האם לשירים יש השפעה על חיינו

אנשים רבים שואלים את עצמם, האם שירים משנים משהו, האם יש להם השפעה על חיינו, על עולמנו. הרבה אנשים, בעיקר כותבים אני מניח, אוהבים לחשוב שקיימת השפעה כזאת. אני לא אחד מהם. 

ייתכן ואני יורה עכשיו ברגליים שלי ובגב של אחרים, אך אני פשוט לא מאמין בזה. לא מאמין שלשירים יש השפעה מלבד על הפרט שכותב אותם , ואולי על הפרט שקורא אותם. אך על חברה שלמה שמורכבת מפרטים , יש לשירים השפעה מועטה. 

כשאנשים טוענים שיש לשירים השפעה על החברה, אני אוהב לתת את הדוגמא של ג'ון לנון כהוכחה לכך שאין זה כך. לנון כתב ב-69 את "תנו צ'אנס לשלום" מאז נתנו יותר צ'אנס למלחמות מאשר לשלום. זה כולל גם מנהיגים שאוהבים את לנון או נהנים לצטט את השיר הזה מעל כל במה. 

ההסבר לכך ולעובדה ששירים אחרים הם נטולי השפעה סביבתית על חיינו כחברה הוא, שהמציאות, לצערנו, גדולה מכל שיר. פוליטיקה, כלכלה, דת, אינטרסים, אגו, גדולים מכל שיר שפרט מסוים כתב וחלק מהחברה מקשיבים לו ואפילו מצליחים להפנים את המשמעות שלו. 

אז נכון, יש שירים ואמנים שהצליחו לאחד חברה, ואפילו סימלו תקופה של שינוי. רק לאחרונה נחשפנו לסיפור של רודריגז, הסונג-רייטר האמריקאי הנשכח שהיה גיבור הלבנים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד נגד המשטר הגזעני. אך האם מישהו חושב שבגללו או בגלל שיריו ,המשטר הגזעני נפל? שיריו כנראה היו פסקול של הלבנים באותה תקופה, אך אי אפשר לחשוב שהוא גרם לנפילת המשטר או לחילופין, שבלעדיו זה לא היה קורה. זה היה קורה, פשוט עם פסקול אחר. 

אני כן חושב שלשירים יש השפעה על חיינו, כפרטים. אני מוכן להעיד שיש לא מעט שירים שהשפיעו עלי בצורות מסוימות, בתקופות שונות בחיים. שירים שגרמו לי להסתכל אחרת על החיים, על אהבה, היחס לעצמי ולסביבה, ממסד וכדומה. באופן אישי הם גם השפיעו על הדרך בה אני כותב או מסתכל על כתיבה. משלמה ארצי, דרך שלום חנוך, עמיר לב, גבריאל בלחסן, אהוד בנאי, ברי, דילן, וכמובן ספרינגסטין, ששיריו משפיעים עלי גם היום. אני רוצה לקוות , למרות שאינני מאמין בזה, שמישהו הושפע גם משיר מסוים שאני כתבתי. אך כאן זה נגמר. לא חברנו ביחד כל מעריצי כתיבתו של שלום חנוך ושינינו את יחס המוסדות הדתיים במדינה, אפילו שירי האהבה של לאונרד כהן לא גרמו לגברים לשנות את גישתם לנשים שלהם. מספיק לצפות במהדורת חדשות אחת כדי להבין שזה לא קרה. 

