למה אני כותב

למה בכלל לכתוב שירים? מה ההיגיון בדבר הזה? כל הזמן להיות עם עין אחת פקוחה ויד אחת מוכנה, לחזור על מילים שנכתבו פעם.  לא ברור למה הם נכתבו בפעם הראשונה , לא ברור למה הם נכתבים שוב עכשיו. 

כשהייתי ילד, הייתי מכריז בפני עצמי, כי את איש זה לא היה מעניין יותר מדי, שאני פורש, לא כותב יותר. אז הייתי כותב שיר פרישה, שתמיד נקרא שיר סיום, שיר פרישה או משהו כזה. מניח את הדף והולך לעשות משהו אחר. כעבור שעתיים או יום, הייתי לוקח דף אחר וכותב שוב. זה לא שלא היה לי מה לעשות, פשוט הייתי חייב לספר את זה למישהו. 

אז זהו, אני כותב כי יש לי מה להגיד, לא תמיד חשוב, לא מדובר במילים או משפטים שישנו את סיבוב העולם או את חייהם של החיים בו, אבל אם לא אכתוב את זה, רבים הסיכויים, שאני אשתגע. ניסיתי להפסיק בדרכים שונות, אני יודע על מה אני מדבר.  אני כותב כי ברור לי שהמחשבות לא ייעזבו אותי, הן לא ייעלמו. הן יתעקשו להישאר , להילחם על מקומן, כן , הן יחריפו את המצב ולא ישאירו לי סיכוי להמשיך בלעדיהן. 

אז אני כותב כי זה מה שנשאר. כותב על סצנות שאני מדמיין, תחושות שאני חווה, רגשות שיש, חלומות שעדיין מקננים ולא , אני לא חושב שאני כותב על משהו מקורי שרק אני מכיר, אני בסך הכל כותב את זה בדרכי , ואני מקווה שהיא מעניינת ויפה. 

כל כף הרבה שירים כתבתי עד היום, וכבר ברור לי, שאני לא אצליח להפסיק. אני יודע שהעולם יסתדר בלי השירים שלי, אבל אני לא יכול לתאר את חיי בלעדיהם. אני לא זוכר תשעים וחמש אחוז מהם, אבל באותו רגע בו הם נכתבו , הם היו הדבר החשוב באמת, הם היו החלון והדלת, הם היו השביל, המפלט, הצלחתי דרכם לבטא יותר טוב את מי שאני מאשר בעל פה, גם כשעמדתי מול מי שהיה חייב בכך. 

אני לא מאלו שחושבים ששירים יכולים לשנות משהו, בטח לא חיים. אני לא חושב שלשירים יש את הכוח שאנשים חושבים שיש, ובכלל למילים אין את הכח שאנשים נוטים לחשוב שיש להם, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר. בכל זאת, אני כותב.  מי שקורא את השירים, אני יודע, שוכח את המילים ואת הכוונה חמש דקות לאחר מכן. אצלי זה נמשך יותר מחמש דקות, גם אם אני לא זוכר את השיר ובמה הוא עסק, אצלי הוא נשאר הרבה יותר זמן. בגלל זה אני כותב.

עכשיו שאתם יודעים למה אני כותב, אתם מוזמנים לקרוא את השירים באתר שלי