בתוך הערפל

בתוך הערפל

האם הגדול נצנץ למרחק

הסתכלתי סביבי לראות

אם מישהו מבחין במה שמתרחש

עמדתי לבד על הגשר

בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם

עמדתי שם וחיפשתי רכבת חזרה הביתה

בתוך הערפל, לא ידעתי לאיזה כיוון לצאת

רצתי כבר עשרות קילומטרים

ליד כבישים סואנים

בתוך שדות עייפים

לא היו שם חקלאים שישקו את האדמה ולא ילדים משחקים

רק אני ועשרות קילומטרים

בתוך הערפל הכבד

לא יכולתי לראות אם מישהי עומדת בסוף הדרך

אולי זה רק חלום זמני, מציאות מתפוגגת בלחיצת כפתור

אני תמיד טועם את מה שאי אפשר לשחזר

על השולחן מונחת הארוחה האחרונה

שמישהו יאמר לי בבקשה

האם זה באמת מתרחש עכשיו

שם בין הילדים, איפה שאין מקום לטעויות

ניסיתי לצאת מזה , לצאת מזה בקלות

זוכר תמונות, שומע קולות

מלווים אותי בכל קילומטר, כל קילומטר שאני עובר

עמדתי לבד על הגשר

בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם

הקדושים דהו עם השנים

איך אפשר להאמין , אם אין סיבה להישאר

בתוך הערפל

רק האם הגדול נצנץ למרחק

יכולתי לראות השתקפות , היא באמת לא נעלמה

הסתכלתי סביבי לראות, אם מישהו מבחין במה שמתרחש

רץ עשרות קילומטרים ליד כבישים סואנים

בתוך שדות שלא זכו לחסד

אין שם חקלאים שיזרעו זרעים החדשים
אני לא מתחרט ששאלתי אם זה אמיתי


כן, בתוך הערפל הכבד
על הגשר, עומד לבד
בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם
אני מחפש אם מישהו מבחין עוד במה שמתרחש

עומד בתוך הערפל ורק האם הגדול מנצנץ, תוהה אם מישהו מביט במה שמתרחש 

שום דבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

לא הצלחתי להתחמק מזה

תאונת דרכים בלתי נמנעת עם פצועים, עם הרוגים

עומד בצד, מתבונן עלייך

כשאת שוטפת כלים ,

הרדיו לא מנגן ואף אחד לא מדבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

ניסיתי להסביר , לא הצלחתי להפנים

כתבתי שורות, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

שומע אחרים מדברים , ילדים צוחקים

לא הצלחתי להשאיר לך שום דבר מזה

פגעתי בך ולקחתי בחזרה רק מה שיכולתי לקבל

יצאת לקניות, חברות, טלפונים קבועים

ישבתי בחדר עם הכלבה ומסך דלוק , דף חלק

רציתי לכתוב לך משהו, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

אני פוגע בך כל כך הרבה פעמים

ואת נשארת ערה עד מאוחר כשאני נרדם

באמצע הסרט את אומרת לי לילה טוב וממשיכה הלאה , לבד

פעם הבטחתי, אחר כך שכחתי

בסוף הבנתי, גם בסרטים הכי טובים
הגיבור הוא מנוול, אי אפשר אחרת, הקהל לא יבין


מתעורר באמצע הלילה, מים קרים וצימוקים
אחר כך מביט בך ישנה, מקופלת
פגעתי בך כל כך הרבה פעמים, זה לא נגמר


