לחיות

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה הפסיקה לעבוד

בין השולחנות אף אחד לא רוקד

רק בסרטים, הכל יכול לקרות

מביטים דרך השמשה, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

המלצרית מגיעה, מגישה לנו שניים קפה וחתיכת עוגה

אני חושב על הספר שקראתי, מה קרה לרוצח

אני לא מספר לך הרבה, גם לא איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

את מצלמת את עצמך , אולי תראי לי איך זה נראה

שותה את הקפה במהירות ויוצאת החוצה לעשן

אני מביט על המלצרית, תרגישי רע אם אדבר איתה פתאום

אבל אני אוהב את התחושה

תנועה לא מוכרת, עווית בפנים

זה מתחיל מחדש

מכונת התקליטים הישנה לא עובדת כבר הרבה זמן

עוד מעט נחזור הביתה, את תשאלי, אם היה בזה טעם

אני לא מסתפק יותר במועט והרבה זה גם קצת

זוגות נכנסו לרכבים ונסעו

אנחנו עמדנו קרוב כדי להרגיש

תגידי לי איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

כאן זה הרבה יותר מזה

ערב בבית קפה, בלי מוזיקה 

לאן נעלם הילד

מול המראה

הילד נעלם

אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות

אחר כך שיר ישן

בתחנה הרכבת עזבה את הרציף

ושני חיילים עם תיק גדול, עדיין מחכים

מול המראה הילד נעלם

נעלמו גם הוריו

פנים מגולפות, גוף מכווץ, אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הרגליים מגיבות במהירות

זה חול טובעני מהגשם של אתמול

הילד שבמראה כבר איננו

בחדר מפוזרים משחקים שישנים, צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות, אחר כך שיר ישן

במקום בו הוא נמצא

הוא נזכר במילים, מזמז אותם בשתיקה

אחר כך בעיניים שלו רצים סרטים

עם גיבורים מזדמנים

הילד במראה נעלם

הוא מאמין שהוא כאן

בתחנה , הרכבת כבר יצאה

הוא נשכח בעולם

כמו שהוא, כבר אף אחד לא מכיר

מול המראה, הילד נעלם

על הרצפה , מפוזרים צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות ושירים ישנים

הוא מזמז מנגינה , אחר כך מילים

מול המראה

הילד נעלם, והוריו נעלמו גם  

הילד כבר איננו, נשארו רק צעצועים שבורים 

אלבמה

ליד הדלת עומד בחור

מספר על בתים באלבמה

ערכים ורווחים מניבים

במושב שמולי, גבר מספר לחבר

כמה הוא רעב, ואיך הוא צריך לאכול לבד

ואני חושב שלא שמעתי ממך כל היום

עוד מעט אני עובר את פתח תקווה

חצי שעה אני מגיע

אולי את מחכה

בחשכה, אורות של מרכז קניות מסנוורים אותי לאט

מנסה להיזכר מה שמעתי בחדשות

כל דבר קשור, לתחושה שלא מצליחה לחמוק, וליד שמקלידה את המילים

אני כבר לא ילד אבל לפעמים עוד מתגעגע

לרגעים שיכולתי לעצום את העיניים ולדמיין

היום המציאות לוקחת אותי לסיבוב במקומות לא מוכרים

הבחור ירד, הבתים באלבמה הלכו איתו

הגבר הרעב, ירד עוד מעט בתחנה שלו

הוא יסע הביתה או אולי יילך ברגל

יכין לעצמו ארוחת ערב ויייתשב מול המסך

חדשות או תוכנית אחרת, הוא לא יבין את ההקשר

ואני לא שמעתי ממך כל היום

חשבתי אולי שכחת

דברים נאספים, דברים נערמים

חשבתי איך להגיע

אבל משהו עצר אותי, עוד לפני שעברתי את פתח תקווה

יורד בתחנה, חיילים יורדים לפניי

כבר כמה שנים אין תיק עלי

את לא מחכה, חושב אולי שכחת

לא שמעתי ממך כל היום

מגיע לדירה והולך אלייך

אז אני קולט, את כל הזמן זוכרת

גם כשהדברים נראים קצת אחרת

לא מספר לך על בתים אלבמה וארוחת ערב

מתבוננים ואז שותקים

עוד מעט חדשות, ההקשר כבר ברור

לא שמעתי ממך כל היום, זה הרבה בשביל יום אחד...

