תצילי אותי

תצילי אותי

כמו שאת הצלת את עצמך

כמה גברים יכולים לבקש ממך את זה?

הקסם מתהלך בינינו עירום

הקוסם הרי מת

תצילי אותי לפני שניגמר

כרזות של סרטים ישנים מתנפנפים מול העיניים שלנו

מבקשות להוכיח אותנו על כל הטעויות שעשינו

בחלומות ובמציאות

מבקש להיכנס לתוכך

להיאחז בבטנך

כמה גברים היו יכולים לרצות ממך את זה?

הגיבורים מתו, והעלילה התפוררה

אין בינינו עוד טיפה של נחמה

רק כוסות שתייה שזרים לגמו מהן לפנינו

ראינו את גושי השלג האחרונים שנשארו על קצה ההר

כמו יהלומים בשמש , מסנוורים בלי הפסקה

ובדרכים אף אחד לא עצר

תצילי אותי,תצילי אותי עכשיו

כמו שהצלת את עצמך, כמו שאת מצילה כל יום מחדש

כמה גברים היו יכולים לומר לך את זה בלי לבקש סליחה

ולפעמים כל מה שנאי רוצה זה שתצילי אותי מעצמי , מאחרים, ממך 

כשהעולם נגמר

ישבנו בחשיכה של בית הקולנוע

כשהעולם התפוצץ לאט לרסיסים

לא היה לנו מה לומר

אז שמרנו את המילים והחזקנו ידיים כמו ילדים

רציתי לספר לך על האישה

שעמדה לפניי ביציאה מן התחנה

היא פנתה לעיר אחת, אני לשנייה

לא ראיתי אותה מאז , לא ראיתי לאן היא המשיכה משם

רק אותך אני עוד מחפש

בחדר , במיטה

בין המילים שלי לשתיקה שלך

כשהעולם לא מגונן עלינו יותר

אף אחד לא רגוע ליד נשים יפות

את אומרת,  "תביט" ומחזיקה לי את היד

אני חוצה את הכביש הגדול

חושב על המזל ועל כל השאר

לפעמים בדמיוני אנחנו עוד חוזרים

אל מקומות שלא היינו בהם מעולם

פולין, רוסיה, ברלין

ויושבים בחשיכה של בית הקולנוע

גיבורים על המסך ובקהל אנשים עייפים

שקוע במחשבות על האישה ההיא

הגענו הביתה, חיבקתי אותך חזק

ככה זה מרגיש שהעולם נחלש  

בזמן המלחמה , הלכנו לראות סרט, בחוץ העולם נגמר 

נספרים ומתפרקים

ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

אני נשאר מול המסך

מחכה שמשהו יתחיל והכלבה מביטה בי בינתיים

לא מקנאה או מצער רק בדידות

ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

הבטחנו פעם שלעולם לא נגיע אל הקו הזה

איפה שההורים שלנו נכשלו תמיד

אנחנו כבר למדנו שזה לא משנה

נספרים ומתפרקים, הדברים שאנחנו עושים הם שמכריעים אותנו

הסיפור הזה שאנחנו מספרים, תמיד מתחיל בנקודה אחרת

את לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

יושב מול המסך וכותב מילים בלי הפסקה

ילדים משחקים במגרש ליד אני שומע את הקולות

יש שם קללות וכאן בחדר שקט

הכנתי לך ארוחה ושטפתי כלים

כשתבואי אולי נדבר

בדידות קפואה, מבטים נמשכים

אנחנו נספרים ומתפרקים , הדברים שאנחנו עושים הם שמכריעים אותנו

איפה שההורים שלנו טעו

אנחנו מושכים את זה לכל הכיוונים

פעם, באיזה ספר או סרט ישן

האישה זרקה לחלל האוויר

הבדידות הכי גרועה מגיעה בשיא האהבה

ואז נפלו כל הקלישאות, נשארנו לבד

ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

כשתבואי , אולי נדבר

אחר כך סרט, אני אירדם

אתעורר באמצע הלילה ואת תביטי עלי

שאלות בלי ספק, מבטים ממושכים

בדיוק במקום בו ההורים שלנו נכשלו

 במקום בו הם נכשלו, אנחנו מנסים להתקיים, זה כל הסיפור

קציר

הקציר נגמר, הרוצחים חזרו אל הסרטים

קורבנות נעלמו מהנוף

נשארו לנו כמה רגעים

אז עמדנו מול הספרים

מלאים באבק

מקומטים

תספרי לי אהובתי

ככה ניראה גם אחרי שנחדל

חלומות קטנים

מילים ארוכות

הקציר נגמר

זו שעת הטבח הגדול

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

המסרים קצרים מדי

תגידי לי אהובתי איפה הפרטים הקטנים

מה רוצים מאיתנו הרוצחים שחוזרים אל הסרטים

