במועדון לילה
עומדת ליד הבר
משקה אחד
ועוד אחד
מחייכת לעצמה
היא יודעת
גם היום הזה יעבור לה בלי שתרגיש
כן
היא כותבת לעצמה ביומן
מה היא מרגישה
לוקחת כדור
נגמר הערב
היא זוכרת אורות
רקדנים
שמרצדים מולה
מסכים
ואת עצמה היא רוצה לשמור
בשקט
הכול יפה יותר
אין צורך לשמוע את קולות הכאב
זה מפחיד לדעת שככה הכול נגמר
באמצע השיר
היא קמה והולכת
מחייכת לכול עבר
כאילו מבטי האנשים
הם מצלמות בעצם
היא לא יכולה להבחין
שמשהו אחר קורה סביבה
יש שמיים שחורים בלילה שכזה
והיא שותה עד הסוף
הכול נראה ישן
בשביל לשרוד
כן, היא מרגישה איך מבטי האנשים עוקבים אחריה
מחכים שתיעלם
ילחשו מאחורי גבה
עצב ובדידות, אוסף כאבים
שהיא שומרת לעצמה את הזכות
להפעיל אותם
בכול רגע שיהיה לה
קשה להרגיש טוב
אנשים מביטים בה
תמונה מתוך עיתון
הם נזכרים איך פעם היו מביטים
על הילדים החלשים
ואז היו צוחקים
היום הם כבר לא צוחקים
אבל היא יודעת שבפנים
זה מחניק
עוד כוסית
ובדרך לשירותים יש מראה
היא יכולה להביט בעצמה
לגעת בפניה ולחייך
העצב הזה עולה לה הרבה
עוד כדור אחד
והיא תעבור את המינוס
בלי לראות את ההמשך
במועדון לילה
שכול החנויות סגורות בחוץ
וכולם ישנים
היא עם עצמה
נוגעת
ונשברת
חלקיקים קטנים על הבר
מועדון לילה
אם יש לבד, למה זה כול כך נורא?
שיר משנת 2002, על הרייקנות של מועדוני הלילה והבדידות הגדולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד