הרגלים של הזמן

ומתוך הרגל של זמן
אוספים הרגלים שלא יעזבו אותנו
גם אחרי שניעלם מהעיניים
אחרי שייפרדו הידיים


מתוך הרגל של זמן
את שוב לוקחת את המובן מאליו
והופכת אותו לישן או מחודש
ואני מביט בך מהצד


מחכה שזה יתחיל אולי ייגמר
בינינו יש עוד קסם שאי אפשר לפשט
הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים
הלוואי והיינו מוכנים לזה


אף אחד מאיתנו לא רוצה להיעלם
בחשכה הגדולה
אל תוך שדה סגור, להרגיש לבד
ומתוך הרגל של זמן , זה חוזר אלינו לאט


הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים
הלוואי והיינו מוכנים לזה
לא נמוגים אל תוך תהייה
ששום דבר בעצם באמת לא קרה


קרבות באוויר, ושמיים נופלים
עמדנו דוממים מול הים המבהיל
בסופו של יום נשארנו לבד
לא ידענו למה אנחנו ראויים


רעיונות מילדות מלווים אותנו
פחדים אכזריים והרגלים אבודים
מתוך הרגל של זמן גם את עוד מאמינה
שמתישהו בבוקר הכל יישכח


עומד בחשכה הגדולה
שם באמצע העיר, בתוך הזמן הנעלם
מדמיין את פנינו קצת פחות רטובים
הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים


אז בואי נתפתל, בואי נשכב
מחר כבר יהיה מאוחר לצאת לקרב
אנחנו ראויים להרבה יותר מזה
אבל אף פעם לא נדע למה


אולי אין לנו באמת ברירה,
רק להאמין בהרגלים של הזמן



ולפעמים עולה התהייה, האם אנחנו ראויים לכך, והאם אנחנו מודעים שאנחנו ראויים לכך