וברגע של אי מנוחה
מנסה לתפוס אלומה
של אור
במראה שמשתקפת בתוך
החדר
אולי לא אצטרך
למצוא את עצמי שם
גם בימים טובים של
הבטחה נידחת
אנחנו לא יכולים
שלא להיות מנוכרים
לחשוב על המוות
כסוג של סיפור
ואני עומד בצד
ומחכה, שמשהו יחלוף כאן
אורות חזקים
מהבהבים מעלי
הרי עברנו בחלומות
ההם
וראינו אותם שוקעים
בין הדרכים לבתים
הישנים
וברגע של אי מנוחה
שוב עוצר בצד
אל מול עיניים
קפואות
מול ידיים עצובות
גם בימים טובים של
הבטחה נידחת
אני לומד להכיר את
עצמי מחדש
לומד את הדרך,
המסלול לא נגמר
לא כאן ולא עכשיו
לא חושב על מהפכות
גדולות
גם לא סימנים של
אור שעלולים לפרוץ החוצה
אני כבר שיקרתי
מספיק
עכשיו תורכם
ככה זה מרגיש עכשיו, בדיוק עכשיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד