ישבנו בית הקפה
כשהמלצרית חייכה
ושאלה, אם אנחנו רוצים עוד משהו
עשינו סימן עם
הראש, היא הלכה
ואנחנו נשארנו עם
השתיקה
ילדים שיחקו בצד,
שני הורים רבו בלי הפסקה
הידיים לא חיפשו
מקום להניח את עצמן
מדי פעם הסתכלת על
המסך
מספרים נעים, קדימה
ואחורה, זכרתי הכל
נזכר פתאום בנסיעה
שלנו לצפון
איך דברים צפו
לא יכולתי לקחת ממך
דבר בלי להחזיר
אז אמרתי לך שהכל
יהיה בסדר, מה כבר יכול להיות
המלצרית הגישה לנו
את החשבון
וקמנו ללכת בבת אחת
לא החזקנו ידיים,
לא הבטנו בעיניים
והילדים המשיכו
לשחק, ההורים המשיכו לריב
לא זוכר מה רציתי
לומר לך
אולי התחרטתי באמצע
את ביקשת שאעצור לך
באיזה מקום
לא שאלתי אצל מי,
בשביל מה
ברדיו השדרן סיפר
על מסיבת סוף השנה
חשבתי על כל הימים
ההם שהייתי יושב לבד בחדר
עכשיו התחושה לא
קרובה, לא רחוקה
ועל השולחן בקבוק
של מים קרים
אחר כך שתקנו,
כאילו בכוונה
הרי אין לנו באמת
מה לומר
את ירדת מהרכב
בתחנה והמשכתי לאט
הידיים חיפשו איפה
להיות להישאר, בלי להימלט בחזרה
שיחה מקרית, דמיונית או לא, כל השאר אמיתי
