בגידות

בין העבודה לשעות הריקות

הבגידות מתגלות לאט

פנים נאבדות בחשכה

ידיים מאבדות שליטה

ויש סימנים של גאווה מתפוררת

ליד החלון,

איפה שפעם היו עציצים

במקום שחשבנו לגדל ילדים

בין העבודה לשעות המתות

הבגידות נשלפות לאט

מסיפורים , משתיקות ארוכות

ליד השיש, במטבח המלוכלך

ולך אין לאן לברוח

ולי אין מה לעשות

כל אחד אוהב את השני

בדרך שלו, בכיוון קצת אחר

מחכים אחד לשני

עד שזה יתבהר

ושוב אפשר לצאת החוצה

בלי להתבלבל

בין העבודה לשעות המתות שלנו

מישהו מאיתנו בטח צודק

בין הימים הארוכים לעצבות

עוד אפשר להאמין שזה ייגמר

לא בגידה פיזית, לא בגידה נפשית, רק בגידה של הזמן בך ובי 

גן עדן

בואי ננסה להגיע אל גן עדן

לא נדבר רק אם יהיה לנו משהו טוב להגיד

הגלים לא ישטפו אותנו לחינם

אפשר לחיות על חטאים , בלי למות מזה

הסיפור שלנו מתחיל באותה נקודה

והוא נגמר באותו צד

בלי תגובה, אין לנו אפשרות לשנות דבר

הרי אף אחד לא יאמין לנו

אז בואי ננסה להגיע אל גן עדן

ניקח את הפנייה הבאה, נעמוד מול השלטים

לא נצחק בקול רם, אם לא תהיה לנו ברירה

גם אצלנו הגדרות נתלשות בזמן האחרון

הסיפור שלנו רחוק מהגבולות

מקווה שאת יודעת לאן ללכת

אני חושב שאני לא בודד היום

כן, אני לא מתאהב יותר בעצב

בואי ננסה להגיע לגן עדן

כשירד גשם, ואף אחד לא ישים לב

נתחבא, נתחפר , בזחילה נחצה את הגדר

אני אמצא את עצמי זרוק ואותך משוטטת מעלי בחלל

השמש תזרח מעלינו

כשבעינינו רק העיר

מבקשת מאיתנו סליחה וממשיכה

בואי ננסה להגיע אל גן עדן

אני לא צריך יותר דבר

לא זקוק למגע, מבטים של זרים

בואי נתכנס אל תוך עצמנו כמו שני פחדנים

אנחנו לא חייבים להסתנוור מכל דבר

בתנועה מהירה נקום מהמושבים

הכרוז יכריז שהגענו

אנחנו צריכים לדעת באיזו תחנה לרדת

בואי ננסה להגיע לגן עדן עכשיו

ואולי בכל זאת קיים גן עדן? אם ננסה אולי נספיק להגיע אליו 

מנצחים ומפסידים

בסוף נצטרך להודות

לא אנחנו מנצחים

מישהו אחר זוכה בפרס הגדול

ואנחנו נשארים מחוץ לדלת

נשענים על הקיר בתחושה של החמצה

בסוף נצטרך להודות

הרי זה עולם של מנצחים ומפסידים

אנחנו נמצאים בצד השני של המתרס

מדי פעם זוכים להצצה חטופה מעבר לגדר

לא עוצמים עיניים , מתפללים שזה לא יברח לנו

חולפים על פני מחסומים

עוברים בגשרים אל הצד השני

משאירים מאחורינו לכלוך ופחדים ישנים

בסוף גם אנחנו נצטרך להודות

לא אנחנו מנצחים

יש סימנים על הכביש , על הקירות ברחובות

שלטים מהבהבים , ומחסומים מול הבתים

מישהו אחר לוקח את הפרס

מביט עלינו מהצד, כמו על משחק

אנחנו יכולים להישען על הקירות בתחושה של החמצה

נוסעים לאט, מפחדים לטעות

החטאנו את כל המטרות

ונשארנו עם שק של חצים על הגב

אצלנו בחיים אין הזדמנות שנייה

בסוף נצטרך להודות , לא אנחנו מנצחים

יושבים בסוף היום על המדרגות

צופים אל הרחוב ומחפשים לאן ללכת

כאן עוברים כולם, אלה שאיתנו

ואלה שלעולם לא נדע לאן הם הולכים

גם הם מודים בשתיקה , לא הם מנצחים

מישהו אחר לוקח את הפרס

משאיר אותו אצלו ומחכה שיתנו לו עוד קצת

לנו לא נותר דבר מכל זה