בבוקר , אנסה לכתוב לך כמה מילים
אני אבין , זה שום דבר

אנסה להסביר ולא אצליח, ואת תתעוררי כאילו כלום לא קרה 

פגעתי בך, וכמה שניסיתי לתקן, זה שום דבר

קרוסלה

ועכשיו הקרוסלה מתחילה להסתובב

אנחנו יכולים לקרוא את השלטים הפוך

להחסיר אותיות , אולי נבין ברמזים

אורות גבוהים מסנוורים את העיניים

אנחנו לא חייבים לראות

מותק, תגידי לי אם יש לנו במה להאמין

תספרי לי , אם יש לנו במי להאמין

אל תנסי לעשות את החישובים

בסוף המספרים תמיד יורדים

ויש מי שייקח לכיס, יותר ממה שאנחנו מכניסים

שמועות ורחשים, קולות ואובדנים

אנחנו יכולים להמתין אבל הקרוסלה תסתובב

שנינו נסתחרר, ובבוקר נקום עם אותה תקווה קלושה

אבל התוגות שלנו, גם הגאווה

רק את האמת לקחו לנו , אז נחכה לה כאן

מותק, תגידי לי אם יש לנו במה להאמין

תספרי לי אם יש לנו , במי להאמין

אל תשאירי דבר לעתיד

החיים לימדו אותנו שהזמן מתכלה

חזקים חיים בהווה, חלשים לא מגיעים קרוב

יש סיגריות דולקות, יש שברים של בקבוק עראק מפוזרים על השולחן

אל תאמיני לכל מה שמספרים

אנחנו לא אבודים לגמרי, יש לנו עוד סיכוי להינצל

רק נעצום עיניים, נשכח את כל מה שלמדנו

אנחנו לא צריכים את המציאות בשביל לדמיין

תגידי לי מותק, יש לנו במה להאמין?

תספרי לי בבקשה, אם מצאת במי להאמין

כל השקרים הם אמת, והאמת היא בדייה

אל תשמרי שום דבר בפנים

אם תמכרי את זה בזול, תוכלי להיות עשירה

תגידי לי, שיש לנו במה להאמין

תספרי לי במי להאמין עכשיו

הקרוסלה ממשיכה להסתובב

אם נשפיל מבט, נחזיק חזק את המוטות

אולי נישאר כאן גם לסיבוב הבא

אלה שאנחנו רוצים להאמין בהם, לא ראויים לאמונתנו, ואלה שאנחנו לא רוצים... כופים עלינו 

אתה עצוב

באמצע הלילה, כשאני מתעורר

את שואלת אם אני עצוב

בשעה שחיילים ישנים ליד הגבול

וגברים בוגדים חוזרים הביתה בחשכה

כלבה שוכבת על הספה

ואת צופה בסרטים של לילה

מנסה לא להירדם

לפני שאמצא לך תשובות

אתה עצוב, אתה בודד

כמה פגיעות יש בבן אדם

החולשות מתגלות בכוונה

אנחנו לא מוגנים בשום צורה

באמצע הלילה, את שואלת פתאום

אם אני מרגיש לבד

הציפורים לא עפות עכשיו לשום מקום

ויש חתול שמסתובב בשירותים בחרדה


אני חושב על כל האנשים שהכרתי
איפה הם עכשיו
גם אנחנו רחוקים מעצמנו
ולעיתים אנחנו נוסעים רק בשביל לחזור


את שואלת אותי אם אני עצוב
בסוף הלילה אין לי תשובה
לאט , אנחנו נרדמים לאט
ואני מתעורר כמעט בבת אחת


כל כך הרבה שאלות
את מניחה לצידי
לא סוגר את הדלתות
ולא נשאר עד מאחור


באמצע הלילה את שואלת
אם אני עצוב
אני חוזר אלייך בשתיקה
את לא זקוקה לתשובה, ואני לא זקוק להגנה