נשארו כותרות וכמה אנשים

פנים יפות

אנחנו לא מכירים

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

הקציר נגמר

שמענו ירייה בודדה בראש

אולי זה דמיוני

יותר מדי סרטים, פחות מדי חיים

אני חוזר אלייך באמצע הלילה

נכנס למיטה

תספרי לי אהובתי

אם אנחנו קרובים כמו אז, אולי זה עכשיו

 יותר מדי סרטים משפיעים עלי, יותר מדי גיבורים ודמויות זרות 

בשביל להמשיך

לא שם לב לפריחות ולא לנופים

דגלים לא עושים לי שום דבר

אז אל תנסי לפתות אותי

באמונות טפלות ובזיכרונות מחיים רחוקים

יש לי מספיק משלי, ומדי פעם אני מוריד

בשביל להמשיך

פלאפונים מתנפצים, ואנחנו יוצאים

דחייה קלה, איחורים כבדים

לא מסתפקים במילים

אז אל תנסי לפתות אותי

בשקיעות עגומות וזריחות נשגבות

כתבתי עליהן סיפורים, עכשיו אני מוריד

בשביל להמשיך

זוכר כשנפגשנו בפעם הראשונה

צחקנו המון בלי לדבר

בראש רצו לי סרטים וכתבתי מילים

היה בי משהו אחר

את לא ניסית להבין

ברקע אנשים רצו לכיון השני

אני לא קורא ספרי אימה

וטקסים עושים לי רע

אז אל תנסי לפתות אותי

בשולחנות ערוכים ובשניים

שלא מסוגלים להוציא מילה

כתבתי עליהם לא מעט

עכשיו אני כאן בשביל להמשיך  

לא עוצר לראות דברים אחרים רק אותך ואחר כך ממשיך 

מכונת תקליטים

בדיוק כשהתיישבנו

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה, הפסיקה לנגן

דרך השמשה יכולנו לראות, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

אנחנו חיכינו שהמלצרית תגיע ותיקח הזמנה

שניים קפה וחתיכת עוגה

לא , אין צורך במשהו אחר

ובין לבין, מבטים שקופים וידיים שלא מטפסות לשום מקום

וברקע, מכונת התקליטים הישנה, הפסיקה לעבוד

זוכר ערבים קצרים שהיינו יושבים

את היית מספרת על ההורים

ניסיתי להסביר לך איך זה קורה

אבל התייאשתי מהסיפורים של עצמי

בדיוק כשהתחלנו לחפש

היה עוד משהו שהלך לאיבוד

את ניסית להסתיר, ניסיתי לספק הסבר לסיפור

עלילה קצת אחרת , גיבורים שרוצים לחיות

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה הפסיקה לעבוד

בין השולחנות אף אחד לא רוקד

רק בסרטים, הכל יכול לקרות

מביטים דרך השמשה, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

המלצרית מגיעה, מגישה לנו שניים קפה וחתיכת עוגה

אני חושב על הספר שקראתי, מה קרה לרוצח

אני לא מספר לך הרבה, גם לא איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

את מצלמת את עצמך , אולי תראי לי איך זה נראה

שותה את הקפה במהירות ויוצאת החוצה לעשן

אני מביט על המלצרית, תרגישי רע אם אדבר איתה פתאום

אבל אני אוהב את התחושה

תנועה לא מוכרת, עווית בפנים

זה מתחיל מחדש

מכונת התקליטים הישנה לא עובדת כבר הרבה זמן

עוד מעט נחזור הביתה, את תשאלי, אם היה בזה טעם

אני לא מסתפק יותר במועט והרבה זה גם קצת

זוגות נכנסו לרכבים ונסעו

אנחנו עמדנו קרוב כדי להרגיש

תגידי לי איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

כאן זה הרבה יותר מזה

ערב בבית קפה, בלי מוזיקה 

לאן נעלם הילד

מול המראה

הילד נעלם

אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות

אחר כך שיר ישן

בתחנה הרכבת עזבה את הרציף

ושני חיילים עם תיק גדול, עדיין מחכים

מול המראה הילד נעלם

נעלמו גם הוריו

פנים מגולפות, גוף מכווץ, אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הרגליים מגיבות במהירות

זה חול טובעני מהגשם של אתמול

הילד שבמראה כבר איננו

בחדר מפוזרים משחקים שישנים, צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות, אחר כך שיר ישן

