מביטים אל הים

ושנינו מביטים אל הים

שני ילדים בעולם של מבוגרים

שמגלים בפעם הראשונה

לאן גולשים הגלים

אין כאן משהו שלא נוכל לאהוב

הידיים הרכות

המגע השקט

מישהו בינינו כבר נשבה בתוך כל זה

והים עדיין שם

מחכה לזמנו

הרגע הנכון תמיד מגיע

אחרי שהמחוגים מסיימים את הסיבוב

את עומדת מולי

נקייה וטהורה

מלאכים משייטים מעל

זה לא זמן תפילות, לא זמן שקיעה

ושני רצים במעגלים

סביב אותם סלעים

הם מסרבים לזוז ממקומם

והתנועה נמשכת, בלי הפסקה

כותבים מילים

על החול

מחכים שהים יבוא וישטוף אותן

אבל הוא בשלו ואנחנו בשלנו

כמו שני ילדים קטנים

מתפוררים מול רמזים עבים

מתגלים מחדש כל בוקר

אל אותה תחושה

מתפללים בשקט

אחר כך בקול

מילים של חסד

מילים של זכות

עכשיו, נתחיל לרקוד

כי גם ילדים מכירים את הסחף שבתנועה

ואחר כך נחזור להביט אל הים

הוא יהיה שם

הוא בשלו ואנחנו בשלנו

ולים הרי סודות משלו לא? אז נגלה אותן לאט , במבט 

רחוקים מהים

הוא החזיק לה את היד

ושניהם הלכו על השביל ליד הכביש

פרדסים ארוכים, עצים נמוכים

גרוטאות ישנות חסרת צבע ומלאות כתמים

ושני כלבים שוכבים על החול החם

מכוניות נסעו מהר

איש לא הבחין בתנועה

אני הבטתי בחלון

השתקפות שלי השתלבה במבט שלה

היא מזגה לעצמה יין, הקשבתי לשיר ישן


הוא החזיק לה את היד
ולקח אותה לצד
לחש לה כמה מילים , אי אפשר לשמוע
אי אפשר לראות, אם היא כבר בוכה
הטלפון מנותק, ובחדשות לא מדווחים דבר


עוד מעט יתחיל גשם כבד, ככה זה עובד
כל השכנים יילכו לישון באותה שעה
הם ייכנסו עמוק אל תוך הפרדס
מכונית סובארו ישנה חונה באופק
היא לקחה איתה מעיל, הוא לקח איתו שמיכה


אני חוצה את החדר בעדינות
היא מביטה עלי מהמיטה, שואלת למה אני לא בא
קוראים כתבות ישנות, היא מספרת על מחקר שקראה
מביט מהחלון ולא רואה אותה
הוא מניח את ידו על כתפייה, רועדת עייפה


חלף כל כך הרבה זמן
אי אפשר לספור שום דבר
אני כותב את המילים ואז אני נרגע
היא לא יודעת שזה קרה, תוך שנייה זה נעלם
עכשיו אנחנו רחוקים מהים





זה היה אמור להיות סרט מתח...