אינני מבקש להסיר כאן אחריות מהכותבים או מהשיר, למרות שגם על שאלת האחריות ניתן להתווכח, ונעשה את זה. אני בסך הכל בא מהמציאות ואליה אני חוזר. מי שקורא שיר או מאזין לו, עושה את זה במשך חמש דקות , בהנחה והוא חוזר אליו שוב ושוב אז מצטבר לו זמן האזנה יפה. בינינו, החיים נמשכים קצת יותר משיר שנשמע פעם אחת או כמה פעמים. המציאות חזקה מהשיר ומהמשמעות שאנחנו מעניקים ומושכים ממנו, היא נמשכת גם אחרי שאנחנו עוברים לשיר הבא. עם כל הכבוד לכל אמן ולכל שיר , תלוש המשכורת אנחנו מקבלים כל חודש, צו המילואים שמזמין אותו להתאמן לקראת המלחמה הבאה, ונורמות חברתיות איתן אנחנו חיים, חיים מכל אחד מהם. לצערנו. 

ובכל זאת לא נפסיק לקרוא שירים, אז מזמין אתכם לעמוד השירים שלי 

הקלות הבלתי נסבלת של חוסר הסיפוק

הכי עצוב לכתוב על חיים אחרים. אני חוטא בזה לא מעט. שר על נסיעות שלא לקחתי, דרכים שלא עברתי  בהן, ריקודים שלא רקדתי, אהבות שלא חוויתי, חלומות שלא הגשמתי. 

ספרינגסטין תיאר פעם את השירים שלו "הפער שבין החלום האמריקאי למציאות האמריקאית, היום יומית" אני יכול לתאר את השירים שלי כפער שבין החיים שרציתי לחיים שישנם. זה לא פשוט לחיות בתוך שירים,  חיים שאינם.

השירים מתחלקים לשניים, אלה שאני כותב על החיים שאינם, ואלה שמציגים את התוצאה על הלוח. מדי פעם מתגשם לו איזה חלום, לעיתים אפילו טוב, אבל בסיכום הסופי של הניקוד, התוצאות הן תמיד בצד אחד, תמיד הן מה שרציתי ולא מה שקיים. 

זה לא שהציפיות גדולות או שהמציאות אפורה, זו הידיעה , כמעט אינסופית, שמשהו טוב קורה בצד השני, ואת הגדר הזאת אי אפשר לחצות. אולי אין באמת גדר, אולי אין באמת צד שני, הכל בראש, תודעה כוזבת של פנטזיות ואשליות. מה מטרתה אם לא להראות שיכול להיות יותר טוב,  יכול להיות משהו קיומי שאפשר לחיות אותו ולא רק לחלום. בסוף מתעוררים, כל יום, בכל שעה, לגלות שזה לא באמת כך. 

אם ארצה להיות רוחני אומר שאני מגשים את השירים בעצם כתיבתם, החוויה היא בתודעה, הידיעה שהדברים קיימים במקום מסוים ואני מבטא אותם במילים. בניגוד לצפון קוריאה מחנה 44 או במדינה הכי ענייה באפריקה, שם איש לא מכיר את הדברים האלה ולא יכול לתת להם ביטוי גם לא בשירים. אבל המציאות מבקשת אותם אמיתיים, קיומיים, אפשר לגעת, לראות, לחוש. אצלי השירים לא מספיקים. 

הפער הזה הוא בלתי נסבל, לא כשמציגים אותו במילים יפות על מסמך וורד חלק ולא שמדמיינים אותו בראש, בתחנת אוטובוס בדרך לעבודה או בעת ריצה במסלול הקבוע. הוא בלתי נסבל כי הוא לא מתגשם אבל גם בגלל הידיעה שהוא לא באמת יכול לצאת לאור. לא בחיים האלה, לא כאן, לא אצלי. 

אומרים שהסרטים דפקו לנו את החיים, הסוף הטוב גורם לנו להאמין שזה אפשרי, הגיבורים גורמים לנו להרגיש כאלה קטנים, העלילה מבליטה כמה חיינו עלובים. זה לא הסרטים, גם לא השירים, זה הפער הבלתי נסבל בין מה שהייתי רוצה למה שיש לי ביד בסופו של היום, הקלות הבלתי נסבלת של חוסר של הסיפוק

אתם מוזמנים להיכנס לעמוד שירים באתר שלי, לקרוא על מה אני מדבר