במקום בו הוא נמצא

הוא נזכר במילים, מזמז אותם בשתיקה

אחר כך בעיניים שלו רצים סרטים

עם גיבורים מזדמנים

הילד במראה נעלם

הוא מאמין שהוא כאן

בתחנה , הרכבת כבר יצאה

הוא נשכח בעולם

כמו שהוא, כבר אף אחד לא מכיר

מול המראה, הילד נעלם

על הרצפה , מפוזרים צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות ושירים ישנים

הוא מזמז מנגינה , אחר כך מילים

מול המראה

הילד נעלם, והוריו נעלמו גם  

הילד כבר איננו, נשארו רק צעצועים שבורים 

שום דבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

לא הצלחתי להתחמק מזה

תאונת דרכים בלתי נמנעת עם פצועים, עם הרוגים

עומד בצד, מתבונן עלייך

כשאת שוטפת כלים ,

הרדיו לא מנגן ואף אחד לא מדבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

ניסיתי להסביר , לא הצלחתי להפנים

כתבתי שורות, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

שומע אחרים מדברים , ילדים צוחקים

לא הצלחתי להשאיר לך שום דבר מזה

פגעתי בך ולקחתי בחזרה רק מה שיכולתי לקבל

יצאת לקניות, חברות, טלפונים קבועים

ישבתי בחדר עם הכלבה ומסך דלוק , דף חלק

רציתי לכתוב לך משהו, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

אני פוגע בך כל כך הרבה פעמים

ואת נשארת ערה עד מאוחר כשאני נרדם

באמצע הסרט את אומרת לי לילה טוב וממשיכה הלאה , לבד

פעם הבטחתי, אחר כך שכחתי

בסוף הבנתי, גם בסרטים הכי טובים
הגיבור הוא מנוול, אי אפשר אחרת, הקהל לא יבין


מתעורר באמצע הלילה, מים קרים וצימוקים
אחר כך מביט בך ישנה, מקופלת
פגעתי בך כל כך הרבה פעמים, זה לא נגמר


בבוקר , אנסה לכתוב לך כמה מילים
אני אבין , זה שום דבר

אנסה להסביר ולא אצליח, ואת תתעוררי כאילו כלום לא קרה 

פגעתי בך, וכמה שניסיתי לתקן, זה שום דבר

אתה עצוב

באמצע הלילה, כשאני מתעורר

את שואלת אם אני עצוב

בשעה שחיילים ישנים ליד הגבול

וגברים בוגדים חוזרים הביתה בחשכה

כלבה שוכבת על הספה

ואת צופה בסרטים של לילה

מנסה לא להירדם

לפני שאמצא לך תשובות

אתה עצוב, אתה בודד

כמה פגיעות יש בבן אדם

החולשות מתגלות בכוונה

אנחנו לא מוגנים בשום צורה

באמצע הלילה, את שואלת פתאום

אם אני מרגיש לבד

הציפורים לא עפות עכשיו לשום מקום

ויש חתול שמסתובב בשירותים בחרדה


אני חושב על כל האנשים שהכרתי
איפה הם עכשיו
גם אנחנו רחוקים מעצמנו
ולעיתים אנחנו נוסעים רק בשביל לחזור


את שואלת אותי אם אני עצוב
בסוף הלילה אין לי תשובה
לאט , אנחנו נרדמים לאט
ואני מתעורר כמעט בבת אחת


כל כך הרבה שאלות
את מניחה לצידי
לא סוגר את הדלתות
ולא נשאר עד מאחור


באמצע הלילה את שואלת
אם אני עצוב
אני חוזר אלייך בשתיקה
את לא זקוקה לתשובה, ואני לא זקוק להגנה


