בדרך הביתה
ראינו את הכבשים
תועות בדרך
ראינו שני בתים מעץ
ואיש זקן הולך על
שביל של אבנים
לא יכולנו להרגיש
קרובים אז ניסינו לשתוק
בשולי הדרך עמדה
מכונית שעצרה בגלל תקלה
והתנועה המשיכה
השמש ירדה לאט, לא
הסתכלתי על השעון
אולי לא ידענו איך
להרגיש
הכי קרוב למועד
המדויק, אנחנו תמיד הולכים לאיבוד
את נהגת ואני שתקתי
לא התחלפנו כל
הנסיעה
סיפרתי לך מדי פעם
איך היה לי
ואת חייכת לי
חיוך של פעם בשנה
אני זוכר איך
חיכיתי לראות מה יהיה
מה יגידו האנשים
מה אכתוב
בתחנת רכבת לא היו
אנשים
הרכבת עמדה בתחנה
כל הדרך לא אמרנו
מילה
לא שרפנו את מה
שהיה לנו ביד
עכשיו העיניים כבר
לא רואות
והגיל הופך מכשול
נסיעה מהצפון חזרה הביתה, ככה זה הרגיש ונראה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד