כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 22 בפברואר 2014

ספר פתוח

נסענו לחפש מקום
רציתי שתהיי מאושרת
מכל הדברים שעברנו
עכשיו אנחנו מתקרבים

בבית השארנו ספרים פתוחים
כשנחזור , נשב ונקרא
אולי נבין, מה אנחנו בעצם אומרים
את שוב תספרי לי על חלומות ילדות


לא סיפרתי לך איך אתמול ברכבת
הקשבתי לשיחות של אחרים ולא הרגשתי דבר
רואה את הידיים אוחזות בהגה
לא רועד, לא מפחד יותר לסטות בכוונה
אולי זה כבר לא אומר שום דבר

נסענו לחפש מקום
אנשים הציעו הרבה
בראש שלי, החלומות עדיין מהדהדים כבד
יכולנו להתרסק , להשאיר קצת דם
אבל את העדפת לעשות את זה ישר


זוכר תמונות ממקומות אחרים
ימים טובים שמתקפלים לשניים
ואחר כך חוזרים אלינו בלילות עמוסים
את עמדת בצד , ניסית להרגיש
רציתי שתהיי מאושרת


נסענו לחפש מקום
רשימות מלאות, כללים ברורים
ברכבת בדרך חזרה חשבתי
איך השתנינו ואז חזרנו להיות אנשים
אולי זה כבר לא אומר שום דבר


יש כללים ברורים במשחק
שניים כותבים , אחר כך משחקים
אחרים מריעים מהצד
אני לא מנסה להחליף צדדים
רק רוצה שתהיי מאושרת



נוסעים לחפש מקום שיתאים לכולם, ואני בסך הכל רוצה שתהיי מאושרת 

יום שני, 17 בפברואר 2014

מחליפה בגדים


ובערב כזה, שבחדשות אין כותרות
בחוץ התנועה עומדת גם כשרעש המכוניות גובר
את מחליפה בגדים , מה נשאר לי להחליף
עוד מעט נצא החוצה, אולי אפשר כבר להאמין

תגידי לי , מה נשאר מול השדות
בין בנייני בטון גדולים
הולכים לאט כדי לספוג והזמן לא ממתין
לא כל דבר חי, לא כל דבר אצלנו מת

אצלי שירים ישנים עדיין מתנגנים
אצלך מזמן, הזמר כבר השתתק
את מחליפה בגדים, מה נשאר לי להחליף
אולי נצא החוצה, אולי אפשר להאמין

מהבית החם אנחנו יוצאים כל ערב בחשש
את מחליפה בגדים, מה נשאר איתי כאן
גם לנו מגיע להתאהב
מרישומים ומילים מוכרות שלא זנחנו עם השנים

ספרי לי מה מתדלק אותנו, מה מניע אותנו
שכחנו כבר איך מרגישים שבויים בקסמים
את השירים שכתבנו, השארנו לאחרים
את מחליפה בגדים, אני מחפש מה להחליף

בתחנת רכבת, עם מזוודות קטנות
חיכינו שיקראו לנו וכשהרכבת הגיעה
נסענו בלי להפסיק ,
בדמיון שלנו התחנות הן זמניות הנסיעה נצחית

מה מתדלק אותנו, מה שומר עלינו חיים
שכחנו את המילים שהתכוונו לכתוב
את הרי יודעת, בסוף הכל יתגלה כחלום
את מחליפה בגדים, לא נשאר לי דבר להחליף



גם אנחנו רוצים לדעת מה מתדלק אותנו, מה משאיר אותנו כאן ועוד בחיים 

יום שישי, 7 בפברואר 2014

חייב לעלות לרכבת

עומד בצד, ליד הגדר
לא משאיר לעצמי מקום לברוח
לוקח עם עצמי רק מעט תקוות
אבל אני חייב לעלות על הרכבת

את לא תביני , את לא תראי
אני חייב לעלות על הרכבת
גם אם זה משאיר אותנו במקום אחר
אל תבקשי ממני להסביר

ביום בו ראית אותי בפעם הראשונה
ידעת שזה עניין של זמן
עד שאעמוד על הרציף ואחכה
אולי הרכבת תגיע במקרה ואני אעלה

כן, את לא תביני אותי,
אני לא יכול להסביר
חייב לעלות על הרכבת
בינתיים מחכה על הרציף

אחרי שאלך
כל הסודות יתגלו
כשאהיה רחוק
את תוכלי לגלות אותי מחדש

אני לא מבקש ממך שתביני
לא מבקש שתנקי ממני דבר
האשמה כתובה ואני לוקח כל מילה
חייב לעלות על הרכבת עכשיו

תיק קטן, עיניים גדולות
ידיים לחוצות, גוף מתוח
עוד קצת זה מגיע
עוד קצת זה בא

חייב לעלות על הרכבת
אתיישב ליד החלון
ארדם ואישן כל הלילה
אחלום את מה שנותר ומה שהיה

אני חייב לעלות על הרכבת
את לא תביני, את לא תראי
עומד על הרציף ומחכה
זה עוד יקרה, זה עוד יקרה


את יודעת שאני חייב לעלות לרכבת, כל יום אני חייב 
לתפוס את המושב, להביט מהחלון ולהרגיש אותה נוסעת