השעון צלצל בדיוק
השמונה
את המשכת לישון
משכת את הזמן עד
שלא יכולת
ואני הבטתי במסך
הלבן
ככה חולפים הבקרים,
כשאין משהו אחר להיתלות בו
אני שותה את הקפה
לאט
לא בשביל להירגע את
אומרת
רק השאלות מנחות
אותי
כל כך הרבה מחשבות
מנסה לסדר אותן
לפני המפולות
בעיתונים כתוב שהכל
כבר מוכן מראש
אני מנסה לא להרגיש
את זה קרוב
ואת נשארת עם השעון
המעורר
כמה דקות לכאן וכמה
לשם
בינתיים חושב על כל
מה שלא עשיתי מעולם
בדידות מרה באמצע
שום מקום
אני טועם הכל במנות
קטנות
פנים יפות מביטות
אלי מהרקע
אולי משהו בכתוביות
יהיה בכל זאת נכון
לוקח ולא ושוכח
כולנו הרי מיוסרים
שוכב באמצע הלילה
לצידך
מספר לך על גרעינים
של עצבות
איך השדים האלה לא
מתים
יש לנו את השדים שלנו, כל בוקר, כל יום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד