מול בוקר ראשון של עיר רופסת
הכל נראה מת
אי אפשר לגעת באוויר
החלון עומד שביר
ובפנים משהו צורח
מבקש לחיות או למות
להיתלות על קיר ענק
שם פעם היו כתובות מחאה והיום אין דבר
מול בוקר ראשון של עיר עלובה
אי אפשר להתנתק
מן הצער והשמחה שרצים במעגל
כבר הייתי שם פעם, במקום הזה
רוצה לצרוח
אולי אמצא מקום אחר
רוצה ללכת רחוק, אולי אצליח להגיע כמו
במקרה
אי אפשר להיתלות בתג מחיר לא קיים
מול בוקר ראשון
רוצה לברוח מתוך עצמי
אל צללים ואורות
חסר חיים ברחמים
אני כבר לא יכול להאמין שזה ישתנה
הבכי הראשון הוא תמיד המיוחד
אחר כך הכל נשמע אותו דבר
מול עיר עלובה שכזאת
קומה 12, מביט מהחלון, בוקר יום ראשון מול עיר שנראית יפה אבל רופסת ועלובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד