בין העבודה לשעות
הריקות
הבגידות מתגלות לאט
פנים נאבדות בחשכה
ידיים מאבדות שליטה
ויש סימנים של גאווה
מתפוררת
ליד החלון,
איפה שפעם היו עציצים
במקום שחשבנו לגדל
ילדים
בין העבודה לשעות המתות
הבגידות נשלפות לאט
מסיפורים ,
משתיקות ארוכות
ליד השיש,
במטבח המלוכלך
ולך אין לאן לברוח
ולי אין מה לעשות
כל אחד אוהב את השני
בדרך שלו,
בכיוון קצת אחר
מחכים אחד לשני
עד שזה יתבהר
ושוב אפשר לצאת החוצה
בלי להתבלבל
בין העבודה לשעות המתות
שלנו
מישהו מאיתנו בטח צודק
בין הימים הארוכים
לעצבות
עוד אפשר להאמין שזה
ייגמר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה שהגבתם, אשמח לשמוע מכם גם בעתיד