להוכיח לך

שומע אותך בלילה בוכה

מתפללת לג'ק ניקולסון, ברוס ויליס,

גיבורים שלעולם לא יכירו אותך

ואני מנסה להוכיח לך

שאני הגבר שאת יכולה להיות איתו

גם אם הימים קשים

קם מהמיטה

הולך אל המרפסת

מביט אל הרחוב

אולי אנחנו עדיין מטיילים לאורכו

הנה אנחנו עוצרים לרגע

זוכר אותך, זוכר אותי

בימים הראשונים שלנו

מי שהיינו עדיין , מחכים שנהיה

כמו שניים שלעולם לא ויתרו

עדיין קשורים בשלשלות

לעבר שלא מפסיק להופיע

שומע אותך בוכה

ואני רוצה לבוא אלייך

לנחם ולהתנחם

אבל משהו מושך אותי להישאר

במרפסת הקטנה

מול רחוב שקט

כל מה שכתבנו בעבר

נשאר על הנייר

מתקומם נגדנו

בבוקר כשתעוררי

אראה את שאריות העצב שלך

את לא תספרי

אני לא אבקש לנחש

אולי זה רק אנחנו

אולי זה במקום אחר לגמרי

מי שהיינו, קמו והלכו

אל המקום ההוא לא נגיע יותר

ואת מתפללת שיום אחד

תתעוררי, והגבר שלך ישתנה

הוא יהיה חזק , גברי יותר

ואני מתפלל שיום אחד

אוכל להוכיח לך

שאני הגבר איתו את רוצה להיות

לאן הלכנו מכאן, מאיפה באנו לשם

מביט מהמרפסת

זוג אחד חוצה את הכביש

הם עכשיו כאלה

עוד מעט הם ישתנו

יביטו זו בעיניי זה, ולא ידעו מי הם

אולי האישה תתפלל כמוך

אולי הגבר יתפתל, לא ידע מה לענות

ואני, רק מבקש להוכיח לך

שאיתי את רוצה להיות

ואני בסך הכל רציתי להוכיח לך שאיתי את רוצה להיות

בתוך הערפל

בתוך הערפל

האם הגדול נצנץ למרחק

הסתכלתי סביבי לראות

אם מישהו מבחין במה שמתרחש

עמדתי לבד על הגשר

בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם

עמדתי שם וחיפשתי רכבת חזרה הביתה

בתוך הערפל, לא ידעתי לאיזה כיוון לצאת

רצתי כבר עשרות קילומטרים

ליד כבישים סואנים

בתוך שדות עייפים

לא היו שם חקלאים שישקו את האדמה ולא ילדים משחקים

רק אני ועשרות קילומטרים

בתוך הערפל הכבד

לא יכולתי לראות אם מישהי עומדת בסוף הדרך

אולי זה רק חלום זמני, מציאות מתפוגגת בלחיצת כפתור

אני תמיד טועם את מה שאי אפשר לשחזר

על השולחן מונחת הארוחה האחרונה

שמישהו יאמר לי בבקשה

האם זה באמת מתרחש עכשיו

שם בין הילדים, איפה שאין מקום לטעויות

ניסיתי לצאת מזה , לצאת מזה בקלות

זוכר תמונות, שומע קולות

מלווים אותי בכל קילומטר, כל קילומטר שאני עובר

עמדתי לבד על הגשר

בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם

הקדושים דהו עם השנים

איך אפשר להאמין , אם אין סיבה להישאר

בתוך הערפל

רק האם הגדול נצנץ למרחק

יכולתי לראות השתקפות , היא באמת לא נעלמה

הסתכלתי סביבי לראות, אם מישהו מבחין במה שמתרחש

רץ עשרות קילומטרים ליד כבישים סואנים

בתוך שדות שלא זכו לחסד

אין שם חקלאים שיזרעו זרעים החדשים
אני לא מתחרט ששאלתי אם זה אמיתי


כן, בתוך הערפל הכבד
על הגשר, עומד לבד
בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם
אני מחפש אם מישהו מבחין עוד במה שמתרחש

עומד בתוך הערפל ורק האם הגדול מנצנץ, תוהה אם מישהו מביט במה שמתרחש