השאלות של אמצע הלילה חוזרות אלי כל היום 

חדר קטן, עולם שלם

בתוך חדר קטן

שמזכיר לנו סרטים מפריז

אנחנו מתרסקים באיטיות

כמו לא נפגשנו שנים

משלימים את מה שחסר

ואת השאר משאירים למקרה

לרגע נדמה לנו

שהבית סביבנו הוא כל העולם שקיים

בלי רכבות דוהרות

בלי טיסות יוצאות

אבל בסוף נצטרך לגלות

את מה שהשארנו בחוץ

ולכל אחד יש סיפור

שהוא לא יכול לסיים בבת אחת

בתוך חדר קטן

כשהחלון משקיף אל הרחוב

פריז מעולם לא נראתה כל כך רחוקה

את אומרת, יש סרטים יותר טובים, יש חיים אחרים

אבל אני יודע בדיוק מה הם מציעים

יש מי שמחכה, 

אולי עכשיו הוא יודע

שמהמקום ממנו נחזור

לא יהיה לנו מה לתת

אנחנו מפשיטים את עצמנו מכל זיכרון

משאירים את כל השטח בתוכנו לגעגועים

בתוך חדר קטן שכוסות היין על השידה

והעולם שבחוץ, הוא ממרחק טיסה

אנחנו שוקעים אל החיים שאינם

כשנתעורר, נגלה כמה הם קרובים

כמו לא נפגשנו שנים

מקלפים את הסודות

ומשאירים רק שכבה אחת

עליה נשמור, כמו שנשמור על עצמנו

תביטי אני אומר תביטי איך אנחנו נראים

כמו שניים שיודעים להסתתר

אבל לא יודעים לברוח

משלימים את החסר

בתחושה, שמעולם לא הרגשנו

החדר הקטן הוא כמו תמונה מפריז 

אבל בחוץ זה אותו רחוב עם מונית אחת

ושוב החיים חוזרים אל אותו מקום

עד שנחזור אל החדר הקטן

להשלים את החסר

את השאר נשאיר למקרה

החדר הקטן הוא לפעמים כל מה שיש לנו 

מה שהסרטים לימדו אותנו

הסרטים בהם צפינו באמצע הלילה

לימדו אותנו איך לדבר

על מה לחלום

ואז העירו אותנו בלי כלום

על מיטה קשה, באמצע הלילה

בין כוכבים נופלים לעלילות בדויות

רצינו להגדיר את עצמנו

בחוץ התחוללה סופה

מעבר לדלת המזל

שמענו אותו צורח

יום שני פעמיים לא טוב

אין כדור, אין סיבה לחייך

רק הסרטים שראינו באמצע הלילה

לימדו אותנו איך לדבר

הדריכו אותנו לאן ללכת

אבל הם נגמרו לפני שיצאנו לרחוב

באמצע הלילה, בין גיבורות אפלות

לא ידענו , אם מותר לנו לגעת

אולי מספיק לנו להביט מרחוק

באמצע הלילה, הסרטים ניצחו

אנחנו נרדמנו חלשים

והכוכבים השתלטו על המרחב שלנו

תספרי לי איך זה מרגיש

לחקות דברים שלא קיימים

באמצע הלילה, הסרטים בהם צפינו נגמרים

נשארנו עם שאלות, החלקנו את התשובות

איך זה מרגיש להיות קרוב לאמת אבל כל כך רחוקים

הסרטים לימדו אותנו את כל השקרים

ושום דבר לא באמת קורה

לא כאן, לא בחוץ, לא מעבר לדלת המזל

רק בסרטים יש גיבור ויש אישה

כאן בחדר, תספרי לי, מי אנחנו עכשיו  

כל כך הרבה סרטים אנחנו רואים, הם מלמדים אותנו הכל אבל שום דבר בעצם 

אמיתיים

כל הערב נסענו הלוך ושוב

בלי להוציא מילה

מחשבות התכנסו בתוכנו ועזבו בשתיקה

לא חשבנו מה אנחנו רוצים בכלל

כל המילים שהוצאנו לפני כן לאור

נשארו בחשכה, מחפשות הסברים

ורק אנחנו נסענו הלוך ושוב

לא עוצרים ולא חונים

מדי פעם שלחת יד ובין לבין מבט

יכולתי לרגיש את החולשה שלי

כמה שאת רגועה , גם שהכל בורח לצד
הדלקתי רדיו להקשיב, אולי אנחנו שם מתמודדים


זיכרונות וגעגועים נשרפים לאט
אני לוקח איתי רק את המכתב שכתבנו מזמן
מביט עלייך דרך המראה
ואורות של חלונות ראווה שמוכרים הכל נכנסים לי לעיניים


נוסעים הלוך ושוב כל הערב
זוגות חוזרים הביתה
בתי הקולנוע מתרוקנים מאדם
עוד מעט העולם יהיה שלנו לבד


דמיינו סרטים גדולים
היינו כוכבי יחיד
אבל בדרך משהו קרה
הסרטים נעלמו, המציאות חזרה בלבוש מקביל


לא מפרשים, לא מסבירים
נוסעים הלוך ושוב עד הסוף
מילים כתובות אצלי בראש
כשנגיע, אספר לך איך זה מרגיש לכתוב


את מלטפת את פניי
מעירה הערות על קסמים
אחר כך שואלת אם אנחנו אמיתיים
את באמת מחכה לתשובה


אנחנו עושים את הדרך הזאת הלוך ושוב
מהנקודה הזו להתחלה ובחזרה
כמעט כל ערב מחדש
עד שאנחנו עוצרים בבת אחת


את שואלת אם אנחנו אמיתיים
מביט על השעון
זה לא יכול להיות דמיוני
גם לא פחות או יותר, אפילו לא חלקי


כל ערב נסיעה דומה, הלוך ושוב כשרק אור של חלונות ראווה מאיר אותנו