השאלה הנכונה, איך זה נבנה. תמיד זה נבנה, הרי שיר מורכב מלבנים בדמות משפטים אבל איך זה נבנה והופך לבית מלא בתים בדמות חדרים?
כשזה נבנה רע , קל לזהות את זה, אוסף משפטים חסרי כל כוונה או מטרה,
נטולי הקשר, כמעט חסרי בושה באי האמירה שלהן.
וכשה נבנה טוב, איך הוא נראה ונקרא? עולה קודם השאלה, מה זאת אומרת
שיר שבנוי טוב, בתים? פזמון? אין לזה חשיבות, לא כאן לפחות, אצל אחרים בוודאי, אבל
אצלם גם חרוזים הולכים חזק ואני לא מצליח להבין למה לשייך שני מילים עם אותה סיומת
במרחק של שורה או כמה מילים שמשמשות כמו שטח הפקר, גורם מגשר או מברר. כן לפעמים
זה נחמד, נרצה חרוז, נכתוב תמוז , ושום דבר לא ייצא כאן שבוז. יופי לחרוז.
קפצנו , עכשיו נחזור. שיר שנבנה טוב בעיניי, זה שיר שאפשר לעצום את
העיניים ולראות את הסצנה מתחוללת, מתרחשת ומתרגשת מול העיניים. שיר שאפשר לקחת אותו
ולעשות אותו לקליפ קצר, תמונה מסרט ואולי הסרט כולו. אם ישאלו אותי אומר, שיר זה
סיפור בכמה שורות, מחולק לבתים, כמו פרקים. אם יתעקשו על דוגמאות אז אמצא כמה
מהזיכרון, אהוד בנאי אלוף בזה, גם מאיר אריאל, לעמיר לב יש סצנות מרשימות בכל שיר,
ואני שואף, מנסה,כשזה טוב זה משתלם.
אפשר למצוא את זה בשיר כמו "גלים שקטים" לעצום עיניים
ולראות את הבחור מגיע אל הבחורה והיא משחקת עם הרדיו שלה, "סרט צרפתי"
הוא סצנה אחת גדולה, זוג תל אביבי שחולם על פריז ונשאר בשכונה, אפילו בשיר
"כל הגילאים נפגשים" אפשר למצוא את זה, ספה ירוקה לשם אנחנו מתכנסים כל
ערב עייפים. דוגמא אחרונה אני מבטיח "מה את מבינה, הכל את מבינה" אבל זו
לא חוכמה, זה שיר שנכתב על פי משפטים של ילדה, כולם נאמרו וידעו גם להתחבר אחד
לשני. המציאות בממד אחד אמיתי.
שלא תבינו לא נכון, לא כל שיר צריך להיות סצנה ולא כל שיר יכול להיות,
שיר כמו "תאונה" לא של שלום חנוך, מה שאני כתבתי על התרסקות בזוגיות,
הוא לא באמת סצנה אמיתית זו רק מטאפורה למציאות , לפעמים המטאפורה גדולה מהמציאות
אבל היא לא סצנה אמיתית.
אז ככה שיר נבנה יבנה ונכון, תעצמו את העיניים, תגלו אם אתם מסוגלים
לראות את השיר מתרחש מול עיניכם, אם כן לכותב הלך קלף, אם לא, תנסו אולי יש בשיר
הזה בכל זאת משהו, אם לא קליפ אולי תחושה
