כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

אתה ואני

מביט בך מתוך החדר הקטן 
מנסה לאסוף רסיסים
אולי אצליח ליצור תמונה שלמה
מוכן להתפשר על הרבה פחות

מביט על עצמי במראה
מה אתה הייתה עושה במקומי עכשיו
על כל צעד, הייתי הולך אחורנית
בורח מאחורי הדלת שלא תראה אותי

כל כך הרבה מילים לא אמרנו
לא נשאר לנו דבר להאמין בו
אני לא חושב שפעם נשתנה
לך אין סיכוי ואני לא רוצה

אני מביט בה, היא מביטה עלי בחזרה
הבטחתי לה כל כך הרבה דברים
ידעתי שאם הייתה במקומי
לא הייתה מדבר, אולי הייתה הולך לישון

יושב על הספה חושב עליך
אתה בטח לא מבין על המהומה
איך בכל פעם כשהיא באה, הדברים מסתבכים
אני לא רוצה להיות כמוך, זה רחוק ממני

השתיקות הרמות
הרבה מילים להסביר
כל מה שהסתרת
אני לא מוכן שיצא מתוכי 



שיר על שניים שהם לפעמים אחד ולפעמים הם לא מכירים בכלל

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא נכון
עכשיו כל העיר מדממת
ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה
ובין לבין אני חולם
על רגע הסיום
אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם
השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים
אני מקשיב תמיד לאותן מילים
ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם
בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל
אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי
בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא אמיתי
העיר הזאת ממדמת למותה
ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה
אולי תספרי לי איך כל זה קרה
הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב
ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי



רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

נסיעות לילה

על כביש חשוך מסתנוור מאורות זמניים
שום דבר לא קבוע
כשבכל רגע המחשבות רצות בלי הפסקה
מכאן לשם עד תחושת ההתרסקות המוחלטת

ראיתי מכוניות דוהרות לכיוונים שונים
ואני המשכתי ישר
הקשבתי לתחזית
כאן גשם ומה שם, רחוק מכאן אותה נחמה מתמוססת

זוכר נסיעות לילה במדינות רחוקות
אוטובוס של תיירים שלא מבחינים בין מקומות
דרכי עפר במקום כבישים, שדות גובלים בקצוות
ומאחוריהם זרקורים מאירים, אין שם שום דבר

ואני מפורר ברגע אחד את כל הקשיחות
מעטפת חסרת תכלית
וחיפשתי כבר מקום יותר נעלה בסולם
לפני, לפני ההתרסקות המוחלטת

ואהבתי לראות את השלטים מנצנצים
פניות לשום מקום ודרכים ישרות חסרות תכלית
אהבתי להקשיב למילים, כשהזמר המשיך לשיר
גם כשהמוזיקה דממה, נשארתי לבד ברכב

ובינתיים הכביש המשיך להיות חשוך
נדמה ששום דבר לא באמת משתנה
רק האורות נוצצים בלי סיבה
הקצוות הופכים קרובים, ואני מתרחק 


כמו אז במזרח, בכל פעם כשיש נסיעת לילה, אני נהנה 

יום שישי, 6 בנובמבר 2015

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים
אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך
ממנה לא אצטרך לחזור
אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח
זה ששעריו נטרקו בחוזקה
אני לא מפחד יותר מהמבטים
אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות
ראיתי כבשים טועות בדרך
אני לא בטוח שאפשר עוד
להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה
אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר
ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש
אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה
אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק
הם עדיין מאמינים
שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה
הרגלים ושגרה
אי אפשר כבר להאמין בטוב
כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר
לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן
חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר
עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 



זה כל מה שיש לנו עכשיו