אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

הוא רק שלי, שלי, שלי

אף אחת לא יכולה לקחת ממני את הבלוז

הוא שייך רק לי, לי, לי

הבלוז שלי מגיע מן הים

עובר דרך תחנות מאסף

נכנס אלי מהחלון

אוחז בי חזק ולא נותן לי לצאת ממנו

זה הבלוז שלי, שלי, שלי

הוא מנגן אותי בלילות

אוסף אותי אל עצמי

במציאות נעלמת מרגע לרגע

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

העליבות שברחובות לא תדחק אותי

בחזרה אל חדרי המדרגות

לא מחפש יותר לטפס אל הקומות הגבוהות

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

הוא שייך רק לי, לי, לי

אף אחת לא תעלים את הבלוז שלי

הוא שלי,שלי,שלי

נכתב בדיו שחור על נייר לבן

אני לא צריך לעשות שום דבר

כשהגשם יורד והקרב נגמר

אני צריך רק את הבלוז שלי 

לכל אחד יש בלוז, גם לי יש, והוא שלי רק שלי 

הבלוז שלנו עכשיו

על אדמה קרה

מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה

אנחנו שוכבים

מחפשים כוכבים, מחילה קטנה

גם בנו יש חטאים, גם לנו יש חרטות

מבקשים לאחוז ידיים

לעבור את קו האמצע או את קו הסיום

אם אפשר בלי ליפול

קורסים אל תוך עצמנו, כמו מגדל קלפים

מטוס מתמוטט מבעד לתריסים

תביטי איך אנחנו נוזלים מהקירות

לא נשאר מהתמונה שלנו כלום

פיסות של זיכרונות ואלף חלומות

הכל מתמזג אל תוך ציור מופשט

מלא קווים, בלי סימנים

מי צייר אותנו חלק כל כך

איך, איך כל ההסברים נופלים עכשיו

נופלים חיים בין הכיסאות

אני יכול לבקש ממך להתאהב שוב מחדש

אבל זה יהיה חסר אחריות

על אדמה קרה

מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה

מחכים שמים קרים ילטפו את פנינו

זה הבלוז שלנו עכשיו 

זה הבלוז, זה השיר, זו אדמה קרה נטולת כיוון 

ים המוות

נסענו במדבר אל ים המוות

לא נשארו ניצבים במלח

לא מצאנו את עצמנו זרוקים בצד הכביש

כל המילים שאמרנו, גררו אותנו בהילוכים מהירים

עד לאן נגיע

בשביל שלא נצטרך לחזור עוד לעולם

המדבר, הסערה

מישהו כיוון כך את הכלים

מדי פעם הקשבנו למילים

ואת צחקת, זרקת שמות בלי להפסיק

אני הבטתי מהחלון, אהבתי לראות אותנו ביחד

כשאנחנו טובים, אין יותר טובים מאיתנו

המוזיקה מנגנת מעצמה

זה לא בלוז, גם לא משהו משלנו כאן

הכי רחוקים מעצמנו

עד לאן ניסע בשביל לא לחזור עוד לעולם

נסענו למדבר אל ים המוות

אני לא אהבתי את האנשים

את לא הבנת את הזמן

ומשהו בינינו נבנה כל יום מחדש, עד לאן נגיע בשביל לא לחזור 

נסיעה אחת, ותמיד נוסעים בשביל לא לחזור