לא מבקשים , לא מצפים למשהו אחר

בסוף גם אנחנו מודים

זה עולם של מנצחים ומפסידים

ואנחנו נמצאים בצד השני של המתרס

זוכים להצצה חטופה מעבר לגדר

דואגים לא לעצום עיניים

לא רוצים שזה ייעלם לנו

ספרינגסטין פעם כתב שזה עולם של מנצחים ומפסידים ואסור להיתפס בצד הלא נכון 

אנחנו לומדים כל יום שאנחנו בצד הלא נכון,  רק מבקשים לא להודות בכך 

חייב לעלות לרכבת

עומד בצד, ליד הגדר

לא משאיר לעצמי מקום לברוח

לוקח עם עצמי רק מעט תקוות

אבל אני חייב לעלות על הרכבת

את לא תביני , את לא תראי

אני חייב לעלות על הרכבת

גם אם זה משאיר אותנו במקום אחר

אל תבקשי ממני להסביר

ביום בו ראית אותי בפעם הראשונה

ידעת שזה עניין של זמן

עד שאעמוד על הרציף ואחכה

אולי הרכבת תגיע במקרה ואני אעלה

כן, את לא תביני אותי,

אני לא יכול להסביר

חייב לעלות על הרכבת

בינתיים מחכה על הרציף

אחרי שאלך

כל הסודות יתגלו

כשאהיה רחוק

את תוכלי לגלות אותי מחדש

אני לא מבקש ממך שתביני

לא מבקש שתנקי ממני דבר

האשמה כתובה ואני לוקח כל מילה

חייב לעלות על הרכבת עכשיו

תיק קטן, עיניים גדולות

ידיים לחוצות, גוף מתוח

עוד קצת זה מגיע

עוד קצת זה בא

חייב לעלות על הרכבת

אתיישב ליד החלון

ארדם ואישן כל הלילה

אחלום את מה שנותר ומה שהיה

אני חייב לעלות על הרכבת

את לא תביני, את לא תראי

עומד על הרציף ומחכה

זה עוד יקרה, זה עוד יקרה

את יודעת שאני חייב לעלות לרכבת, כל יום אני חייב 

לתפוס את המושב, להביט מהחלון ולהרגיש אותה נוסעת 

גיבורים פגומים

אבא תגיד לי למה אני אוהב את האספלט

את המרחבים שנפרשים בפניי

מעולם לא נסעתי איתך כל הלילה

אני לא זוכר אם הגענו פעם

אבא תספר לי , מה רואים בצד השני של הגדר

אני לא מצליח לשמוע את הגברים בוכים

תספר לי איך נשמע קולן של הנשים

כל הגיבורים פגומים

בחוץ השמיים אפורים

אפשר לראות בין המכוניות הדוהרות ילדים משחקים בין העצים

אבא כמה זמן עוד ניסע

אני לא חושב שאי פעם נגיע

אני אוהב את האספלט, את השלטים שמהבהבים

הזמן נעלם בנוף המשתנה

אז למה אף פעם לא נסענו אל תוך החשכה

לגלות איך נראים הימים החדשים

אני לא זוכר אם פעם מחקנו שורות מהמכתבים שלנו

זה נראה שלא הצלחנו לתלוש דפים מהיומן

אז אבא תספר לי איך זה מרגיש

להתעורר באמצע הלילה ולשמוע גברים בוכים

יום אחד אבא , אני אכנס לרכב ואתה תשב לצידי

בדרכים שנחצה, נלמד איפה אסור לנו לעצור

אתה תצביע על הגדרות ואני אחפש את הגברים הבוכים

אז שנינו נלמד על הדקויות של הגיל ושל הזמן

אבא תספר לי, איך זה מרגיש להיות כבול לתקתוק השעון

יושב ליד המקלדת וכותב את המילים, מדמיין איך זה נראה

בזמן שבצד השני אני לא שומע גברים בוכים ,

כל הגיבורים פגומים

אבא, יום אחד אנחנו נחצה ביחד את הדרכים שלא חשבנו שנחצה

אני אבין למה אני מאוהב באספלט , אתה תבין את השאר

כן אבא, יום אחד אנחנו נסע כל הלילה

נשמע את הגברים בוכים, נבין למה הנשים צורחות

הפרדוקס הגדול, גברים לא בוכים, גיבורים לא פגומים, אבא ואני לא נוסעים

ואולי הכל לא נכון וזה בעצם קורה? 