השאלות של אמצע הלילה חוזרות אלי כל היום 

חדר קטן, עולם שלם

בתוך חדר קטן

שמזכיר לנו סרטים מפריז

אנחנו מתרסקים באיטיות

כמו לא נפגשנו שנים

משלימים את מה שחסר

ואת השאר משאירים למקרה

לרגע נדמה לנו

שהבית סביבנו הוא כל העולם שקיים

בלי רכבות דוהרות

בלי טיסות יוצאות

אבל בסוף נצטרך לגלות

את מה שהשארנו בחוץ

ולכל אחד יש סיפור

שהוא לא יכול לסיים בבת אחת

בתוך חדר קטן

כשהחלון משקיף אל הרחוב

פריז מעולם לא נראתה כל כך רחוקה

את אומרת, יש סרטים יותר טובים, יש חיים אחרים

אבל אני יודע בדיוק מה הם מציעים

יש מי שמחכה, 

אולי עכשיו הוא יודע

שמהמקום ממנו נחזור

לא יהיה לנו מה לתת

אנחנו מפשיטים את עצמנו מכל זיכרון

משאירים את כל השטח בתוכנו לגעגועים

בתוך חדר קטן שכוסות היין על השידה

והעולם שבחוץ, הוא ממרחק טיסה

אנחנו שוקעים אל החיים שאינם

כשנתעורר, נגלה כמה הם קרובים

כמו לא נפגשנו שנים

מקלפים את הסודות

ומשאירים רק שכבה אחת

עליה נשמור, כמו שנשמור על עצמנו

תביטי אני אומר תביטי איך אנחנו נראים

כמו שניים שיודעים להסתתר

אבל לא יודעים לברוח

משלימים את החסר

בתחושה, שמעולם לא הרגשנו

החדר הקטן הוא כמו תמונה מפריז 

אבל בחוץ זה אותו רחוב עם מונית אחת

ושוב החיים חוזרים אל אותו מקום

עד שנחזור אל החדר הקטן

להשלים את החסר

את השאר נשאיר למקרה

החדר הקטן הוא לפעמים כל מה שיש לנו 

מה שהסרטים לימדו אותנו

הסרטים בהם צפינו באמצע הלילה

לימדו אותנו איך לדבר

על מה לחלום

ואז העירו אותנו בלי כלום

על מיטה קשה, באמצע הלילה

בין כוכבים נופלים לעלילות בדויות

רצינו להגדיר את עצמנו

בחוץ התחוללה סופה

מעבר לדלת המזל

שמענו אותו צורח

יום שני פעמיים לא טוב

אין כדור, אין סיבה לחייך

רק הסרטים שראינו באמצע הלילה

לימדו אותנו איך לדבר

הדריכו אותנו לאן ללכת

אבל הם נגמרו לפני שיצאנו לרחוב

באמצע הלילה, בין גיבורות אפלות

לא ידענו , אם מותר לנו לגעת

אולי מספיק לנו להביט מרחוק

באמצע הלילה, הסרטים ניצחו

אנחנו נרדמנו חלשים

והכוכבים השתלטו על המרחב שלנו

תספרי לי איך זה מרגיש

לחקות דברים שלא קיימים

באמצע הלילה, הסרטים בהם צפינו נגמרים

נשארנו עם שאלות, החלקנו את התשובות

איך זה מרגיש להיות קרוב לאמת אבל כל כך רחוקים

הסרטים לימדו אותנו את כל השקרים

ושום דבר לא באמת קורה

לא כאן, לא בחוץ, לא מעבר לדלת המזל

רק בסרטים יש גיבור ויש אישה

כאן בחדר, תספרי לי, מי אנחנו עכשיו  

כל כך הרבה סרטים אנחנו רואים, הם מלמדים אותנו הכל אבל שום דבר בעצם 

משהו בינינו

ומשהו בינינו מתחיל לרעוד

כמו רכבת טובה שעוברת ליד הרציף

משהו בינינו לא מתפרק

רק זז לאט אל מקום אחר

ואנחנו מורידים את זה לאט

מורידים את זה לרחוב, מורידים את זה לנייר

לוקחים את זה לחדר שלנו

ומשהו בינינו מחובר עכשיו, קצת אחרת

לא מתפרקים, רק לוקחים נשימה

צוללים אל תוך המים העמוקים

אז משהו בינינו מתחזק

והמים מחליפים את המגע

הם עוטפים אותנו

וסוחפים את הגבול

משהו בינינו כבר לא שביר

הוא אמיתי ומחובר למקום אחר

תביטי במלאכים, משייטים מעלינו

תגעי בפנים , הן עצובות מתוכנו

זה לא אנחנו עכשיו

רק מציאות ובדייה

הסרטים נתנו לנו שיעור לא טוב

כמעט כמו הכישלון עצמו

והמציאות גילתה לנו כמה היא מרוחקת

אנחנו לא מסוגלים לרסק דברים

אנחנו לא מסוגלים ללכת לישון בעצב

משהו בינינו מתחיל לגעת בסוף אנחנו מתכנסים

תביטי במלאכים הם סביבנו

לא נחתוך להם את הכנפיים, לא נעצור את עצמנו פתאום  

משהו בינינו, מתחיל, רועד, אמיתי, משהו בינינו...