הרצפה הקרה

כשהאור מחמם אותנו

אנחנו יכולים להתנדנד על הרצפה הקרה

ולא לחשוש מנפילה

יש עלים שמסתירים אותנו

מבקשים לנקות מאיתנו את האשמה

כשהאור מחמם אותנו, אנחנו לא יכולים לעשות דבר

גם לפיתוי הטוב יש טעם של רעל

שלטים מכוונים כמו כדורים

ואנחנו מגיעים לאט , בעצלתיים אל קו הסיום

אנחנו יכולים להתנדנד על הרצפה הקרה

לא לחשוש מנפילה

עלים מסתירים אותנו

משם מגיעים החזיונות שלנו

השמועות, הצבעים, שחור ולבן

כל מה שאנחנו יודעים

מבקשים לומר בקול צדקני ומיוסר

העלים מסתירים מאיתנו את הנפילה

אין לנו סיפור, אין לנו שמות

רק מעשים טובים ויער לברוח אליו

איפשהו בחשכה הגדולה ההיא

נמצא את החיות שבתוכנו יוצאות

אנחנו יכולים להתנדנד על הרצפה הקרה

כשהאור מחמם אותנו

אין לנו סיפור, אין לנו שמות

אז בואי נישאר קרובים

כשהאור מחמם אותנו

אנחנו יכולים להתנדנד על הרצפה הקרה

לא לחשוש מהנפילה

יש הרי עלים שמסתירים אותנו

מבקשים לנקות מאיתנו את האשמה

יש שירים שמתחילים במשפט אחד, השיר הזה התחיל מהמשפט כשהאור מחמם אותנו

אחר כך בא הפיתוי הטוב בטעם של רעל ומשם הכל נמשך 

רהיטים

פתאום באמצע הלילה

שמענו רהיטים מתרסקים

זו לא היתה רעידת אדמה, לא סערה

רק עוד יום בדרכים שלנו

עמדנו דוממים מול שלווה של אלימות בדיונית

גם אצלנו החלומות נגמרים בסוף

ואז מגיעה מציאות מלאה בשאריות חסרות רחמים

יוצאים אל המרפסת , לראות איך זה נראה מאחורי הגדר

אל תפחדי , אני אומר לך , אל תפחדי

גם אני מתמלא ומתרוקן על פי רגעים

ונגמרות לי המילים

כשאני צריך להשלים משפטים

באמצע הלילה , שמענו רהיטים מתרסקים

לא רעידת אדמה, לא סערה

רק עוד יום בדרכים

באמצע הלילה, אצלנו רהיטים מתרסקים

עכשיו תביטי על הקירות

תמונות נופלות במהרה

עכשיו תביטי במראה

את מכירה את מי שעומד שם?

אני לא זוכר מתי נרדמנו

כל הלילה דיברנו ואמרנו אותו דבר

בסוף נשכבנו עם ידיים קשורות מאחורי הגב

ופתאום שמענו רהיטים מתרסקים

הם נפלו מכל מקום באלימות שלווה

ואנחנו נותרנו חסרי אונים מול התמונה

רציתי לבקש שלא תפחדי

גם אני מתמלא ומתרוקן על פי רגעים

לא, אין כאן תמונה יפה

רחוב אפור, גבר רץ אחרי אישה

מתחנן אל ליבה , מבקש את עצמו

רחמים אבודים מכוסים בטיפות הגשם

רק רהיטים מתרסקים באמצע הלילה

לא רעידת אדמה, לא סערה

רק הדרכים שלנו ואנחנו ביניהם

תמונות נופלות במהרה, אל תביטי עכשיו במראה

באמצע הלילה, כשאמורים לישון, היו צעקות, היה כאב, רהיטים התרסקו בחדר 

לא רעידת אדמה, לא סערה, רק אנחנו עמדנו שם